האהבה שנעלמה

"היי" אמרתי בחוסר אונים,רק כיוון שלא היה לי משהו יותר טוב לומר.
ארבע שנים חלפו להן מאז ראיתיו לאחרונה, פניו לא השתנו הרבה..הקמטים סביב עיניו ושפתיו העידו כי החיוך לא ירד מפניו, אך עיניו..הן אלו שהראו לי את נזקי הזמן.
הוא הביט בי בכזה ריכוז שלא ראיתי בו בעבר,כאילו מבטו החודר יוכל למצוא אותי..זאת שאבדה לו.
"זאת באמת את?" שאל אותי בחוסר אמון.
שפתיי חייכו ברעד, עייני לא מאמינות למראה..ליופיו.
"כן"עניתי "וזה באמת אתה"
ידו נשלחה לעבר פניי וכאילו הכתה בו ההכרה,הוא שמט אותה חזרה,הסתובב והתרחק ממני.
הרגשתי את הגוש בגרונימתכווץ וחונק,עיניי החלו ךדמוע למראה גבו השפוף המרחק ממני לאט,כל חושיי צעקו עליי לגשת אליו ולחבק את מותניו, אך גופי נותר מאובן
"סלח לי" לחשתי לו והסתובבתי גם אני…נחושה לעשות את דרכי חזרה בלי להביט אחורה..לא להישבר.
לפתע צעדים מאחורי,יכולתי לחוש בו גם הלי להסתובב.
"תסתובבי" הוא לחש לי,שמעתי בקולו את הדמעות וגופי המאובן מנע ממני להסתובב.
"תסתובבי!"קולו נואש,כמעט צועק "אני לא יכול לאבד אותך..לא שוב"
הסתובבתי לתוך חיבוקו,זרועותיו עוטפות את גופי וגופי הרועד נצמד אל חומו בדחיפות שכזאת. ידיי ננעלו סביבו ולחיי נצמדה לחזהו החסון. וגופינו-כאילו צעולם לא נפרדו,נצמדו לחיבוק נואש.
"אהובתי…אהובתי האחת והיחידה" הוא הרחיק אותי מעט כדי להביט בפניי,ידיו ליטפו את פניי,אצבעותיו חקרו את ארובות עיניי,לחיי,שפתיי..והטבעת על ידו צרבה את עורי, אותה טבעת שקשרה אותו לאישה אחרת…
לפתע חשתי בחילה וסחרחורת,ניתקתי ממנו במהירות והרמתי את ראשי לנשימות עמוקות.
"את בסדר?" פניו הביעו חרדה אמיתית והוא נע לעברי,אך אני התרחקתי ממנו ומבטי נח על הטבעת,הוא עקב אחר מבטי ועצם את עיניו בעייפות.
"את השארת אותי לבד"קולו שבור "ללא כל הסבר את עזבת אותי..את יודעת מה עבר עליי? האישה שאהבתי, החצי השני שלי,נטשת אותי בלי להגיד מילה,את הרסת אותי!"כתפיו החלו לרעוד בבכי, הוא התיישב על הריצפה,טמן את פניו בין ברכיו והבכי מטלטל אותו.
דמעות החלו לזלוג מעיניי ללא שליטה,על הסבל שגרמתי לאותו גבר מדהים שלא עשה דבר מלבד לאהוב אותי.
התיישבתי לצידו והנחתי את ידי על גבו..הוא נרתע מעט והחל לדבר,פורק את הכאב שהדחיק במשך השנים.
"התקשרתי אלייך באותו יום ארור..לא ענית לי,ואני כמו מטומטם השארתי לך הודעה מקסימה שתחזרי אליי. כשראיתי שזה לא קורה.ניסיתי שוב..ושוב.תחושה כבדה החלה לכרסם בי והלכתי לדירה שלך"
אני שידעתי מה ציפה לו,עצמתי את עיניי בכאב והקשבתי "הדירה הייתה ריקה לחלוטין"הוא הרים את פניו בחדות להביט בי"שום כלום! חיפשתי מכתב,משהו זיוכל להסביר לי. אבל כלום! הזממתי משטרה,חיפשנו אחרייך חודש שלם ללא הצלחה,במשך חצי שנה לא הצלחתי לישון. בהתחלה דאגתי לך..כל כך פחדתי שקרה לך משהו,השנים עברו והתחלתי לחשוב שאת אינך. התבאלתי עלייך,כל דבר הזכיר לי אותך,אותנו. ואז הכרתי את מירי. והיא כל כך מקסימה והיא אוהבת אותי ואני אותה,אך לא בדרך שהיא צריכה שיאהבו אותה..אז היא הלכה.והינה את פה,והכל צף לי, הלב שלי עומד להתפוצץ מרוב אושר,אהבה..שנאה..אהובתי שלי"הוא נעמד ומשך אותי אחריו על רגליי,הןא הצמיד אותי אליו בחוזקה,נשמתי נעתקה אך לא זזתי ממנו. לא הצלחתי" אהובתי היפה..האהובה" הוא לחש ואז רכן לעברי.
בעדינות הוא נשק לשפתיי,פי נע לעברו ופ אם כך-עברנו צף לפני. כל רגעינו היפים והרעים. נשקתי לו עמוקות,והחלתי להתייפח ללא שליטה,כל גופי איבד שליטה וקרסתי בזרועותיו.
הוא הביט בי בריכוז"איפה היית זוהר?"
הרמתי את מבטי אליו "אני לא יודעת" עניתי בכנות. הדבר האחרון שראיתי היה פרצופו המזועזע רגע לפני שהתעלפתי.