הברבור הלבן פרק 3

חואנה נשמה עמוק והתיישבה על מיטתה, היא לא תיארה לעצמה שהיא מסוגלת להשתגע רק בגלל שההורים המאמצים שלה לא היו כנים איתה.
היא חשבה שהגיע הזמן שהם יגידו לה את האמת אפילו אם זה כואב . מספיק לשקר לגבי הסוד שהם מסתירים ממנה.
חואנה כמעט עמדה לאבד את השפיות הרגועה שהייתה לה. היא הייתה בטוחה כל הזמן שהיא נולדה למשפחה מושלמת.
שהיא ידעה מה תהיה כשהיא תהיה גדולה , האמת הכל כך ברורה שהיא חשבה שהיא נכונה , התנפצה לה היישר לה בתוך הפרצוף.
ברברה הגיחה היישר לתוך החדר ונתנה לחואנה הבוכיה לשתות קצת מן המים שבבקבוק כדי לוודא שהיא באמת נרגעה טיפה מהבכי.
" את מרגישה יותר טוב?" שאלה ברברה בקול רך.
" אפשר להגיד שכן, טיפה נרגעתי מהבכי." קראה חואנה בקול רגוע.
" יפה , זאת התקדמות מעניינת אחותי המשיכי כך." אמרה ברברה בחיוך משועשע.
" מצחיק מאוד , לא? אותי זה לא אני יותר לוקחת דברים ברצינות ולוקח לי זמן עד שאני לגמרי מאחוריהם. " ענתה חואנה בקול חד אך רגוע למדי לעומת מה שהיא חוותה לפני דקות אחדות.
" אז הכול בסדר עכשיו?" שאלה דולסה ברצינות.
חואנה הנהנה לאות חיוב בראשה.
בחיים יש גם סערות ולעיתים מערבולות רגש חזקות ועזות שגורמת לנפש שמבפנים לסעור קצת יותר מהצפוי.
חואנה ניגבה את דמעותיה והמשיכה בשלה.
" כן הכול בסדר אם לזה התכוונת?" אמרה בהרהור והסיטה את שערה לאחור.
" בואי , אנחנו צריכות ללכת!" קראה ברברה וחייכה אליה בתמימות.
" לאן אנחנו הולכות בדיוק? אני לא רוצה שחואנה תרגיש לבד והיא זקוקה לתמיכתנו יותר מתמיד.
מכאן אני לא זזה , אם יש לך לאן ללכת תלכי בעצמך , את לא זקוקה לשומרי ראש." קראה דולסה בקול החלטי ועדיין הייתה נטועה במקומה כאילו מישהו הדביק אותה על הכיסא עם דבק סלוטייפ.
" טוב איך שאת בוחרת אני הולכת לשם . שלא תגידי שאת מצטערת אחר כך!" קראה והלכה משם כועסת יותר מתמיד.
" אני לא מבינה מה ברברה רוצה לפעמים היא חושבת שאני צריכה ללכת איתה לכל מקום. אני מעדיפה להישאר פה איתך אני לא הולכת מכאן עד שתתעשתי ותחלטי לקחת אחריות על עצמך ולחקור מה בדיוק ההורים שלך מסתירים בלי שהם ידעו כמובן." קראה דולסה ברצינות.
" את לא חייבת לעשות מה שברברה אומרת. אם יש לך עמוד שדרה , את יכולה להחליט לבד מה את רוצה מבלי שאחרים יחפרו לך שעות . את לא חייבת להסכים איתי זו רק עצתי." יעצה חואנה.
" זה החיים שלי ואני עושה בהם מה שאני רואה לנכון." אמרה דולסה בחיוך ונתנה לחואנה כיף קטן על היד שלה.
" זה נכון אני ממש מסכימה עם כל מילה שנאמרה. תראי אנשים אומרים כל מיני דברים ואנחנו יכולים להחליט בעצמנו מה נעשה עם זה בסופו של יום אני חושבת שזאת ההחלטה שלך , את מחליטה ואז מוציאה לפועל." אמרה חואנה והיא טפחה על שכמה כאילו היא ניסתה להגיד לדולסה ללא מילים שאפשר להרים את הראש לפעמים גם אם זה קשה לביצוע.
" את יודעת מה , אני חייבת ללכת רגע לברר אם אני יכולה ליצור קשר עם האישה שנפגשתי איתה והיא ממש מעניינת אותי." קראה חואנה בהחלטיות.
דולסה עצרה אותה כי היא פחדה שהיא עומדת לעשות מעשה פזיז , לאחר מכן נפרדה ממנה לשלום אחרי שהיא החליטה לפרוש לחדרה בשביל לנוח.
בדרכה אל החדר ,היא נתקלה בבחור אלמוני שפתאום נקרה בדרכה ללא שום הודעה מוקדמת.
מבטיהם נפגשו והיא העזה לנעוץ בו מבט מלא פליאה.
" אנדרו. אנדרו מרטינז." אמר והסתכל עליה היטב.
" אני יכולה להבין מי אתה אתה באת מאותה השכונה שגדלתי בה." היא נזכרה פתאום כשעלה במוחה זיכרון ישן מלפני המון שנים.
" כן , כן אני זוכר אותך ומה מביא אותך לפנימייה הזאת. מעניין לדעת את הסיפור החיים שלך. את יכולה לשתף אותי בזה?" שאל אותה והתנצל על שהוא לא שם לב כי הוא מיהר לעבר המזכירות.
" לא ככה , אנחנו צריכים לשבת על כוס קפה ולהכיר קודם אתה לא חושב.. קצת השתנתי מאז אני לא אותה הילדה שהכרת מפעם!" קראה בחיוך נבוך וניסתה להתרומם בכוחות עצמה.
אנדרו שלח לעבר ידו והוא עזר לה להתרומם.
היא הביטה בו כולה מוקסמת . היתה רעמת שיער כמו לאריה והוא התלבש כאילו הוא נולד בשנת 1987 .
" כן אני יודע גם אני השתנתי את יודעת אף אחד לא נשאר בדיוק איך כשהוא היה ילד.
כולנו גדלים ומתגברים ככה זה בחיים נכון?" אמר אנדרו בחיוך של ניצחון.
" אתה ממש צודק ובדיוק נזכרתי שאני ממהרת לחדר סלח לי אני פשוט תשושה ואני ממש זקוקה לתפוס תנומה.
להתראות אנדי !" אמרה דולסה בקסם וניסתה להסתיר את מה שהיא הרגישה.
" להתראות דול אני מצפה להתאקלם בפנימייה בהמשך נדבר כמה שתרצי." קרא אנדרו בזמן שהוא חייך לעצמו בשביעות רצון שמזמן לא הרגיש כמו שהוא מרגיש ברגעים הללו כשהוא פגש את דולסה.
ברברה הייתה כולה רועדת ומפוחדת מהמחשבה של מה מצפה לה אם היא תגיד לחואנה שארתורו בוגד בה .
איך בדיוק היא תתמודד עם כך שארתורו רצה לדבר איתה בארבע עיניים , זאת אומרת שהיא איתו , לבד!
" היי! על מה אתה רוצה לשוחח?" שאלה ברברה בטון ענייני וציפתה ממנו שיגיד את האמת כולה בלי תירוצים.
" טוב אז אני רוצה שאת לא תספרי לחואנה שאני בוגד בה האמת שאני ממש מפחד מלאבד אותה ואני לא רוצה להצטייר בעינייה כבחור נאמן." קרא ארתורו בהחלטיות. " את יכולה לעמוד בזה אני לא רוצה לשמוע אפילו שמילה בטעות יוצאת מפיך על כך שאני בוגד בחואנה עם מישהי אחרת." קרא ארתורו ופניו החווירו הוא הרגיש שהוא עמד להתעלף.
" אני מבינה מה שאתה אומר אבל אני אומרת שחואנה לא תסלח בקלות אני מכירה אותה היא החברה הכי טובה שלי ולא הייתי רוצה לראות אותה נפגעת. מספיק עם מה שהיא עוברת עם ההורים המאמצים שלה שלא כנים איתה. תאמין לי שהיא עברה המון סבל ואני לא מאמינה שאכפת לך ממנה אם אי פעם אהבת אותה אל תגרום לה סבל אחרת אתה תירקב בגיהנום." קבעה ברברה. " אני יכולה ללכת עכשיו?" שאלה.
" כן את יכולה ללכת רק תזכרי שזה נשאר בינינו." חתם ארתורו וכשהיא עזבה את החדר . הוא השליך את כל מה שהיה על השולחן כי הוא היה עצבני מכך ששום דבר לא מסתדר לו כפי שתיכנן.
אם ברברה תפתח את הפה שלה ותספר את כל האמת לחואנה , אז היא מזמינה לעצמה צרות מיותרות.
למה שלא תזוז הצידה כי היא עלולה לסכן את עצמה ביודעין כשהיא מודעת לכך שהיא תסתבך איתו אם יעלה בדעתה לומר את האמת למרות שהוא הזהיר אותה.
הוא נזרק אל המיטה ועשה את עצמו ישן. הוא העמיד פנים כאילו הוא התנהג כרגיל אבל בתוך תוכו הוא פחד מהרגע הזה שחואנה תגלה את האמת.
חואנה ניסתה שוב את מזלה וחייגה את מספר הטלפון של אותה אחת שעוררה בה עניין רב.
היא ציפתה לשמוע אותה עונה בצד השני אם לא , אז כנראה סתם היא אומרת שהיא הכירה את ההורים שלה.
סוף כל סוף היא עונה לה. איזה יופי שהיא החליטה לענות לה לטלפון.
" היי הגעתי אל לוסי? מה העניינים אני חואנה את זוכרת שנפגשנו את זוכרת אותי בכלל?" שאלה בסקרנות וחייכה אל עצמה על אף שהיא לא הכירה אותה באופן אישי.
" כן עם מי יש לי העונג? אה, שכחתי קוראים לך חואנה נכון מה שלומך חמודה." קראה לוסי בקול רך והדמעות התחילו לזלוג מאליהן.
" הכול טוב אני לא מבינה מאיפה את מכירה את ההורים שלי כשאמרת שאת מכירה אותם אז נכנסתי לתוך בהלה פתאום. אני יכולה לשאול מה הקשר שלהם אלייך. תוכלי לענות על שאלתי בבקשה." אמרה חואנה בבלבול.
בדיוק כשלוסי עמדה לענות לה , אדן והלנה הופיעו שוב בדירתה.
" היא משקרת לך חואנה היא לא באמת מכירה אותנו ואנחנו לא מכירים אותה." אמר אדן והביט בלוסי במבט חמור סבר.
לוסי לא חשה בטוב והתעלפה במקום.