דם לבן פרק 2

הרמתי את פניו.. ראיתי טיפה קטנה בצבע לבן שירדה מעיניו.
"מזה ?" נבהלתי.
"אני יכול להסביר.."
"יורדות לך דמעות לבנות ?! וואו ! זה כזה מגניב ! תגיד את זה למנהל של ספרי גינס! אתה לגמרי תהיה שיאן חדש." הוספתי.
"מה? כן ,כן בדיוק! איך ניחשת ככה?" ירון צחקק בשקט.
"לא באלך לספר לכול העולם על זה?" הרמתי אותו.
"לא.. יחשבו שאני מוזר ."
"אולי בגלל זה אתה חיוור. יש לך אימא? אף פעם לא ראיתי אותה. היא בטח חיוורת כמוך ויש לה הסבר."לקחתי את ידו עליי.
"אימי .. אימי מתה.. כן . היא מתה." הוא הסתיר את עיניו .
"ואוו. קשה לשמוע . מצטערת.." נעצרתי.
"זה בסדר, היא מתה בלידתי." ירון התחיל להזיע בקצת.
"ואבא?" שאלתי
"אני יתום." לחש.
שוב נעצרתי , שוב אמרתי שאני מצטערת . כמה שזה מוזר … הוא אף פעם לא אמר לי שהוא יתום..
"והבית רק שלך ?"
"כן. אף אחד לא יודע שאני יתום חוץ ממך .אני לא רוצה להיות בבית יתומים. הייתי וזה היה סיוט."
"סליחה על השאלות שלי.. טוב יאללה אני שומעת את הצלצול ,בוא נתעודד קצת ונצייר אנימה בכיתה , באלך? "הרמתי את מצב רוחו.
הוא רק שתק ולא ענה. לקחתי אותו לאחות , כשעדיין נשארו טיפות לבנות על פניו. רציתי לשאול אם הוא סוג של גן חדש או דבר כזה..
האחות צחקקה ואמרה:
"הוא עבד עלייך.. אין דבר כזה טיפות לבנות ! חחחחח הוא בסך הכול שם מים לבנים על פניו! מצטערת לומר לך… חחח." היא המשיכה לצחוק.
וואו . זה היה מביך. עיניי הסתכלו על ירין. ראו שהתבייש ולא ענה חזרה. כבר לא היה אכפת לי מאיך שהוא נפצע.. אני לא מאמינה שהאמנתי לו ככה. הוא נשאר בחדר האחות , עומד בשקט עם ראש למטה.
רצתי ליעל. היא ישבה במדרגות וחיכתה לי ולירין.
סיפרתי לה את הסיפור במלואו וכמובן שגם היא זעמה עליו. התעלמנו ממנו לגמרי. התחלתי קצת לרחם עליו ,אבל כול הזמן נזכרתי בחיוכה המרושע של האחות. ואת הפנים ההמומות שלי כשראיתי את הטיפות הלבנות.. ושוב ושוב ירדו דמעות על מחברתי המצוירת , שמתחילת השנה מילה לא נכתבה עלייה. רק ציורים חמודים של אנימה.
המחברת כמעט הפכה לסמרטוט. לא הבנתי מה הקטע של ירין. איך הוא יכל לעשות דבר כזה מגעיל? אחרי כול כך הרבה שנים של חברות…. כשאני ויעל הלכנו הביתה ראיתי את ירין רץ לעברנו.
ניסינו להתחמק , אך ללא הצלחה. הוא לקח אותי לפינה השחורה של בית הספר ,במקום שאף אחד לא דורך עליו.
"מה אתה חושב? שאצחק על מה שעשית לי ?! זה אפילו לא היה מצחיק! דאגתי לך! בטח שיקרת גם על זה שאתה יתום.. נכון ?" הגבתי מכעס.
הוא פתח את פיו.. ראיתי ניבים יוצאות.. הפעם צחקתי.
"חח ניבים מזויפים ? לזה אני לא מאמינה… ממתי אתה בדרן השנה?" גיחכתי.
נגעתי בניביו. הם לא זזו משם. פרצופו היה נראה רציני יותר מאי פעם. הלכתי לאחור , לאחור..
תגובות ומחמאות , הערות וממשיכה ! :D