זאת עם המשקפיים P:
טוב אני ממש רוצה ליגמור את הסיפור ולהתחיל משהו חדש אז מעכשיו אני יעשה פרקים ערוכים שקורים בהם הרבה דברים ואני מקווה שזה יהיה בסדר ^^

נ.ב עכשיו יש תוכן אז תנו ביקורת ^_^
ופליז תקראו גם את הסיפורים האחרים שלי כי הם בסיגנון הזה ואני יודעת שאתם לא תתחרטו ^_^

הבת של השטן פרק 25 ^_^

טוב אני ממש רוצה ליגמור את הסיפור ולהתחיל משהו חדש אז מעכשיו אני יעשה פרקים ערוכים שקורים בהם הרבה דברים ואני מקווה שזה יהיה בסדר ^^

נ.ב עכשיו יש תוכן אז תנו ביקורת ^_^
ופליז תקראו גם את הסיפורים האחרים שלי כי הם בסיגנון הזה ואני יודעת שאתם לא תתחרטו ^_^

* תקראו ברציתי להוסיף ^_^

אבריל עדיין חיבקה את ריין שרחב על האופנוע שלו .היא לא ידעה כמה זמן עבר ולא היה אכפת לה כל עד היא רחוקה מיכל הצרות שלה .
היא השעינה את ראשה המכוסה קסדה על גבו של ריין והדמעות התחילו לרדת , היא לא שלטה בזה והיא שמחה שריין לא שם לב למתרחש כי עיניו היו שקועות בכביש שלפניהם .
לפתע ריין החליט לשנות את הכיוון . הוא עבר דרך פניה על כביש צדדי שהיה עשוי עפר וחצץ ונכנס על תוך יער עבה .
אבריל הפסיקי לבכות רק לרגע כדי לבחון את את היער שסביבה . היו שם אלפי עצי ברוש ואלון שחסמו לחלוטין את מראה השמיים זרועי הכוכבים ,מרחוק אבריל שמעה פחפוח מים כניראה שהיו כרובים לאגם כל שהוא , ניראה גם שריין מכיר את הדרך למקום שעליו הם הולכים כי למרות כל הפיתולים של הדרך הוא ניווט את האופנוע בצורה מושלמת . אבריל המשיכה לחבק אותו חזק ככל שיכלה . במקום הזה היא גם הרגישה שקר יותר וזה היה מוזר כי היא הייתה רגילה לקור יותר מכל אדם אחר .
ריין כיוון את האופנוע עמוק יותר על היער כאן כבר לא שמוע את המולת הכביש והמכוניות או כל רעש אחר מילבד ציפורי הלילה המפחידות שעם כל תזוזה גרמו לשיער על עורפה של אבריל לסמור , אבל אבריל המכישה לאחוז בריין כי לא היה לה משהו יותר טוב לעשות .
אחרי שהם היו כבר ממש עמוק בתוך היער ריין עצר . ממש ליד נחל קטן שזרם והשמיע פחפוח רגועה.
"מה המקום הזה ?" שאלה אבריל שעזבה את ריין נעמדה מול הנחל .
"אני … אני בא לכאן די הרבה כדי להירגע " אמר ריין אך לא נישמע בטוח . זה היה מוזר .
"המקום הזה ניפלא " אמרה אבריל שלא חשבה כך כלל .
"אני שמח שאת אוהבת אותו יקירתי "אמר ריין .
אבריל לא הביטה בו אבל במוחה הסתובבו מיליון מחשבות . רייין לא היה אחד מאותם נערים שמשתמשים בכינוי 'יקירתי ' אז למה הוא קרא לה כך עכשיו , והיה משהוא מטון שלו , כמו נחש שהזדחל לגרון שלו ודיבר מבקומו .
צלצול הטלפון של ריין העיר אותה ממחשבותיה . הוא עיוות את פניו בצורה מוזרה וענה .
"כן ?" הוא שאל בקול שנישמע עצבני מעט ." זה לא עניינך אפס " הוא ניתר את הטלפון וחזר אבריל .
"כמו שאמרתי …" הוא נעמד לא רחוק ממנה ובאורו הקלוש של הירח שחדר מבעד לענפים העבים של העצים שסביבם היא ראתה משהו .
מעין יצור שריחף מעל ריין ושלט בו כאילו היה בובה על חוטים . היצור היה בעצם שלד שחור בעל כנפיים שחורות . השלד דיבר :
"יקירתי אנה ממך תתקרבי " זה ללא ספר לא היה ריין . אבריל קפאה במקומה .
עיניו של השלד התרוממו מריין והביטו בה . היא לעולם לא תישכח את עיניו החלולות עוצות בה , הוא הבין שהיא רואה אותו . ברגע אחד הוא שמט את ריין ויצא ממנה כמו דיבוק (דרך הפה ) ריין נפל על האדמה והשלד השחור ריחף ליד אבריל .
"עשית טעות חמורה ילדתי " הוא אמר באותו קול נחשי .
"מה … מה … מה אתה ?" שאלה אבריל שהייתה עדיין משותקת .
"שליח " הוא נחר בבוז " נשלחתי לאכאיב לך ואני הולך להנות מזה " שפתיו השילדיות התעקלו למעין קו עקום על פניו .
הוא חיכך את ידיו זו בזו ובדרך כול שהיא יצר אש . האש הייתה שחורה אבל העירה את פניו בגוון מפחיד .
"התכונני לסבול ביתו של השטן " הוא פלט צחוק מרושע ורועם והעיף את כדור האש השחורה על אבריל שהייתה קפואה .


תגובות (2)

נוווו… תעלי כבר עוד פרק אני במתח היסטריייי!!!!!!!!
תמשיכייייייייי!!!!!!!!!

15/11/2013 08:09

אני מאוד אוהבת את תוכן ורעיון הסיפור אבל קצת מפריעות לי שגיאות הכתיב שלך אז..

16/11/2013 05:38
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך