Mai-love-stories134
זה הפרק השני בסיפור מקווה שגם אותו אתם תאהבו בינתיים זאת רק ההתחלה לאט לאט זה יהיה יותר מעניין :)

~ הגיל הוא לא מה שקובע~ פרק 2

Mai-love-stories134 12/05/2015 814 צפיות תגובה אחת
זה הפרק השני בסיפור מקווה שגם אותו אתם תאהבו בינתיים זאת רק ההתחלה לאט לאט זה יהיה יותר מעניין :)

" אני לא מוכנה שתיכנסי יותר לשיעורים שלי עד שאני אדבר עם המחנכת שלך" אמרה המורה למדעים וסימנה לי לצאת מכיתת מעבדה ולשבת על הספסל בחוץ.
" שתהיה קודם כול אחראית לפה שלה לפני שהיא פותחת אותו ואחר כך אני אחשוב אם לגמול לה בהתנהגות יפה" אמרתי בכעס והתיישבתי על הספסל כמו מסכנה, מביטה בטייץ השחור שהתלכלך כבר על השיעור הראשון ועל החולצה הלבנה עם הריח השרוף הנודף ממנה, לפחות נעלי האולסטר הלבנות שלי היו נקיות.
בינתיים המחשבות בראשי התחילו להגיעה והשיחה שלי ושל שיר אתמול, הדהדה במוחי.
" היי" זה היה קולו של דניאל והבטתי בו יוצא מהכיתה ומתקרב אליי, הבטתי בו במבט שואל, למה הוא יצא מהשיעור?.
" היי" אמרתי באדישות והוא התיישב לידי.
" מה קורה איתך?" שאל וכרך את ידו סביב צווארי
" מה קורה איתי?" שאלתי משפילה מבט אל הרצפה.
" את שפכת על ליהי חומר בזמן הניסוי, זה לא מתאים לך ליאן את לא כזאת" אמר
" טוב דניאל אם באת להטיף לי על ההתנהגות שלי, בבקשה תלך, אין לי מצב רוח" אמרתי מבלי להביט בו
" מה קרה שוב פעם רבת עם שיר? ספרי לי ליאן, את החברה הכי טובה שלי ואני פה בשבילך תמיד, אני גם יוכל לעזור" אמר וחייך אליי שהבטתי בו.
" נכנסתי אתמול הביתה ושמעתי את אחותי מדברת בטלפון…"

~ פלשבק~
" על מה לעזאזל את מדברת שיר?" הבטתי באחותי שהסתובבה והביטה בי בשוק.
" ליאן, חזרת מוקדם" אמרה וניתקה את השיחה במהירות.
" את מתחתנת?" שאלתי מתעלמת ממה שאמרה.
" כן, זה היה כרגע…. חבר שלי והוא עומד לעבור לגור איתנו" אמרה שיר ברוגע.
" ממתי הפכת להיות בעלת הבית שיכולה להחליט מי נכנס ומי יוצא?" שאלתי בכעס, מאיפה יש לה את הזכות להביא אנשים לגור פה מרצונה? יופי פשוט נפתח מבצע "חבר מביא חבר" ונקים פה בית מלון.
" מאז שההורים לא פה אני הפכתי להיות האחראית ואם אני רוצה שבעלי לעתיד יבוא, יגור, ויעזור פה הוא יבוא" אמרה ושילבה את ידיה בסמכותיות.
" אחראית? ממש, אפילו את האוכל את קונה ממסעדות במקום להכין בבית, וממתי מתחתנים בגיל 21? את עוד צעירה שיר, מה את צריכה כרגע להיות נשואה? " שאלתי מבולבלת .
" זה לא ענייניך ליאן, שום דבר מיזה לא אמור להיות עסק שלך, את צריכה להגיד תודה שאני בכלל שומרת עלייך ולא בורחת לדירה אחרת" אמרה בטון עצבני וגלגלתי עיניים.
" אז תלכי. את חושבת שאת עושה לי טובה? ממש לא! מצידי קחי את הדברים שלך ואת התחת המסכן שלך ותעזבי את הבית, אני אסתדר מצוין! לפחות אני לא אצטרך לסבול אותך" אמרתי בכעס ועיניה נפקחו לרווחה בזעם.
" אני עושה הכול מדאגה אלייך אבל כנראה את לא חכמה כמו שחשבתי, ושבאמת תוכלי להבין שכול מה שאני עושה זה בשבילך לטובתך ואני אומרת לך חד וחלק שהארוס שלי יבוא ויגור פה איתנו בין אם את אוהבת ובין אם לא" צעקה לבסוף וסגרתי את עיניי בכעס ופניתי מיד למדרגות המובילות לקומה העליונה ועליתי במהירות לחדרי.
~ סוף פלשבק~
" אחותך רוצה בטח שהוא יבוא ויעזור לה לגבייך, היא סך הכול רוצה להבין איך להתנהג איתך בשביל למנוע בעיות. חוץ מזה את אמורה לשמוח על זה שהיא מתחתנת למרות שזה מוקדם ואני מסכים איתך על זה. ואת בכלל מכירה אותו שאת כבר פוסלת?" אמר לבסוף אחרי שסיפרתי לו כול מה שקרה באותו ערב.
" לא, בחיים לא פגשתי אותו ואני גם לא רוצה, זה מה שחסר לי עוד בנאדם שחושב שהוא אלוהים ולחלק לי פקודות" אמרתי בעצבנות והנחתי את ראשי על כתפו .
" זה מה שאת חושבת ליאן, אבל זה ממש לא ככה, אולי אפילו תאהבי אותו" אמר וגלגלתי עיניים ששמעתי את שתי המילים האחרונות.
" בכול מיקרה היום אני ואת הולכים לאכול צהריים במסעדה " הוסיף וחייכתי.
" מאיפה פתאום צצה ההצעה הזאת?" שאלתי ושלחתי לו מבט חשדני ומסוקרן והוא חייך אליי.
" ניראלי שאת זקוקה לקצת מנוחה מהבית וכך גם אני" אמר וחייכתי. הוא צדק אני באמת צריכה קצת לנוח מהתקופה הזאת, בעיקר שמדובר בחבר הכי טוב שתמיד נותן לי הרגשה בטוחה.

