האיכר על הפרד האפור – 1 – פאנפיק על לילי וג'יימס פוטר

נהגתי להאזין לביטלס, האזנתי להם כל זמן אפשרי. רקדתי למשמע השיר "Long Tall Sally" של ריצ'רד הקטן, רוק קאנטרי טהור. לא הרבה יודעים, אבל מוזיקה היא התחום שלי, ומתי שזה מגיע לביטלס, ריצ'רד הקטן, אלביס ומי לא – זו הטריטוריה שלי, חד משמעית.
"היי!" פטוניה פתחה את דלת חדרי הקטן, טרקה אותה ובקול רם צעקה: "כבי את המוזיקה הארורה הזאת, לכל הרוחות!" גלגלתי את עיניי ומיהרתי לכבות את הרמקולים. "מה את רוצה?"
"אני רק מזכירה לך, כבשה שחורה, שהיום יום הנישואים של אמא ואבא," היא אמרה בחיוך מריר וחיקתה מישהו, לא ברור מי, "את יודעת, ההורים שלך, פיליפ ומרי אוונס?"
"אופס, שכחתי," לא שכחתי, האמת. אכפת לי מההורים שלי, הם עוזרים לי להתגבר – יחד עם ג'סי ודון – על פטוניה והארוס הדפוק והשמן שלה, הוורנון הזה. צנחתי למרגלות מיטתי בישיבה מזרחית, ופטוניה פתחה בנאום על המוזרות שלי. אם לא הייתי כזאת… נורמטיבית, הייתי סותמת לה את הפה עם השרביט שלי. שדרך אגב, גם לזה היא הגיעה. היא בדרך כלל לא מדברת איתי, אבל זה יום הנישואים של אמא ואבא, אז –
"חוץ מזה, לוורנון יש חזון," כן, בטח… חזון עם פוטנציאל… אין דברים כאלה. "מה איתך? אני מצאתי את הנסיך על הסוס הלבן שלי," קמתי. "גם אני אמצא את שלי, שלא יהיה לך ספק," טפחתי על כתפה וכיווצתי את שפתיי לאור מה שאמרתי לאחר מכן: "אולי הוא קרוב יותר ממה שאת חושבת."
"בטלן?"
"לא."
"דיסלקט?"
"הכי חכם שהכרת." עניתי לה.
"אלביס?"
"פול מק'רטני." התגרתי בה. היא גלגלה את עיניה, וטרקה את דלת ביתי. פול מק'רטני. אלוהים, לילי. מה יהיה איתך?
מחשבותיי נקטעו כשהטלפון צילצל. "לילי אוונס." עניתי, אוטומטית.
"היי, לי," ג'ס. "מה קורה?"
"הכל תפוז," אמרתי, "מה קורה איתך?"
"אני תהיתי לעצמי מתי תודי שאת מתה להתמזמז עם פוטר בארון הקווידיץ'," היא אמרה באגביות. עיניי נפערו.
"מה?"
"אני סתם צוחקת!" אבל היא לא צחקה – כך נשמע – מהצד השני של הטלפון. "אבל, לי, אני מדברת ברצינות עכשיו: אפילו אני מתה למזמז את פוטר עד לכל הרוחות, אז פשוט תעשי את זה. פעם אחת לא תזיק."
"כן, בטח ג'ס," גלגלתי את עיניי וגיחכתי, "אין מצב שאני אגע בפוטר בחיים. בחיים. כשזה יקרה, ויהיה לי חבר – הוא לא יהיה כלב כמו פוטר. הוא מתנהג כמו חתיכת דפוק, ג'ס. החבר שלי יהיה מצחיק, ואמיץ, ואמיתי, וכנה – ולא מתנשא – "
"לילי." היא קטעה אותי, ושמתי לב שקצת הרחקתי לכת. מה קרה פה הרגע?
"אין בחור כזה מושלם בעולם."
"אז אני אמצא אותו," נמאס לי מהשיחה הזו, חשבתי. "ביי, ג'ס."
"מה- "