האהבה תנצח-פרק 20+21

פרק 20+21
עמדנו קרוב קרוב,הוא יכל לחוש את פעימות הלב שלי והדבר גרם לו לחייך.
"תרגעי.אני לא העשה לך כלום.בינתיים."ציחקק ותלחש לתוך אוזני."תחזיקי את המוט ככה."הוא ישר את ידי בתנוחת זינוק,"ותניפי,"הוא הניף בתנועה עדינה,"ככה."
הסמקתי מהקרבה הזאתי אל מישהו שאני לא סובלת.הרגשתי דוחה עם עצמי,שעם כל נגיעה שלו הלב שלי דוהר למרחקים.ידעתי שאסור.אבל בגגל שאסור אני רוצה.תמיד הייתי כזאת.אחזתי בחוזקה בבשרשרת הפנינים התלויה על צווארי ונאחזתי בתקווה שדין יראה אותנו ויבוא להציל אותי ממנו.
"זאת שרשרת יפה."אמר דיימון בקול רך,כיודע איך לגעת בנקודות רגישות.
"מאימא שלי."לחשתי בגעגוע מציף.
"את מתגעגעת אליה?"שאל והזיז את שערי אל מאחורי האוזן,כמו שדין אהב לעשות.
פרעתי את שערי וכיסתי את אוזני בסבך שערות.למרבה הפליאה זה עורר בדיימון רק גל של ציחקוקים בלתי נישלטים.
"יאללה משחק?"שאל דין והתקרב אלינו.
"יאללה.את לא תהיי בדיוק טובה כמוני, אבל תנסי." ציחקק דיימון.
"למה לא?" שאלתי ביבושת.
"כי את בת." גילגל את עיניו כאילו התשובה מובנת מאליו.
"בנות יכולות לעשות מה שבנים יכולים לעשות." התרסתי ולקחתי את המחבט אל ידי בעצבניות.
"כן. ממש." פלט ציחקוק.
"נתערב?" שאלתי בקול מתגרה.
"אולי. מה אני משיג אם אני מנצח?"שאל בחיוך זדוני.
"ארוחת ערב עלי.במסעדת המגרש.יש להם קיש משהו."היססתי ושיחקתי בשערי בזמן ההחלטה.
"מה דעתך על ארוחה ונשיקה?"שאל בקול מתגרה,נועץ בדין מבט מלא משמעות.
"דיימון.יש לי חבר."הסברתי לו כמסבירה למפגר בשיכלו.
"אז?אני בטוח שדין לא יכעס.נכון דין?"שאל דיימון,קורא תיגר על דין.
"היא תיקח את זה."הרים גבה והינהן לעברי בעידוד.
גילגלתי את עיני.כל כך אופיני למאה השש עשרה!לא למאה העשרים ואחת!עדיין אין כבוד לנשים?!אין לו זכות להחליט עלי..אבל…
"טוב יאללה סגור!"לחצתי את ידו החזקה של דיימון והלכתי לצד השני של המגרש.
מיותר לציין שהפסדתיX~

