דע את האוייב-במיוחד כשהוא אוהב פרק8

אני לא מאמינה שהוא כאן,מתחרה מולי.״סינדי נשמה בואי ניתן לך חיבוק של בהצלחה״חיבקתי אותו באריכות והסתכלתי מבעד לקסדה עליו שם,הוא גם הסתכל.
מעניין אם הוא הספיק לראות אותי?בעצם מה אכפת לי הוא נמצא עם רינת הזו.ואני עומדת לקרוע את הדיונות ולנצח,השאר היסטוריה!
״את בסדר?״
״למה אתה שואל״
״טוב דבר ראשון כי בחיים לא זכיתי בחיבוק כזה ארוך,ושנית כי את עם הקסדה שעה לפני התחרות״
חייכתי…מאז שהכרתי את אבי נהפכתי להיות סתומה,תופעה מדאיגה-אהבה מטמטמת.
אוףףףףף למה עוד פעם השתמשתי במילה הזו?
״רון מה זה משנה אתה עוזר לי או לא?״מסכן לא הבין מה קורה
״כל מה שתרצי נסיכה״,״אז תחבק אותי עד תחילת המירוץ״
״בכיף תגידי לא בא לך עזרה כזו כל יום,את יודעת אני גומל חסדים לא קטן״צחקתי ודמיינתי שזה הוא שזה האחד שאני רוצה ומצד שני שונאת…
״למקומות..היכון…צאאא״המוזיקה הוגברה,הדגלים הונפו האווירה היתה מטריפה.העפתי מבט לעברו קלטתי את האופנוע והחלטתי שאני הולכת מכאן עד הסוף,בכללי להתחרות ליד דיונות זה לא קל החול מחליק,הירידות תלולות ולפעמים דיי מפתיעות.ממש כמו בחיים אמיתיים!והקושי רק הלהיב אותי יותר
״אני חייבת לנער אותו מעליי״הרגשתי שהוא ממש הזנב שלי,הוא לא הפסיק להצמד אלי.הבטחתי לרון שאני מנצחת,אין מציאות אחרת!
לחצתי על הגז והותרתי מאחוריי רק עשן ואותו…
זה היה הכיף של החיים שלי!ההרגשה הזו של החולות המתרוממים וריח של ים מלוח.כנראה חלמתי יותר מדי,הרגשתי דחף מאחוריי,ראיתי מרחוק את דגלי הניצחון,אך משהו הזויי קרא בתוכי לעצור.לא זה בלתי אפשרי,מה זה הקול הפנימי הזה?לא הקשבתי לו אבל ידעתי שאני אתחרט.
לקולות התרועות היה צליל יותר מפתה,אז המשכתי קדימה ומשם הישר לזרועותיו של רון,הורדתי את הקסדה,״כל הכבוד,אלופה..נסיכת האופנועים״חיפשתי מישהו,כל האופנוענים כבר הגיעו והפסידו בהכנעה.רק הוא היה חסר לי בעין.
פתאום הקול הפנימי ששמעתי קודם חזר אלי שוב,הפעם בעוצמה כפולה.״רון אני תיכף חוזרת״עליתי על האופנוע עשיתי פרסה,וחזרתי לשטח.
״אבי״צעקתי,הייתה לי הרגשה דיי רעה לא ידעתי מה לעשות.
עוד לפניי שהספקתי להרגיש דמעות מלוחות ירדו במורד לחיי וטשטשו את ראייתי.
שמעתי תזוזה לא רחוקה,הסתובבתי ראיתי מרחוק פנסי האופנוע. כמו מטורפת רצתי לעברו,החול היה אדום והוא היה חבול כולו.
ואני שחלמתי שבסוף המירוץ הוא יוריד את הקסדה ויזהה אותי,לא חשבתי לרגע שאפגש בסיוט של חיי:להוריד לו אני,את הקסדה ושהוא יהיה חסר הכרה…
מהר מאוד הצלילים של המוזיקה התחלפו בצפצופים של האמבולנס,האופנועים התפזרו ורק אני ורון ושחף נשארנו
״תגיד איפה רינת?״שאלתי פתאום נזכרת שהוא היה אמור להחזיר אותה הביתה.
״מאיפה לי היא נעלמה מקודם,חצי שעה אחרי שהמירוץ התחיל״
הרופא התקרב אלינו ״מי מתלווה אליו אנחנו לוקחים אותו לבלינסון.״