דם לבן פרק 8 וואו הזמן עובר מהר !;)

——-
הוא לא ענה. הוא פשוט הרכין את ראשו בלי תשובה.
"שאלתי למה עשית לי את זה?" קולי הפך לקשוח ועצבני.
"זה לא הייתי אני.."
"אלא מי! אם לא הייתי מכירה אותך לא היית הורס לי את החיים!"
"אני לא הרסתי. זה שאת ערפדית זה לא הורס לך."
"זה כן הורס לי. אני אהיה חייבת לשתות דם כול יום ,להיות מגעילה וקשה. כמו שאתה היית." התעצבנתי.
אני לא מאמינה שהוא עשה לי את זה. כשאמרתי את המילה האחרונה הוא נעלב ולא ענה לי.
אולי באמת הגזמתי. אבל גם הוא הגזים.
הוא קם ואמר לי:
" לא אשמתי שנולדתי ככה ,טוב? את הרסת לי את המשפחה ,אני לא יכול לבקר אותם יותר!"
"אשמתי שהתאהבת בי?"
עכשיו הוא עוד יותר נעלב. הוא קם, פתח את דלתו השחורה וסימן לי לצאת מהבית. יצאתי עם ראש מורכן, מסתכלת על הרצפה הקרה ובלי פירור או אבק עלייה.
הוא טרק כול כך חזק את הדלת שכול גופי רעד.
הלכתי הביתה בגשם, בדרך הארוכה מרוב ביאוס. פתאום, הייתי צמאה. ניסיתי לשתות מים ,לא עזר.
רציתי דם. נשמתי הערפדי השתלט עליי שלא היה אכפת לי לשתות ממישהו.
דפקתי בדלתו של ירון. שלא היה ערפד יותר.
הוא פתח וטרק ישירות כשראה את פרצופי החיוור.
"מה את רוצה?" קול נבע מביתו.
"נשאר לך בקבוקים של דם מהאחות?" שאלתי במבוכה.
שמעתי רעשים ולאחר כמה דקות הוא נתן לי בקבוקון של דם.
שתיתי במהרה כאילו בחיים לא שתיתי משהו. האמת ,קשה לי להגיד אבל זה היה טעים.
"תודה. אני מצטערת על זה שהעלבתי אותך ככה. אני גם מאוהבת בך ואוהבת אותך, אבל קשה לי לסלוח על זה שלא סיפרת לי."
"אני ידעתי שאם אספר, דבר ראשון לא תאמיני, לאחר מכן כשאוכיח לך את תתרחקי ממני לאט לאט. הייתי חייב לגלות לך קודם בגלל הטיפה הלבנה שהייתה לי."
"אז רגע, זאת אומרת שאני לא יכולה להוריד דם אדום?" נדהמתי.
"כן. אני לא עשיתי את זה. אחד המרגלים עשה זאת. למה הוא עשה את זה אם אני כבר לא ערפד? אין לו סיבה לעשות זאת! "ירון דיבר לעצמו בשקט.
"אני לא יודעת. לא אמרתי לך ,אבל כשהייתי בבית אז מישהו איים עליי להחזיר אותך לערפד ." גם אני תהיתי למה." רגע אחד!" צץ לי רעיון." אולי המרגל הזה שאתה מדבר עליו ,רצה שאהפוך לערפדית כדי שגם אתה תהפוך בשבילי?"
"את צודקת! אבל מי יכול לעשות את זה?" הוא הוסיף. שוב ירון הביא אירח אותי בביתו, אני גם לא יכולה לחזור להוריי כשאני חיוורת עם צבע שחור בשיער.
ישבנו שוב בספה ,תוהים מה הסיבה לכול.
העלינו המון רעיונות אבל אף אחד מהם לא היה הגיוני. קמתי והלכתי להביא מיצים לנשנש בינתיים.
לא שמתי לב לרגל של השולחן ומעדתי. כשמעדתי, ירון הקים אותי לאט לאט. הסתכלתי עליו בעיניים ,הוא הסתכל עליי. שוב השפתיים שלנו התחברו. (סליחה , אני שוב מסמיקה.)
הוא פתאום עצר אותי.
"מה? למה? אתה לא אוהב אותי יותר?"
"לא. אני אוהב אותך. אבל יש מישהו מאחורייך."
הסתובבתי. שוב ראיתי את הבן אדם שהיה בבית ספר. המרגל ההוא. בגלל היותי ערפדית הצלחתי לראות אותו.
