הבת של השטן פרק 9 ^_^

כשאבריל חזרה ממסע הקניות הארוך והמפרך שלה עם מרי היא הייתה מותשת .
היא הייתה מופתעת כל כך מעצם זה שמרי בכלל הסכימה להוציא עליה כסף ועד להסתובב איתה .
היה ברור שמרי לא יודעת על הקללה של אבריל ועם היא כן ידעה עליה היא הייתה שחקנית טובה מאוד .
אפילו עם כל מה שניק אמר על זה שהאדם אחראי על גורלו היא לא האמינה שמשהו שמקיר את הסיפור שלה פשוט לא מפחד .אפילו הנרי פחד ממנה …
"אבריל עכשיו אני רוצה שתלכי לישון את תצטרכי לקום די מוקדם כדי לא לאחר לבית הספר " חייכה מרי ועזבה את אבריל לבדה לאחר שברכה אותה ללילה טוב ונשקה לה במצחה .
גילויי החיבה של מרי כלפיה היו מוזרים .
אבריל לא חשבה שאדם כל שהוא מסוגל לאהוב אותה ,הרי היא מקוללת ומביאה מזל רע לככל מי שבא בקרבתה . זה לפחות מה שאמרו אנשי העיר שבה גרה .
אבריל לבשה את הפיג'מה הנעימה שמרי קנתה לה והתכרבלה במיטתה . שמיכת הפוח הייתה עדיפה בהרבה על השמיכות הישנות שבהם היא הייתה רגילה להתכשות ונדף מהם ריח טוב של אביב .
היא עצמה את עיניה אך לאחר רגע פקחה אותם .
היא שמעה צהלות סוס מבחוץ .
אבריל יצאה במהירות מהמיטה ונעמדה ליד החלון . לרגה הכל נראה שקט והיא לא ראתה דבר ,אבל אז מתוך האורווה צץ דיוויס .
עכשיו בחושך היא ראתה רק את קווי המתאר של גופו .הוא בהחלט היה חסון .
כאילו הרגיש שהיא התבוננת בו ישר דיוויס את מבטו על חלון חדר השינה שלה . היא לא ראתה את הבעת פניו בגלל החשכה והמרחק אבל הוא לא ברח או נרתע הוא רק המשיל להתבונן בה וללכת בקלילות בשדות הירוקים שמאחורי הבית .
לאחר זמן ממושך שאותו אבריל לא יכלה להגדיר דיוויס נעלם מעיניה והיא החליטה לחזור למיטתה .
מחר היא תפגוש אותו .בבית הספר .
שני דברים שהיא לא רצתה לעשות ביום אחד .
את חייבת להרדם ,אמרה לעצמה .
היא החלה לספור כבשים לבנות וצמריריות שקופצות מעל גדר לבנה .
אבריל נרדמה כשהגיעה לכבשה השמונים וחמש .

"איפה אני ?" קראה .היא ידעה שזה חלום משום ששוב קולה היה נשמע כאילו היא מדברת מתחת למים .
עכשיו לא הייתה אבריל בעולם הבוער או בעולם הלבן . הפעם הייתה אבריל במעין משרד ענק עם רצפת שיש שחור וקירות שחורים .הרחק ממנה היה שולחן גדול עשוי עץ ככה אבריל רצה לכיוונו .
כשהתקרבה היא ראתה שהקיר שמולה בחצם עשוי זכוכית ומשמש כחלון היא גם ראתה שמאחורי השולחן יש כיסא מנהלים גלול מרופד וככל שהתקרבה יותר כך הכיסא הסתובב וחשף את הדמות שישבה עליו .
"ביתי הינה את " אמר הקול שהיה מוכר לאבריל מחלומה במטוס .
"מי… מי אתה ?" שאלה במגום .
"את לא רואה עד כמה את דומה לי ?" שאל האיש שעכשיו אבריל גם התחילה לראות את הדימיון בינהם . היה לו את אותם העיניים החומות אדמדמות שלה ואותם שיניים שהיא לא הבינה איך הם נשארו לבנות . היו להם את אותם תווי הפנים מלווד השיער שלו שיהיה שחור כמו נוצתיו של עורב הוא היה יכול להיות התאום שלה .
"ביתי לא צריך להתעסק בחנופה אני לא צעיר כל כך " הוא חייך חיוך מובך אבל לאבריל הייתה תחושת בטן שזו צביעות .
"מ… מה אתה רוצה ? מי … מי אתה ?" שאלה אבריל שוב .
"זה לא משנה מי אני כל עד אני אביך " הוא אמר וקם הכיסאו הנוח כנראה כדי לחבק אותה .אבריל נרתע .
"אין לך כל סיבה לפחד אני רק רוצה את מה ששיך לי "הוא אמר וחשף את שינו הלבנות .
"אני …. אני לא ש… שייכת לך …. אתה נטשת אותי ….. אתה קיללת אותי ….. בגללך החיים שלי היו סיוט " כשאבריל אמרה את המילים בקול המוזר שלה שנשמע כאילו היא התחת למים היא הבינה שזה נכון הוא אבא שלה הוא השטן .
"ילדה טיפשה את שופטת אותי כשאת שומעת רק את הצד של אימך " שוב אבריל הייתה בעולם הבוער אבל רק לשנייה כי היא התעוררה צמיד כשדמעות בעיניה