~
" את חייבת להתאפס על עצמך, אחרת את תאבדי את עצמך ולא תצליחי להבין מה לומדים וזה ישתקף במבחני בגרות" העירה לי עלמה שהתיישבנו בקפיטריה מסביב לשולחן אוכלים צ'יפס וסלט.
" את צודקת עלמה, אני יודעת שאני לפעמים יוצאת מכלל שליטה.." נאנחתי בעייפות וכולם הביטו בי, מרימים גבה.
" לפעמים?" שאלו יחד וצחקו.
" היי, אני תלמידה עם רצון למידה עמוק " אמרתי בשכנוע.
" אני בטוחה בזה בובי חוץ מזה, אל תהיי עצבנית על אחותך, היא סך הכול רוצה עזרה מעוד בנאדם בזמן שהורייך לא נמצאים" אמרה ספיר והנהנתי באי ברירה, לא היה לי כוח להתווכח איתם על מה לטובתי ומה לא אז החלטתי לעזוב את זה כרגע.
" טוב יאללה בואו לשיעור הבא" אמרתי וקמתי במהירות מהשולחן, גוררת מאחוריי את דניאל, עלמה וספיר כמו אמא אווזה וגוזליה.

..
..
~
אחרי סיום הלימודים ביקשתי מדניאל להקפיץ אותי כמה דקות לביתי כדי להחליף לבגדים נקיים ונוחים בשביל שנוכל לנסוע למסעדה.
" אני תכף חוזרת דנדוש" אמרתי לו כשיצאתי מהמכונית ומיהרתי אל תוך ביתי, מתפללת שאחותי הלכה לקניות או ליום כיף עם חברות כי ממש אין לי מצב רוח לפגוש אותה.
למזלי שיר לא הייתה בבית ולא היה לי זמן לברר איפה היא, אז מיהרתי אל הקומה העליונה , החלפתי בגדים לחולצה לבנה קצרה נופלת ורופפת ככה שראו לי את הכתף וסקיני ג'ינס בהיר עם קרעים ונעליי ואנס שחורות, סידרתי את השרשרת שם בצבע זהב ושמתי דורדוראנט ואת הבושם קוקו שאנל, שמתי איפור עדין על פניי ויצאתי מוכנה מהבית.
" את זוכרת שאנחנו הולכים למסעדה ולא לתחרות יופי" העיר לי דני שנכנסתי למכונית.
" טוב שהזכרתי לי, יאללה סע " אמרתי מגלגלת עיניים.

~
כשהגענו למסעדה המארחת ישר בירכה אותנו לשלום ושאלה איפה אנחנו רוצים בדיוק לשבת, כמה אנחנו.
" רק שנינו ואנחנו רוצים מקום פרטי" הסביר לה דניאל והבטתי בו במבט לא מבין, מה הוא מתכנן?
" אין בעיה בואו אחריי" אמרה עם חיוך והובילה אותנו בין כל השולחנות אל שולחן לשניים מול החלון המשקיף החוצה.
" תודה רבה " אמרנו והתיישבנו אחד מול השני.
" אתה מתכנן הצעת נישואין? " שאלתי לאחר שהיא הלכה והוא צחק.
" עלית עליי! אני פשוט מכיר אותך ואת שונאת לשבת במרכז ושכל העיניים נשואות אלייך אז בחרתי את המקום הכי בצד והכי שקט" אמר וחייכתי
" אווו דנדוש ! מה הייתי עושה בלעדיך?" שאלתי
" נשרפת " אמר והוצאתי לו לשון ולקחנו את התפריטים שהיו מונחים על השולחן ובדקנו מה אנחנו רוצים להזמין.

