דע את האוייב-במיוחד כשהוא אוהב

אילו היום אומרים לי שזה יכל לקרות לי…רק חודש לפני… לא יכולתי לחשוב שהלב בוחר דרכים לא מוכרות,ולפעמים גם ללא כל רשות.
היום אני יושבת לבד חודש אחרי וכותבת בגדול בדף שכנראה אף אחד חוץ ממני לא יקרא:
״לפעמים המחשבות רצות בקצב משלהם,
לנסות לעצור אותם זה כמו למתוח חוט בכדי למנוע מפיל לעבור.
לעיתים קרובות רק הרצון להדחיק אותן הצידה,גורם להם להיחרט חזק יותר
ללב אין כללים,חוקים או גדרות
אם המוח לא ייקח שליטה,אני אמצא את עצמי
במחלקת אבדות!״
כן ככה אני מרגישה,אבודה כבר למעלה מחודש ימים אבודה מאותו היום שהיבטת לתוך עיניי.
הוא היה כל מה שלא התעניינתי בו,כל דבר שדחה אותי היה בו.צעיר מדי,יומרני,פטפטן וחסר מעצורים.
אבי כך קוראים לסיוט של חיי.
זה מחזיר אותי אחורה לימי הילדות,שלא אהבתי לעבוד בקבוצות כי הייתי צריכה את השליטה בידיים שלי,כך היום!לא השתנתי.ולכן הוא הסיוט שלי הוא השתלט לי על הלב בלי שארגיש.
באותו שבוע אחרי העבודה הרגשתי צורך לפרוק עול ולטייל להנאתי בקניון והוא היה שם בחנות.הוא היה דרוך ומוכן לציד.כן להתחיל עם כל מה שזז כאילו אין בכך פסול.נכנסתי ספק בשבילו ספק בשביל להסתכל על הסחורה,לפתע אני קולטת צרחה ״סינדי אהובתי״לוקח לי דקה לזהות את הקול שמאחורי דלפק המכירות
״גלי מה קורה?מה את עושה כאן?״
״אני עובדת כאן,מה איתך?״
״נפלא מטיילת לי כאן,העבודה הרגה אותי!״
״זהו מתי את מתחתנת?
שכחתי שגלי היא אחת מהחברות ילדות שזוכרת שתמיד מיהרתי להתחתן.״גלי מאמי מאז זרמו הרבה מים בים,אני כבר לא ממהרת כמו פעם.עכשיו אני רוצה לבחור את הנכון!״
״מה זה הנכון?כשתתאהבי תראי שלא יהיו לך כללים.״
״אני לא מאמינה באהבה.אני מאמינה שאם הוא יבוא עם רולקס ביד ויציע לי נישואים אני לא אצטרך יותר מזה״
ואז אני פתאום נזכרת שאנחנו לא לבד בחנות,הוא מסתכל עלי ואומר ״בתכל׳ס את צודקת,הכל היום זה כסף״
למה אבל למה אני אוהבת לענות?הסתכלתי בעיניו ״אם לא הייתי צודקת לא הייתי מדברת״
אבל העצב בעיניו היה בלתי מחיק.אין אין לו רולקס ביד וגם לא שום מותג יקר,הוא לא שייך לסוג האנשים הזה
המבט שלו אמר לי הכל