דם לבן פרק 4

אני עכשיו עושה מנקודת מבט של ירון .. (יש עוד סיפורים שעושים ככה , כשראיתי את זה בסיפור אחד הייתי חייבת לעשות את זה בעצמי. סליחה אם זה נחשב להעתקה. פשוט אני חייבת.)
———————————————————————————————
היא נרדמה. עיניה עלו למעלה והגוף שלה התמוטט, שערה הארוך בצבע חום התפזר על הרצפה.
נגעתי בה נגיעה אחרונה ופרסתי את כנפיי. עליתי למעלה ,למעלה עד שהגעתי לכוכבים וליקום.
לקחתי מכיסי מפתח בצבע זהב העשוי ברזל ועפתי חזרה לכדור הארץ. לאדמה סגולה, שרק ערפדים מסוגלים לראות. נחתתי בחוזקה באדמה הזאת ופתחתי את הדלת החומה והגדולה עם המפתח המשונה.
"סיסמא." שמעתי קול נובע מהדלת. (למרות שאף אחד לא היה מאחורי הדלת)
"AרRDF" עניתי. כן סיסמא מוזרה.
נפתחה לי הדלת. עיניי הביטו בנוף היפהפייה. שמיים יפהפים עוצרים נשימה , ערפדים עפים בכול מקום, רצפה רכה כמו מזרן, ערפדים עוברים במהירות שאף אחד לא יכול לראות אותם. כמו שאמרתי: נוף עוצר נשימה.
עצרתי כשראיתי עוד דלת היה כתוב עלייה:' ערפדים מגלים.' פתחתי את הדלת באטיות.
"חיכיתי לך." שמעתי קול לוחש לי.
המקום היה חשוך לגמרי. מישהו משך אותי למעלה , הרגשתי שעברתי דרך ענן.
"נו.. עשית זאת?" הקול חזר.
"כן. חזרתי ומחקתי את זיכרונה. אבל אני אומר לך שוב: זה מסוכן! אני לא יכול לחזור לעולם ולהתנהג כרגיל!
הזיכרון שלה יחזור עוד חודש!"התעצבנתי.
"יש לך מזל שהספקתי למשוך אותך בזמן לפני ש…" הוא עצר את דברו.
"לפני שמה?" שאלתי.
"לפני שנישקת אותה. ראו שהסתרת את הניבים כשרצית. לא עמדת לנשוך אותה. ואתה יודע שאנחנו לא מרשים דבר כזה בין אדם לערפד."
"מה ?! "נבהלתי. "מאיפה אתה יודע דבר כזה?"
"יש לנו מרגלים בלתי נראים ,אתה יודע."
"אבל לא נישקתי. המרגל שלכם שקרן." שיקרתי. שנים רציתי לנשק אותה , אחרי שהיא גילתה את דמי הלבן לא הייתה לי ברירה אלא לחשוף את סודי.
"המרגלים שלנו לא מסוגלים לשקר , שכחת?" הוא דיבר בערמומיות.
נדפקתי. (סליחה על הביטוי.) לא ידעתי איך להגיב. פתאום נדלק האור, ראיתי את האדון שכינויו :' אדון הערפדים.' בגדו היה שחורים , עורו אפילו היה חיוור יותר ממני ,הניבים שלו תמיד היו יוצאים והשער שלו היה שחור ומבריק.
עברו דקות רבות ולא ידעתי איך לענות. אדון הערפדים חיכה בסבלנות ובינתיים חייך חיוך ערמומי לכיווני.
הסתכלתי לרצפה. לא יכולתי להסתכל בפניו. או בכלל בו.
לאחר רבע שעה לאחר חשיבות רבות ,כרעתי לו ברך והתחננתי:
"בבקשה, אני מאוהב בה כבר שנים רבות! תתן לדבר הזה להתקיים! אני אעשה הכול בשביל להיות אייתה!" דמעות זלגו מפניי.
ירד לו החיוך מהפרצוף. הוא לא ציפה שאתחנן ככה. הוא מחא בכפיו והזמין שני עוזרים שהרימו אותי.
הוא הצביע עליי ואמר:
"אתה לא ערפד. רואים שרגשותייך הם כמו של בן אדם. אתה רך כמו הלב שלהם. ערפדים צריכים להיות קשים כמו אבן. בילית אייתם זמן רב מדי. אתה כבר לא כמונו. קחו אותו מכאן." הוא הביט בעוזרים.
פי היה פעור. לא ציפיתי לזה .בעודי לוקחים אותי מעולם הערפדים , הסתכלתי מרחוק על אדון הערפדים. אני לא מאמין שהוא זרק אותי ככה. והוא טכנית -צדק. ביליתי יותר מדי זמן עם בני האדם. בקושי ביקרתי את משפחתי פה . הלכתי לעולם בני האדם רק כדי לצוד דם,אבל אחר כך לא יכולתי לעזוב.
זרקו אותי משם ולקחו את מפתחי הצבוע בזהב. הם גם העיפו אותי לכדור הארץ חזרה. באותו זמן הרדימו אותי ולא יכולתי לראות את מה שקרה. זה מה שתיארתי שקרה. כי אחר כך , מפתחי נעלם.

קמתי. מיששתי את כיסי וראיתי שהיה ריק , ניסיתי לרוץ כמה שיותר מהר אך ללא הצלחה, ניסיתי לעוף אך לא הצלחתי, ניסיתי לחשוף ניבים לא הצלחתי ואפילו ניסיתי לפצוע את עצמי שירד לי דם לבן אבל לא הצלחתי.
אז באמת לקחו ממני את כוחותיי? אני כבר לא ערפד יותר?
———————————————————————
תגובות וממשיכה .