ישר בעטתי בו. אפילו בלי לחשוב. זה היה די טיפשי ,כי הרגל עברה דרכו. במהירות שעיניי לא מספיקות לראות הוא תפס ידי. הוא לקח אותי משם.
מאחורי צעק ירון ביללות:
"לא , שרון! "
לרגע תהיתי איך הוא ראה את המרגל אם הוא לא ערפד יותר? מוזר.
המרגל פרש את כנפיו והביא אותי לכוכבים ,ביקום. "שם המקום הסודי שלהם? ביקום?" שאלתי את עצמי.
אבל פתאום, הבחנתי באדמה סגולה על כדור הארץ. אדמה שאף פעם לא ראיתי. המרגל במהירות על נחת שם. ראיתי דלת מעץ ,שמאחוריה היה שום דבר.
המרגל הוציא מכיסו מפתח הצבוע זהב העשוי מתכת. הוא פתח את הדלת ונכנסנו לעולם שונה לגמרי.
רצפה כמו של מזרן, עננים רכים ושחורים (אני לא בטוחה אם שחורים, שכחתי. תגידו לי אם טעיתי.)
ערפדים עפים בכול מקום, ערפדים ברצפה .. כמה מוזר. כול היום רק הסתכלתי על הנוף.
פתאום הגעתי למקום שהיה כתוב עליו: 'אדום הערפדים.' נשמע די קיטשי ,אם תשאלו אותי.
פתחנו את הדלת, הכול היה חשוך, הרגשתי שהמרגל עזב את ידיי .
"ברוכה הבאה, שרון." שמעתי קול לוחש לי.
"מי אתה?ומה אתה רוצה? למה הפכת אותי לערפדית? למה?למה.." ועוד המון שאלות שהוא לא התייחס אליהם.
"את יודעת למה הפכת לערפדית.. בעצם.. טעיתי, את תדעי בקרוב."
האור נדלק. איש שחור לגמרי וחיוור יותר ממני ,עם שיער חלק ושחור וניבים יוצאים החוצה , חיכה לי.
"מי אתה? אתה זה שהפכת אותי לערפד?"
"לא. למה שאעשה עבודה כזאת מגעילה? יש לי מרגלים! מי רוצה בכלל לגעת בטיפת דם ולמרוח על מצחך המזוויע והשחום שפעם היה.. חח." צחקק.
"עזוב אותי. תן לי להיות עם ירון. מה אכפת לך כול כך?"
"למה שאספר לך למה זה אכפת לי?" הוא שוב צחק." קרה סיפור שאסור לי לספר עליו. ואנחנו לא ניתן לזה לקרות שוב. "
"ולמה הפכת אותי לערפד?" שאלתי שוב.
"קודם. קשרו אותה." הוא אמר.
ישר מרגלים משום מקום ,קשרו אותי בחוזקה ,בידיי ברגלי וקישרו אותי לכיסא.
"אימא שלו.. אימא שלו.. כול כך רצתה שיחזור להיות ערפד והיא אמרה שהיא תיתן לי מלא דם בתמורה שאחזיר."
"נו. תחזיר מה זה קשור אליי?"הייתי אדישה.
"קשור אלייך ועוד איך . ראו בלבו שהוא לא מוכן לוותר עלייך. בחיים לא ניתן לערפד ולבן אדם להתחבר. הפכתי אותך לערפד כדי שתחזירי את ירון."
"נו. למה לא הפכתם אותו עד עכשיו?" שוב הייתי אדישה.
"משום מה, הוא רואה את המרגלים שלנו. ניסינו לעשות זאת, אבל לילד הזה יש כוח כול כך מיוחד שהוא יודע שאנחנו רוצים להפוך אותו לערפד. מאיפה? מאיפה הוא יכול לראות וגם לדעת? למזלנו הוא לא יכול להגיע לעולם שלנו כי החרמנו את מפתחו. אם יהיה פה בן אדם, כול הערפדים יצנחו עליו."
"זה באמת מוזר.. גם אני תהיתי למה.. אבל מה אני אעשה?"
"את תחזרי, תנסי לסחוט ממנו למה ואם תחזרי לפה בשלילה ואת תחזרי , אנחנו ניקח אותך עוד שמונה ימים, נהרוג אותך. קודם נהפוך אותך לבן אדם ואז נהרוג אותך." הוא היה אדיש לגמרי כשאמר את המשפט הזה.
לא האמנתי למשמע אוזניי. הם יהרגו אותי אם לא אחזיר אותו?
——————————–
תגובות וממשיכה.