ההצעה

"את עושה טעות" טל אמרה כשסיפרתי לה על החלטתי להינשא לירון.
"אולי תפסיקי" אמרתי לה בעודי מתאפרת, מסרבת להאמין בדעות הישנות של החברה על חתונה, שרק הבן יכול או צריך להציע.
למזלי צלצול הטלפון קטע את השיחה בדיוק כשטל עמדה לפתוח את פיה ולהגיב בשנית על המעשה החריג.
היה זה ירון שהתקשר 'עכשיו אין סיכוי שלא אתחתן איתו' חשבתי לעצמי בגיחוך.
"היי" הוא אמר פותח את השיחה בברכת שלום בזמן שקולו מעלה חיוך על שפתיי בצורה מיידית, כך שידעתי שאני עושה את הדבר הנכון, בטוחה בזה שהוא האחד של חיי.
"היי" החזרתי לו מחכה לשמוע מה יש לו לומר ומקווה שהכל יילך לפי התכנית.
"חיים שלי אני ודן יוצאים למסיבת חוף בקרוב, את רוצה לבוא איתנו?" שאל כפי שרציתי והתאפקתי לא לצחוק,בדיוק ככה התנהלה התכנית להציע לו.
"ברור! כבר מתחילה להתארגן" אמרתי במהירות,מנתקת את השיחה לא לפני שאנחנו מנהלים ויכוח דביק על מי ינתק אותה קודם ומספרים על אהבתנו העזה.
במהלך השיחה התאפקתי לא לצחוק כי מה שירון לא יודע הוא שבמסיבה מחכים לו חבריו הקרובים ומשפחתו כשלכל אחד מהם יש מה לומר על מחוותי,דברים שיגלה בהמשך.

"אילו דברים אמא?" שאלה בתי בת ה12 בסקרנות, עוצרת את סיפורי בשל חוסר סבלנותה אותו ירשה ממני.
"ירדן" נאנחתי "חכי להמשך טוב?" קבעתי במעין שאלה, מבטיחה להסביר לה הכל מאוחר יותר אם לא תבין.
"נו אבל אמא,אני רוצה לדעת" דרשה בקולה החמוד ושתקתי גורמת לה להבין שהנושא חתום.
"בסדר תמשיכי לספר" אמרה לבסוף והפסיקה להתעקש.

