דמעות של אושר-המשך לאין יותר משולש..

הבטתי באופיר בעיניים מזוגגות..
הוא מחה את הדמעות מעייני.שתקתי.לא יכולתי לדבר.הרגשתי שהפה שלי כבד מרוב בכי.
הוא הביט בי,בזוג עיניים שכבר האדימו מדמעות..
"אופיר..,"הצלחתי לומר לבסוף…שכן,לא ידעתי לאן זה יוביל..
הוא הביט בי ושתק גם הוא..
"המבטים שלך פוצעים לי את הלב,הנשמה שלי כואבת,זועקת.אני מדמם בקירבי,לין.."הוא אמר..
"לאן..זה מוביל אותנו?"שוב שאלתי אותו..כשהרגשתי שהכל כבר נאמר.הלכתי מדירתו כשאני יודעת שבזמן הקרוב אני לא אשוב לשם.זה נגמר.אחת ולתמיד.כשלא כמו,בפרידות אחרות,אנחנו,עדיין מאוהבים.
יש אהבה כה גדולה שפורחת בנינו כרגע,אך,היא הגיעה בזמן הכי לא צפוי הכי לא מתאים.הוא,פתח בפניי את הדלת,שתשאר פתוחה..תמיד.ואני,הותרתי אותו,ברוח פרצים..עם לב שבור.שבועיים חלפו מאז דיברנו לאחרונה.נדמה הי לי כי הוא כועס עליי.ואליי הוא לא כועס,אלא..פגוע..כשבעצם,הוא זה שהציע,שנתרחק זה מיזו.וזה..כאב.אבל הוא עשה את זה מתוך אהבה.
אופיר לא התקשר אליי.הוא החליט לתת לי קצת ספייס.ירדתי אל האיטרנט קפה,קיוויתי לפגוש אותו שם,כשלפתע ראיתי בחור עם שיער שחור ותספורת כמו שלו.רציתי לקרוא לו.כשהוא סובב את ראשו אליי,ראיתי שזה לא הוא.אוליי,הייתי צריכה לתת לו עוד הזדמנות..אוליי איבדתי אותו..התחלתי לראות אותו בכל מקום.הייתי מודאגת מזה שהוא לא מתקשר אליי.אוליי,כבר נמאס לו ממני.נזכרתי בשיחה האחרונה שלנו.ליבי נחמץ.אוליי,כבר באמת,איבדתי אותו,לתמיד.אולי כבר יש לו מישהי אחרת.ואולי,עדיין כואב לו.
"אם את חושבת עליו ומחפשת אותו בכל מקום,זה אומר רק דבר אחד.."אמרה לי חברתי,דנה שהצטרפה אליי לקפה.
"מה זה אומר?"שאלתי..
"יש לך פרפרים בבטן,כשאת רואה אותו?"היא שאלה.
"כן.."עניתי.
"אז את אוהבת אותו."היא אמרה."את לגמרי מאוהבת בו.למה את לא אומרת לו.?"
"עד עכשיו,לא הייתי בטוחה בזה."עניתי..חשבתי שהוא המשיך הלאה.דמיינתי אותו עם בחורות אחרות,כשאני,נאכלת בתוכי מקנאה.כל מה שהוא רצה זה שאהייה מאושרת.זה היה מבחן,לא במכוון,אלא בעקיפין..זה לא הוא שניסה לבחון אותי..אלא הגורל.הגורל בחן אותי.
יום אחד,בשעת ערב כשכול הפנסים האירו ברחוב..שמעתי קריאה מהחלון..
כשפתחתי אותו,הבטתי למטה..על המדרכה,הייה מצוייר זר פרחים גדול יפייפה.לא הזכרתי את זה אבל,אחד התחביבים והכשרונות הכי גדולים שלו היו בציור.הוא היה אמן. הוא השקיע כל הלילה בציור הזר הזה שאליו היה מחובר כיתוב גדול שאמר:"אני אוהב אותך".לא הייתי בטוחה שזה עבורי עד שלא ראיתי את אופיר עומד שם..זה ריגש אותי.הבחור,היפה והכל כך מוכשר הזה,כבש אותי שוב..ברומנטיקה שאפפה אותו.נוכחתי לדעת שהוא לא סתם יפיוף..אלא גבר מאוד רגיש,ומוכשר.פתאום,גיליתי את אופיר..האמיתי ,הרומנטיקן..מחדש..אותו אופיר שהכרתי,אז..בתקופה היינו זוג.כשהכרנו.
"תוכלי לרדת למטה?"הוא שאל..
"אני?"שאלתי,"אתה מתכוון אליי?"
"כן."הוא ענה..,"את..היפייפיה שם בחלון."
איכשהו,חשתי שהוא עומד לעשות משהו,דראסטי..
ירדתי מהר במדרגות,לבושה בשמלת חוף וכפכפי אצבע..כמעט החלקתי..אך,לא היה אכפת לי.
אופיר התנשם..אוחז בידו ורד אדום כדם..מגיש לי אותו.הוא קיצץ את כל הקוצים בכדי שלא אדקר..אך נדקר בעצמו מהורד.מקוץ אחד,שפוספס..
"איי!,הוא קרא..ללא היסוס לקחתי את אצבעו..מלקקת ממנה את טיפת הדם הקטנטנה ההיא..מנשקת את אצבעו..הוא היה לבוש..בהוד והדר.בחולצה ומכנסיים מדהימים של קלוין קליין.רייח האפטרשייב שלו,שהתערבב עם ריח העור המדהים שלו,כבש אותי..כשילוב מנצח.
"אתה לבוש כל כך יפה לעומתי.אני לבושה כמו איזו עקרת ביית,שכל היום עובדת במטבח..,"אמרתי.
"את תמיד נראית נפלא..,"הוא חייך את חיוכו המקסים..כשליבו,מחסיר פעימה.
"אופיר…מה אתה עושה?"שאלתי.
"אני מצהיר בפנייך על אהבתי..בפומבי."הוא אמר.."וואי, אייך הלב שלי דופק.."
"יצאת מדעתך.."נשכתי את שפתיי..
"את יודעת מה?..כבר לא אכפת לי.."הוא אמר.
"אתה..רציני?"התפלאתי.
"לין..,"הוא אמר בקול רועד..,מביט עמוק אל תוך עייניי..,"אני מכיר אותך,כבר..זמן רב.
אני חושב שלעולם,לא אהיה אותו אדם..שהייתי,לפני שהכרתי אותך..את,שיניתי אותי,לתמיד.למדתי דרכך,דרכו של עולם מהו.את לימדת אותי,בין היתר..מהי אהבה.למדתי על בשרי,מהו כאב לב אמיתי.החיים שלי לעולם ,לא יהיו שלמים,בלעדייך.."
"למה?"שאלתי,בתימהון..
"כי אני רוצה לחיות אותם,איתך."הוא אמר אוחז בידי,ויורד על ברכיו.
"מה אתה עושה?"שאלתי..כשדמעות זולגות לי מהתרגשות.הוא הוציא קופסא עם טבעת,הרבה יותר יפה מזו הקודמת..וגם הרבה יותר יקרה.
"לין…האם תנשאי לי?"הוא שאל..כשאנשים מתאספים סביבנו..צופים בדרמה שבנינו.
שתקתי..מביטה בו..מביטה בטבעת..הצעת הנישואין שלו הפכה לסצינה מקומית..אבל,לא היה איכפת לנו.
"כן!"עניתי מחייכת אליו.כשאנשים מסביבנו מחאו כפיים בהתלהבות.
אופיר חיבק אותי חזק חזק..דמעות של אושר זלגו מעיניי.בכל זאת,זכיתי בליבו.הוא אהב אותי יותר משהיה נדמה לי..ואם איי פעם הרהרתי,אז כרגע,אין לי כל צל של ספק.שהרי בסוף,האהבה ניצחה.
"אני אוהבת אותך.."אמרתי לו,בפעם הראשונה..הוא נישק אותי..מאושר.מרים אותי האויר מרוב התרגשות.
כעבור מספר חודשים..הגיע היום הגדול.עמדנו,מאושרים וזורחים מתחת לחופה..לא האמנו שאנחנו..מתחתנים!! כשלאחר מיכן..חבריו,עשו מין מחווה לשנינו..וסיפרו,לכולם..את סיפור האהבה,קורע הלב של שנינו.זה כבר לא היה משנה לנו..כי הלבבות שלנו כבר היו מאוחדים,וכעת,שום דבר בעולם,לא יכול להפריד בנינו.למדנו,רבות זה על זו..ונוכחנו לדעת שמה שיש בנינו,אינו אלא,אהבת אמת.