הוא מת (?) | חלק ב׳ (חלק אחרון)

מה?
זה באמת נכון? הם לא עובדים עליי?
כשאסף ראה את הבמט הלא מובן שלי הוא הבין, ברור שהוא יבין שחר הוא אח, האח שמעולם לא היה לי.
תמיד הייתי באה עליו והיינו מדברים על הכול ועל כלום. כמו אחים.
קרסתי בתוך אסף.
פשוט קרסתי.
בחיים לא חשבתי שזה יקרה.
יום אחד אנחנו מדברים ומבלים ויום למחרת אנחנו הולכים להלוויה ? מה זו המציאות הזו ?
איזה רעה אני שלא האמנתי לשחר בהתחלה.
זה פוגע שאני לא לוקחת אותו ברצינות.
ואת דביר כן.
דביר הבין מזה שהוא לא קיבל ממני תשובה שאני בהלם. והוא בא להיות גם איתי. אני צריכה אותו.
גם בתוכו התפרקתי.
באמצע שנזכרתי וחייכתי חיוך מריר על כול הרגעים היפים שהיו לנו ועל כול אלה שלא יהיו שמעתי משהו שהייתי מעדיפה לא לשמוע..
אסף אומר:
״חחחח עבדנו עליה,״ ומחייך.
זה אמיתי ? זה באמת קורה לי ?
רגע הוא בחיים ? הוא לא ?
יש מצב שהם עובדים עליי שהם עובדים עליי ? לא זה אכזרי מידי.
וזהו.
לא יכולתי יותר. התעלפתי.