הזמן עבר וירון אסף אותי במכוניתו,לבוש במיטב המותגים כשחולצתו השחורה מבליטה את גופו השזוף והשרירי.
הוא החמיא לי על הבגדים שבחרתי לכבוד המאורע, שמלת חוף דקיקה בצבע לבן המזכירה מעט שמלת כלה שמהווה סוג של אירוניה כשחושבים על כך, ונסע למסיבה שהתרחשה בים בו הכרנו כשעבד כמציל.
הנסיעה היתה מהנה במיוחד ומלווה בצחוקים במהלך הדרך,ליטופים קצרים וקריצות מצידו מבעד למראה כמעין ניסיון להתגרות בי.
ועדיין למרות הכיף פחדתי נורא,ידעתי שאנחנו אוהבים זה את זו ,אבל חששתי מכך שלא יסכים ויחשוב כמו כולם שזה מעשה מפגר ולא נכון.
'הוא מכיר אותך אור,הוא צריך לדעת כבר שאיתך אין גבולות ולקבל אותך כמו שאת' אמרתי לעצמי מנסה להירגע ולהשליך את הפחד הצידה.
ככה עברה הנסיעה עד שהגענו ליעד בעוד שדן מקבל את פנינו לאחר שירון סיים להחנות את האוטו.
הוא התקדם לחבק אותנו,לוחש לי באוזן שהכל מסודר תוך כדי החיבוק וגורם לי להרגיש כמו סוכנת מוסד צופנת סודות.
כך פסענו שלושתינו לעבר הים רואים את המשפחה והחברים עומדים בשורה ומסתכלים על תגובתו של ירון לנעשה.
"מה קורה פה?" הוא שאל אותי מובך מעט ומבולבל כשהבין שזאת לא מסיבה אמיתית ואין בה שירים..
מחפש במבטו את דן שנעלם ולאחר מכן מסתכל עליי.
צחקתי מתרחקת ממנו ושותקת.
דן חזר עם סלסלה בינונית בידיו והפר את השתיקה, פוצה את פיו:"כי היא שומרת עליך שלא תשתכר" אמר משום מקום את הסיבה הראשונה לחתונה איתי,שם בקבוק וודקה בסלסלה וחזר לשורת החברים וקרובי המשפחה.
ככה עשו כולם מהחברים מהצבא ובית הספר עד להוריו והמשפחה בזמן שכל אחד אומר סיבות נוספות שמראות לירון למה עליו להתחתן איתי,כמו – היא מטפלת בך כשאתה חולה,אוהבת אותך כמו שאתה אוהב את עצמך,מצחיקה אותך,אתם נראים טוב יחד ועוד.. כל זאת בעודם זורקים לסלסלה דברים הקשורים למילותיהם. לפחות כך זה היה עד שהגיעו לסיבת המאה במספרה שנשארה לי.
עמדתי מולו מניחה לרוח לפרוע את שיערי השחור והארוך ולהזיז את שמלתי לצדדים,שמה יד על לחיו ומיישרת אליו מבט רועדת.
"ירון,חיים שלי" אמרתי כמעט בוכה
"אתה בטח לא מבין מה הולך פה ועצבני על כך ששיקרנו לך שיש מסיבה.. כולם אמרו לך למה להתחתן איתי ואני רוצה לספר לך את ההיפך,למה אני רוצה להתחתן איתך" עצרתי את דבריי בוחנת את תגובתו.
הוא פער את עיניו לרווחה מעכל סוף סוף למה כולם אמרו את המילים הקודמות והנהן בהבנה.
"אוקיי,תמשיכי" אמר מדרבן אותי להמשיך הלאה ולסיים את המשפט.
עצמתי את עיניי לרגע,לוקחת נשימה קלה ואומרת:"אני רוצה להתחתן איתך כי הסכמת לאהוב אותי כמו שאני ולקבל אותי עם כל השריטות,השטויות,העקשנות והקושי.
כי הצלת אותי בים הזה ממש כשטבעתי ועבדת בתור מציל,הצלת אותי מטביעה והדרדרות למקומות לא נעימים ואהבת אותי יותר מכל דבר אחר בעולם. כי לא בגדת בי והצלחת לאתגר אותי, להיות כפי שדמיינתי שתהיה כששמעתי עליך לראשונה ואפילו הפסקת לעשן בגלל שביקשתי ממך לעשות זאת ו.." רציתי להמשיך ולהסביר כמה אני אוהבת אותו ולא הצלחתי,התפרקתי לו מול העיניים בבכי שלא נגמר.
"ששש זה בסדר" אמר וחיבק אותי "את יכולה להפסיק" צייר מעגלים על גבי.
מגעו הרגיע אותי כמו תמיד "לפי הסיפור שלך אני נשמע מלאך, תזהרי זה עוד יעלה לי לראש" אמר והצחיק את כולם.
הצחוק פסק ושתיקה נוספת שררה בין כולם כשהם מחכים לתשובתו ומצפים לכן,אבל הוא אמר לא.
"מה אתה רציני" צעקו ליזט אימו ואביו ראובן שהיו בהלם והצטרפו לקריאות הכעס והתדהמה של החבורה שדרשה תשובות ושאלה אותו האם חלה ויש לו חום או שחלילה איבד את השכל מכל המחמאות שקיבל.
אבל זה לא הזיז לו.

"אה אז הדברים הם הסיבות" הבינה ירדן
"כן" עניתי לה
"מה אמא הוא באמת היה כזה חסר רגישות? איך יכל לסרב לך ככה אחרי כל מה שעשית?" התקיפה אותי בשאלות,עצבנית על ירון.
"מה קרה אחר כך זרקת אותו לים?".

הצעקות והאמירות לא הזיזו לו, הוא צעק לכולם לשתוק והתמקד בי "אור,את יודעת למה לא" שאל והנדתי את ראשי נעלבת, רוצה לקבור את עצמי באדמה מהבושה.
"חכי רגע,אל תלכי" אמר כשראה שאני עומדת ללכת מהמקום ובא לתפוס את ידי וכמו תמיד לא הקשבתי לו ורצתי הרחק ממנו,מגיעה לים ומתיישבת קרוב אליו
הוא רץ אחריי עד שהגיע אליי והתיישב מולי.
"את סתם מנסה אני רץ מהר יותר ממך" התחכם המעצבן והסדיר את נשימותיו.
"אל תדבר איתי" ביקשתי ממנו לא מסוגלת להסתכל עליו ממבוכה ובושה.
"נו אור" אמר בקול חמוד ונצמד אליי.
"אתה מגעיל,מתנשא ומפגר בחיים לא השפילו אותי ככה יחתיכת .." התחלתי לקלל והוא קטע אותי בנשיקה סוחפת ממנה ניסיתי להתנתק
"תזכירי לי מה אמרת קודם" התגרה.
"נו מעצבן זה לא מצחיק תעזוב אותי" דחפתי אותו ממני והוא נישק אותי שוב,מפיל אותי אחורה כך שמצאתי את עצמי שכובה על החול.
"תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב" הזהיר אותי מפסיק את הנשיקה "אמרתי לא כי את מעצבנת אותי".
"אני מעצבנת? איך אתה מעז?" שאלתי אותו בכעס לחוצפה שנטפה ממנו, הוא זה שסירב להצעתי וירק לי בפנים ועוד אני מעצבנת.
"כן את אור את. יודעת למה? כי הרסת לי את כל התכניות, רציתי להציע לך קודם"
"מה נראה לך שתפסת אותי לא מוכן" שאל
וצחקנו.
לקח לי רגע להבין את הדברים, ירון. רצה. להציע. לי. חזרתי על המשפט בראשי שוב ושוב בהקלה.

דלת הבית נפתחה וירון נכנס "מה שלום היפות שלי?" שאל
"אבא אתה מפגר אתה יודע" אמרה ירדן שהתלהבה קצת יותר מדי מהסיפור.
"אל תדברי אל אבא שלך ככה" חינכתי אותה.
"אמא אני במקומך הייתי זורקת אותו למים הוא גם ככה יודע לשחות" אמרה בחריצות ,משלבת ידיים
ואני צחקתי.
"אני מבין שסיפרת לה איך הצעת לי" אמר מתקרב לנשק אותי למורת רוחה של הקטנה.
"ירדן לפני שאת מגבשת דעה כדאי שתקשיבי עד הסוף" פנה אליה.
"אז תספר לי אתה מה היה" דרשה ממנו וסיפרה לו איפה עצרתי בזמן שהוא החליט למלא את מבוקשה.
"תראי אחרי שאמא נכנסה להתקף צומי אמרתי לה שרציתי להציע לה קודם,לרדוף אחריה כמו שרדפתי כשהתרחקה ממני בריצה.
אל תאשימי גבר בגלל שניסה להיות רומנטי.
ובסוף קיבלתי את ההצעה שלה" ,כאן נכנסתי לדבריו וסיפרתי בעצמי כיצד הסיפור נגמר.

התלהבתי ממה שאמר ונישקתי אותו כשהפעם אני היוזמת. חזרנו לישיבה כשכל אחד מעכל את אשר קרה,הושטתי את ידי אל החול הגרגירי משחקת בו ומציירת חצי לב אותו אבא השלים. פירשתי את החצי שצייר בתור הסכמה להצעה וקרובי המשפחה שצפו בנו יכלו להירגע ולהבין גם כן שהוא הסכים.
ככה התנשקנו לנו בסגירת מעגל בשקיעה מול הים בו נפגשנו לראשונה ואחרי כמה חודשים התחתנו.
בחיים אין רק שחור או לבן,גם בנות יכולות להביע את אהבתן ולהציע לבנים ולפעול בניגוד לנורמות החברתיות. כך היה בסיפור של אור וירון כשכל אחד מהם ניסה לפעול לפי הערכים והאמונה שלו ,מה שכמעט עלה בגורלם להיות יחד ולממש ביניהם את ברית הנישואין.