דע את האוייב-במיוחד כשהוא אוהב פרק 4

השבוע זחל לו,והחלטתי להעיף מבט על החנות שמוצעת לי לניהול.
הגעתי למרינה ובחנתי את הקניון,הפעם מזווית אחרת-מזווית של מנהלת.
הקניון יפה,פעיל ונראה בעל כוח קנייה גבוה.החנות לא נפתחה עדיין,רק השלט ״דרושים״ התנוסס לו על הדלת המרהיבה מעל לאותיות מוארות Rétro
לפתע לפתה אותי תחושה מוזרה אך מוכרת,ההרגשה שמישהו צופה בי ובוחן את תנועותיי
הסתובבתי לאט ומעט,אך מספיק כדי לראות אותו בוהה בי.
״היי סינדי״
״שלום אבי״זה היה מתוח,לא רציתי שהוא ישמע צלילון קטן של חביבות או מבט של התעניינות
חשבתי לעצמי,אני אעשה לו בית ספר,אני לא עוד אחת.
אך מבטי מהר מאוד הופנה לעבר בחורה שקרבה אליו, חייכה אליו ברוך ונשקה לו.התבלבלתי
איך התאר את הרגש הזה שמטפס לגדות גרוני.שמכעיס תחילה ומיד אחר כך מדכא את נשמתי.
קנאה יכולה לאכול אדם מפנים ועדיין להשאירו שלם לפרקו לחתיכות בלי אפשרות לאסוף את השברים.
להפילו לבור ללא תקומה!
האם אין זו ההרגשה שנוחלת בתוכי כרגע?
״תכירי זו רינת היא עובדת פה בסלקום״
״נעים מאוד.אני סינדי״
״את עובדת פה?״
״בקרוב מאוד,הציעו לי לנהל את החנות Rétro״
״מגניב,בהצלחה״
״תודה״עניתי והרגשתי איך אני כל כך שונאת אותה,אבל למה?
היא הלכה והשאירה אותנו לבד
״אז את עומדת לעבוד ממש ממול״
״כנראה״איזו אומללה אני אהיה,מול הפנים האלו שבא לי כל כך ללטף
״מתי את מתחילה?״
״אנחנו פותחים את החנות ביום שלישי הבא״
״בבוקר ובערב?״
״למה?״
הוא חייך למשמע שאלתי ״שאני אדע מה לעבוד משמרת בוקר או ערב״
״הפלאפון שלך מצלצל״חייכתי
״אהההה זהה״
״אתה לא מתכוון לענות?״
ניצלתי את ההיזדמנות כדי להיעלם…
שלישי הבא זה כבר סיפור אחר….