~
לאחר שהגיעה הארוחה דניאל התחיל לספר לי על ירין, נער מהשכבה, שאני אישית לא אוהבת אבל אני שמה לב שהוא שם על דניאל עיין.
" אני לא יודע מה הפשר של המבטים שהוא שולח לי" הסביר דניאל בזמן שאכלתי את הסלט שהזמנתי והוא את העוף עם האורז .
" אני ראיתי שהוא שולח אלייך מבטים בהפסקות ולא סתם מבטים" אמרתי והוא הסמיק
" כן אבל בטח הוא סתם מסתכל עליי בקטע של הפריק של השכבה " אמר והעפתי עליו קצת מהסלט שהיה בצלחתי והוא שלח לי מבט עצבני
" למה??" שאל בכעס
" אל דבר על עצמך ככה! יש מצב שהוא מחבב אותך באמת ! " אמרתי בלחש
" פחחח הוא כול הזמן מוצא לעצמו בחורה אחרת, למה שהוא ירצה אותי והוא בטוח סטרייט" אמר בעצב
" את זה עוד נראה" אמרתי בערמומיות ופניו נראו מתוחות.
" מה את עומדת לעשות לגבי זה ?" שאל בלחץ
" או כלום כלום סתם עזוב" אמרתי מבסוטית.
" תזהרי אם את מנסה לעשות משהו בקשר לזה" אמר בטון קר
" אל תאיים" הזהרתי חזרה ושנינו צחקנו ואז צלצול טלפון קטע את השיחה.
" אני כבר חוזרת " אמרתי לדנדוש והוצאתי את הטלפון מהתיק וראיתי שזאת שיר, היא בטח מחפשת אותי אז יצאתי החוצה בשביל לשמוע יותר טוב.
" מה?" שאלתי ישר שעניתי.
" את מוכנה להסביר לי למה את לא נמצאת בבית??" היא צרחה לתוך הטלפון כך שהייתי צריכה להרחיק במידי את הטלפון מהאוזן שלי.
" אני בארוחה עם דנדוש אני יחזור כשאסיים. צ'או"
" לי.." ניתקתי מהר את השיחה והסתובבתי כדי לחזור למסעדה אך משהו עצר בדרכי .
" כוסעמקקק" צעק הבחור שנתקעתי בו.
" תיזהרי לאן שאת הולכת ילדה" העיר לי הבחור והרים מהרצפה את העוגה ואת זר הפרחים.
" שאני אזהר? תיזהר אתה! " אמרתי בכעס והבטתי בשיערו השחור הקצר המכסה את פניו ואת עיניו השחורות , הוא לבש טי שרט לבנה ומעליה ג'קט שחור מעור וג'ינס שחור ארוך.
" הפלת לי את העוגה ואת הזר לפחות תתנצלי קטינה" אמר בכעס, הוא היה גבוה, הוא לא היה נראה כמו נער רגיל, לא ניראלי שהוא בכלל לומד בתיכון.
" תקרא לי עוד פעם קטינה או ילדה ואני יפיל לך גם את האף! עכשיו זוז " אמרתי בכעס ורצתי חזרה למסעדה.

~
אחרי שחזרתי למסעדה וסיימנו לאכול, שילמנו והשארנו טיפ למלצרית, אני ודניאל ו נסענו חזרה לביתי.
" את מוכנה לספר לי למה את כול כך נסערת?" שאל דניאל כשחנה מול ביתי והבחנתי פתאום בג'יפ שחור חונה בחנייה של ביתי . של מי זה?.
" מחר דנדוש אני כבר עייפה" אמרתי, נשקתי לו בלחי ויצאתי מהמכונית אל ביתי, מוותרת על תחקיר הג'יפ החשוד.

~
" למה לא הודעת לי לפחות שאת הולכת למסעדה?" שאלה אותי שיר שנכנסתי הביתה.
" מבטיחה פעם הבאה להודיע " אמרתי ובאתי לעלות לחדרי אך שיר עצרה אותי.
" יש מישהו שאני רוצה שתכירי" אמרה והסתובבתי כששמעתי צעדים מתקרבים.
" ליאן תכירי זה עידן" אמרה שיר ונשמתי נעצרה שהבנתי שזה הבחור שנתקלתי בו היום ולפי מבטו גם הוא הבחין בזאת.


תגובות (1)

חחח אהבתי תמשיכייי

13/05/2015 15:43
15 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך