can we ever get better than this?-5-

-5-הוא זה שקובע-:
היי בנות, אני מזהירה שבפרק יש קטע של אונס מאוד קשה. אז מי שלא מעוניינת לקרוא אז שתדע מעכשיו…מקווה שתהנו<3

נקודת מבט נטלי:
"את באה לקפיטריה?" לירן נכנס לחדרי ודיבר עם לירון. היא הסתובבה ישר. הוא הסתכל עלייה וצחק. היא הייתה לבושה במכנסון קצר וחזיית ספורט. שיערה היה פזור. הוא גיחך.
"אוקיי, אני אחכה לך בחוץ" הוא אמר ויצא. "תודה" היא צעקה אחריו.
גיחכתי. "אדיוטית" אמרתי לה. היא הביטה בי במבט מטומטם ושאלה "מה?" בקול נמרח.
"תעלי עליו כבר ותגמרי עם הסיפור הפתאטי הזה. הוא ממילא לא שווה יותר מזה.." אמרתי. היא הסתכלה עליי במבט שונא.
"שתקי כבר נטלי" היא אמרה. אוקיי, מישהי פה קצת חמה עליי. שתקתי.
היא סיימה להתלבש ונעמדה מול המראה.
"את יודעת מה נטלי?" היא אמרה. שתקתי. היא זרקה מבט לכווני לוודא שאני מקשיבה.
"את יודעת מה? את באמת מסכנה. 'תעלי עליו כבר'… זה מה שבנים בשבילך. בשבילך, את מכירה בנים כדי 'לעלות עליהם'. אני באמת מרחמת עלייך. אנחנו מכירות כבר המון זמן ורק בשבוע האחרון גיליתי כמה אכזרית את. שיהיה לך בהצלחה עם דרור. אני לא הולכת לשתף עם זה פעולה." היא אמרה וגיחכתי שוב. אידיוטית. מי בכלל היא חושבת שהיא? תוך שעתיים היא מתייצבת פה לספר לי מה היה עם לירן האדיוט הזה.
היא פסעה לדלת לאט ופתחה אותה. שנייה לפני שיצאה היא הסתובב ואמרה "מאחלת לך לדעת מה זה לאהוב. למרות כל מה שעברת" וסגרה את הדלת מאחוריה.
נשארתי שם לבד. כרגיל. אני, עם האישיות והקסם האישי, עם הבנים והסטוצים, ועם השיער שזרוק על הכרית ברישול, מזכיר קצת את הבלאגן ששורץ לי בראש.
***
2010. 18:37. ביתה של נטלי.
היא ישבה על הספה. מכנס ארוך לרגליה וחולצה רחבה. היא התכסתה בשמיכה גדולה מידי כדי להסתיר את כל גופה. היא ידעה שבכל רגע הוא אמור לבוא.
היא אומנם ישבה מול הטלווזיה אך עיניה לא היו מרוכזות. בראשה התרוצצו אלפי מחשבות. היא עצמה את עיני בחוזקה, מתפללת שכשתפתח אותן, תגלה שהכל היה חלום.
והיא פתחה אותם. וזה באמת היה חלום.
חלום בלהות.
הוא עמד שם. עם חזה נפוח וקופסת סגריות וכוס ערק בידו השנייה. ריח כבר נדף ממנו. היא התכווצה תחת שמיכתה. היא קוותה שהוא לא יראה אותה.
"מותק…" הוא אמר ואז צחקק צחוק שהזכיר לה את הצחוק הרשע מהסרטים.
הוא נזרק על הספא לידה והרים את השמיכה הגדולה.
"מותק.. מה זה הבגדים הרחבים האלו? שכחת כמה אני אוהב שאת שמה את הבגדים הצמודים האלו? אלו שהיית שמה כשהיית יוצאת עם הידידים שלך האלו למועדון… אל תחשבי שלא הייתי רואה איך הזין שלהם היה עומד עלייך. בדיוק כמו ששלי עומד עכשיו"
הוא היה אומר בקול צרוד. ושולח ידו אל בין רגליה הצמודות. "נו מותק.." הוא היה לוחש שוב. "אני יודע שאת רוצה את זה בתוכך, חרמנית קטנה. תני לי" הוא היה אומר ודמעות חמות היו יורדות מעיניה. "לא מותק," הוא היה מנגב את דמעותיה. "אל תבכי עכשיו, תבכי רק כשהזין שלי יהיה עמוק בגרון שלך" הוא היה נצמד אליה יותר.
"אולי…" היא הייתה לוחשת, "אולי היום תוותר לי? אני לא כל כך מרגישה טוב…" דמעותיה היו יורדות שוב. חמות יותר. כואבות יותר.
"לא מותק.. את יודעת שזה התשלום שלך אליי. אם לא זה לא תוכלי לחיות פה." הוא היה אומר והיא הייתה בוכה.
הוא עזב את פניה ופתח את רוכסן מכנסיו והוריד אותם עד לקרסוליו.
"ממ מותק, את רואה איך הוא עומד כבר? אני מת לדחוף לך אותו לפה מהבוקר כבר. נו חרמנית קטנה. תמצצי!" הוא היה אומר ונעמד מולה. היא הייתה עוצמת עיניים ודמעות רותחות היו יורדות מעינייה בזמן שהיה דוחף לה אותו בכח.
"כן חרמנית קטנה… כן. עכשיו אתה יכולה לבכות. אני יודע כמה את אוהבת את זה…"
הוא היה לוחש.
באיזשהו שלב הוא היה תמיד משכיב אותה ומוריד ממנה את הבגדים. לא קורע אותם. מוריד אותם. כי אם יקרע אותם יצטרך אחר כך לקנות חדשים. והוא לא יקנה לה חדשים.

הוא היה חודר אליה בכח. לוחש את שמה תוך כדי.
"היי, אולי תעשה את זה יותר בעדינות?" היא הייתה לוחשת בפעמים הראשונות, והוא היה עוצר, מביט בעיניה ומלטף את פניה. ואז… אז חובט בפניה בחוזקה ולוחש; "שקט זונה קטנה, אל תתחצפי לאבא שלך. את בדיוק כמו האמא השרמוטה שלך. שניכם חוצפניות ובעלות פה גדול. שתקי אותו כבר! אני אבא שלך ואני אקבע את הקצב פה." הוא היה אומר וחובט בה בכל גופו. דמעות רותחות היו זולגות מעינייה בכל פעם מחדש.
***
חריקת דלת הרגישה באוזני כמו צלצול פעמונים חזק מידי. הסתכלתי לדלת. ג׳ני נכנסה. היא לא הסתכלה לי בעיניים. גיחכתי.
היא נכנסה לאמבטיה.
"את חייבת לי תודה ילדונת" צעקתי לה. היא שתקה ואחרי דקות בודדות היא שרבבה את ראשה מעבר לדלת החומה של חדר האמבטיה.
"תודה.." היא לחשה בקול שבור.
"את יודעת שאת לא צריכה להסתובב עם אנשין כמוהו. את יותר מידי טובה בשביל זה" אמרתי לה. היא פתחה את עינייה לרווחה, מעכלת את גילויי הנאות שאמרתי עכשיו. היא ישבת על מיטתי.
"יכול להיות שאת לא כזו נוראית כמו שתמיד חשבתי" היא לחשה וחייכה במבוכה. "איך את עושה את זה?" היא שאלה תוך כדי שהיא כוססת את ציפורניה.
"דבר ראשון," אמרתי והיא הסתכלה עליי בצפייה וגיחכתי.
"אני לא יודעת על מה את מדברת, אבל אני בהחלט לא כוססת ציפורניים" אמרתי והיא צחקה צחוק קטן.
את האמת? יכול להיות שגם היא באמת לא כזו גרועה כמו שחשבתי..
***
"אחי, אתה בא איתנו היום,כן?" רועי נכנס לחדר ונזרק על המיטה, ליד דרור.
"לא יודע גבר" הוא אמר.
"מה לא יודע?" רועי, שהיה עסוק בלבהות בעצמו במראה, לרגע בהה בדרור.
"סתם אחי, אין לי כח" הוא אמר. רועי גיחך. "מלך הבילויים של הלילה.. ואין לך כח לצאת" הוא שאל בביקורתיות.
דרור הסתכל עליו בעצבים. "שחרר ממני יבןזונה, אין לי כח ודי"
רועי הסתכל עליו לרגע ואז התיישב. "מה אחי?" הוא שאל.
"מה אחי?" דרור החזיר לו.
"מה יש? מה זה בגללו?" הוא שאל.
דרור הסתכל עלייו בעצבים "נראה לך אני אפחד מהמנייאק הזה?" הואשאל בעצבים. רועי נאנח. "אז?" הוא שאל.
"מה הסיפור אחי? אתה בקטע של שיחות נפש? שחרר ממני. אני אבוא טוב?" הוא רמר ורועי נאנח שוב.
"אוקיי" הוא אמר והרים ידיו בתנועה כניעה.
***
נקודת מבט דרור:
ישבתי על הבר, לידי ישבה איזו ברונטית שחומה שעשתה לי עיניים בצבע אפור. שנאתי אותה. נמאס לי מהאדיוטית האלו.
אוקיי, אולי לא שנאתי אותה. אבל כן היה נמאס לי.
הייתי מת לחזור למגורים. רציתי לישון. רציתי לישון איתה. לעזאזל, היא לא יוצאת לי מהראש.
רועי חפר לי לבוא איתו לשחק סנוקר. בסוף התייאשתי והלכתי לשחק איתו. יש לו יותר מידי מצב רוח, לילד. הייתי מותש.
התחלנו לשחק, הוא לקח אותי, כמובן. כוסאמק עם הסנוקר הזה. זה בכלל משחק להומואים.
תוך כדי שאנחנו משחקים חשבתי לעצמי שהייתי מת שהיא תהיה כאן איתי. הייתי עושה אותה פה, על השולחן הזה. לפני כולם. לעזאזל עם השרמוטה הזו.
הרגשתי ידים שמלטפות אותי מאחורה, הנה, עוד שרמוטה. הורדתי אותן ממני. והיא נסתה שוב, ושוב הורדתי אותן ממני והיא נסתה שוב. הסתובבתי. נעצרה נשמתי.
היא עמדה שם, כמעט צמודה אליי, ידה מונחת על החזה שלי.
לרגליה היו נעולות נעלי עקב שאיתם היא התנשאה לגובה שבו יכלה להביט לי ישר בעיניים במבט חודר שחורר לי כל עצם בגוף. היא לבשה חולצה בטן שחורה וצמודה עם מחשוף צמוד מידי וחצאית קצרצרה מבד רך בצבע קאמל. לעזאזל הייתי קורע אותם ממנה עכשיו.
שפתיה היו צבועות במין בורדו כהה ועיניה היו נקיות ללא פגם. בחושך הזה הצבע שלהם הפך אפור שגרם לי לרצות להביט בהן כל הערב.
לרגע השתחררתי והבנתי שאני עומש כבר כמה שניות בשקט.
שלחתי את ידי והצמדתי אותה אליי. נישקתי אותה חזק. אני נשבע שיכולתי לשמוע כמה קריאות אכזבה מפיהם של בנות טיפשות.
הייתי מאושר.
התנתקתי ממנה לרגע והתקרבתי לאוזנה "היום אני קובע מה יקרה." אמרתי וחייכתי חיוך ערמומי כשהיא התמתחה חזק בין זרועותי.
***
לא פרק משהו אני יודעת… אבל זה מן פרק מעבר. הם יחזרו להיות באד בוי וביצ'ית מבטיחה…
טוב. אז אני כבר שונאת את נטלי ומאוהבת בדרור כאילו דאםם בנאדם תשתלט על עצמך..
בכל אופן סורי שלא העליתי מלא זמן פרק ו… מקווה שתהנו<3