"את פשוט לוזרית.אני מקווה שאת לפחות מנשקת טוב."ליקק דיימון את שפתיו.
איכס!איזה כלב..הוא ידע שהוא ינצח!מסכן דין…טוב אבל הוא התערב איתו,ולא אני.דין נראה סמוק מזעם והוא פשוט הסתובב והלך משם.בלעתי את הגוש הענקי שחסם את גרוני,והתקרבתי אל דיימון.
"אחרי האוכל?"שאל ברכות והניח את ידו על ידי.
הזזתי את ידי בחדות.כמה ששנאתי אותו באותו רגע,הוא באמת היה הגון.הוא לא דחף את הלשון שלו לגרוןשלי בשניה שניצח,אלא הכין אותי לזה נפשית.ופיזית..בררר…טוב.לפחות אני יוכל להכניס משהו לפה.ראיתי את קים מהנהנת אלי בעידוד ונכנסתי למונית עם דיימון.בנסיעה ישבנו בשקט,אני עם המוזיקה באוזנים,הוא מסתכל לפעמים עלי לפעמים על הנוף המשתקף מהחלון,ולפעמים פשוט בודק בסלולרי שלו משהו.עם דין לא ידעתי מה אני עומדת לעשות.הוא פשוט נכשל במבחן החברות הראשון שלנו,וזה היה ממש לא בסדר.דיימון לא ניסה לדובב אותי,או לנשק אותי נגד רצוני,הוא אפילו לא כעס שנכנסתי למסעדה והבעתי את סלידתי ממנו.המארחת קיבלה את פנינו והושיבה אותנו בשולחן עץ עם שתי כיסאות קרובים זה לזה שרק סניטרימטרים ספורים מפרדיים בניהם.לאחר חצי דקה הגיעה המלצרית בעלת שיער שחור צבוע לאדום,רזה וחטובה,עם סינר שחור שקשור סביב מותניה הדקיקים.
"מה תזימנו?"שאלה מלצרית שזופה שעשתה עינים לדיימון.
אני אפילו לא יודעת למה זה הפריע לי.זה לא כאילו אני הדייט שלו או משהו.אני כן:'(
"כן לורן?"פנה אלי ברכות.
"כלום."לא התרצתי מהמחוות שלו.
"רביולי אחד,ו..הוא הביט בפני כקורא אותי כספר פתוח,"מיץ תפוזים,וקיש."קלע בול.
שונאת אותו!
"אוקיי.תקראו לי אם אתם רוצים עוד משהו."היא חייכה בהתחננות והלכה לדרכה.
ישבנו זה מול זה,שותקים,מחכים לכול.לאחר דקות ארוכות שנראו כנצח הגיעה האוכל.אני בכוונה על הפרנציפ החלטתי לא להכניס כלום לפה.
"למה את לא אוכלת?"שאל דיימון והניף מול אפי את הפסטה שלו.
"אוף."נאנחתי שבטני בגדה בי וקירקרה בקול.
דיימון צחק ודחף לידי מזלג.הכנסתי אותו לאחד מהתפוחי אדמה ונשפתי בעדינות.הכנסתי לפה באיטיות,מהוססת ולבסוף בלעתי.דיימון בהה בי ואני הסמקתי תחת מבטו החודר.לאחר שסיימנו לאכול,דיימון שילם,ויצאנו לחנייה לכיוון המונית שחיכתה לנו.
"את בסדר?"שאל כשנשענתי על המכונית שחנתה באזור.
"מעולה."פלטתי בליגלוג.
"את יודעת שאם דין לא היה מתערב,ואת היית מתערבת איתי לא הייתי עושה את זה.אבל את מבינה שדין אישר."לחש והתקרב אלי.
הסתכלתי אליו בהפתעה.הוא היה..נחמד!לא אדיש או רשע.הוא התקרב אלי לאט לאט,הזיז את שערי שנידבק לשפתון השקוף שנמרח על שפתי בצורה אחידה.רציתי אותו.באמת שרציתי.
"אפשר לנשק אותך?"שאל בבדיחות.
"תשתוק ותנשק."לחשתי בעינים עצמות,יודעת שאסור לי להנות מזה.
אבל מה לעשות?ללב שלי ולשכל יש רצונות שונות זה מהשני.השפתים שלו רקדו על השפתים שלי,לשנו החליקה אל תוך פי,ידיו חיבקו אותי אליו בחום,ידי נכרכו סביב עורפו,ואפינו התחככו זו בזה.ואז,כסרט,השרב הכבד הופר על ידי טיפות של הגשם הראשון של השנה.שערותי הסתבכו ושערו התחלק על עורפו.
"המונית הגיעה."לחש והעביר אצבע על שפתי הנפוחות מהנשיקות הסוחפות.
"בוא."לחשתי ומשכתי אותו אל תוך המונית.
הלילה שלאחר…הלילה שלאחרי הדייט…היה הלילה הראשון שישנתי אם בן שהוא לא בן משפחה,או קרוב משפחה שלי.רק ישנו כמובן.בלי..הסמקה.אבל אפילו השינה הזאת הספיקה כדי להוציא את בת דודה שלי מהכלים,מדין בכלל לא שמעתי,ומקים…היא התלהבה רצח מהעינים שדיימון עשה לי,ואמרה שאולי עכשיו הוא יפסיק להיות כל כך מאניק ואני ישפיע אליו לטובה.
כן בטח:C

"למה את מחכה?"דחקה בי קים כאשר ראתה את דין מתיישב בשורה האחרונה,נטמע בין חבריו.
למה באמת?זהו.אני ודין נגמר.