"אל תתני לו שוב לפגוע אל תניחי לו לפצוע צאי לדרך חדשה" פרק 4

מהפרק הקודם:
הוא לקח אותי לשירותים והתחיל לגעת בי. אני ניסיתי להתנגד, אבל שום דבר לא עזר לי. הוא מתחיל להפשיט אותי.
–אני לא מאמינה שזה קורה לי–
_____________________________________
~נקודת מבט אלירן~
הגענו למועדון, הבנות הלכו לצד שלהן ואנחנו לצד שלנו רקדתי, צחקתי עם חברים, נהנתי, אבל אלינור הייתה חסרה לי, לא ראיתי אותה מתחילת המסיבה.
פתאום שיר באה אליי בריצה וצעקה לי
״אלירן, אני לא מוצאת את אלינור בשום מקום, אני דואגת לה״ פאק.
אני ידעתי שקרה לה משהו, ישר רצתי חיפשתי אותה ובסוף מצאתי אותה בוכה בשירותים ואיזה בן זונה מנסה להפשיט אותה.
אני לא ייתן לזה לקראת.
~נקודת מבט אלינור~
הוא בא להפשיט את החולצה שלי, עצמתי את עיני חזק מפחדת לראות מה יקרה, כבר איבדתי על תקווה והדמעות לא מפסיקות אבל, מה הוא הפסיק?? פתחתי את עיני לאט וראיתי אותו שוכב על הריצפה מדמם ואת אלירן לידו עם אש בעיניים, בועט בו.
פשוט לא האמנתי לזה אלירן הרגע הגן עליי? אז בעצם האיש הזה לא אנס אותי? באותו רגע פשוט נשמתי עמוק נרגעתי הבנתי שניצלתי התחלתי לאט לאט לשבת על הריצפה מנסה לעכל את מה שקרה הרגע, רעדתי, פחדתי, פשוט לא האמנתי שזה כמעט קרה לי, אלירן ראה אותי הוא בא וחיבק אותי ובאותה שנייה התפרקתי עליו לא יכולתי יותר, אבל איתו הרגשתי מוגנת, הייתה לי איתו הרגשה טובה.
״שש.. הכל בסדר עכשיו אני פה איתך זה בסדר״ הוא לחש לי.
״הוא.. הוא.. הוא כמ.. עט א..״ לא הצלחתי לסיים את המשפט והבכי שלי התחזק.
אלירן רק עטף אותו בין הידיים שלו והחזיק אותי חזק, באיזה שהוא שלב אני חושבת שנרדמתי.
~נקודת מבט אלירן~
עטפתי אותה חזק בין ידי, לא יכולתי לראות אותה בוכה ככה, זה כאב לי, והבן זונה שניסה לעשות לה את זה כבר ממזמן בבית חולים, באיזה שהוא שלב היא כבר נרדמה, סחבתי אותה לאוטו ושלחתי למאור הודעה שהיא אצלי הכל בסדר ושייקח איתו את שיר כשהוא חוזר.
שמתי את אלינור לידי, היא כזאת מלאך כשהיא ישנה.
הגענו לבית שלה שמתי אותה במיטה, ישבתי בכיסא לידה והתחלתי לחשוב על כל מה שקרה היום, על איך שדאגתי לה, שרציתי לבכות כשראיתי אותה בוכה. אתם מבינים? אני? אלירן אדרי? בוכה? בחיים לא!
הבחורה הזאת שינתה בי משהו, היא הביאה לי רגש שאף פעם לא ידעתי שיש לי.
יכול להיות שאני מאוהב בה?
וככה נרדמתי עם המחשבות האלה, על כיסא בחדר של אלינור.
-בוקר-
קמתי, איפה אני? הייתי במיטה ואז..
אלינור נכנסה לחדר? אבל אני נרדמתי על הכיסא..
״סוף סוף קמת, העברתי אותך למיטה כשקמתי. איך היית מסוגל לישון על כיסא?״ היא שאלה אותי.
״נשארתי פה אחרי שהבאתי אותך, כנראה נרדמתי חחחח..״ עניתי לה.
״רציתי להגיד לך תודה על כל מה שעשית בשבילי, אני אפילו לא מסוגלת לחשוב מה היה קורה אם לא הייתה שם.." היא אמרה לי. איזה נסיכה היא בשבילה הייתי עושה הכל.
״את לא צריכה להגיד לי תודה, אני תמיד אהיה פה בשבילך״ אמרתי. ואיי אני נשמע כמו כוסית.
שתיקה..
״טוב.. עוד מעט בית ספר..״ אמרה לי. רגע? מה השעה בכלל? הסתכלתי בשעון ו.. 7:28 ממתי אני קם בשעות האלה? ועכשיו שמתי לב שהיא הייתה עם בגדי בית ספר.
״טוב.. אני ייקח אותנו רק נעצור אצלי שאני אחליף בגדים״ אמרתי.
״סבבה״ היא ענתה בקול המתוק שלה.
היינו בדרך לבית שלי, למרות שהוא קרוב נסענו באוטו כי היינו צריכים לסוע אחרי זה לבית ספר.
הגעתי לבית וראיתי את הדבר שהכי לא ציפיתי לראות.
בשנייה נהייתי עצבני, כל הבוקר הטוב הזה נזרק לפח.
אני רק עמדתי שם עם אגרופים בידי מתכונן להפגיש אותם עם הפרצוף של מאור שיושב שם ומנשק את אחותי.