הודעה שלא תשלח

זה פשוט שובר אותי,
היו לי מיליון הזדמנויות לתקן את הטעות הכי גדולה של החיים שלי ולחזור אליך, תמיד שאלו אותי למה נפרדנו ולי אף פעם לא הייתה תשובה ברורה. היה לך טוב איתו? הערכת אותו? סמכת עליו? אהבת אותו? הוא אהב אותך? לכל השאלות האלה יש תשובה אחת "כן"
עכשיו זה ברור לי. נפרדנו כי הייתי מטומטמת, מכיר את זה שיש לך משהו ובאותו רגע הוא נראה לך ברור מאליו ואז פתאום אתה מאבד אותו ומבין כמה הוא חסר? קשה להסביר את התחושה.. אבל בקצרה זה לאבד אהוב וחבר טוב יחד כי שני אלה הם הדברים המרכזיים שהיית בשבילי.
אולי ההשוואה קצת מפגרת אבל אני לא מצליחה למצוא משהו יותר טוב.. בכל זאת 5 בבוקר.. הפרידה הזאת הייתה כל כך מיותרת, בהשוואה לסיטואציה מחיי היום יום זה כמו שתגמר הסוללה בפלאפון ובמקום להטעין אעדיף להאמין שהוא התקלקל.. כי זה הדבר היחיד שהיה צריך כדי שהקשר הזה יעבוד קצת אנרגיה, לא יותר.. ושחושבים על זה.. זה לגמרי הגיוני שאחרי 4 שנים נצטרך את אותה טעינה..
תמיד הייתי בטוחה שברגע שתמשיך הלאה אהיה שמחה, בכל זאת כבר שנה וחצי שאני מסתובבת עם מועקה עצומה ששברתי לך את הלב. שניפצתי אותי לרסיסים קטנים שאף אחת לא תוכל לחבר ופתאום נראה לי שמצאת את האחת שמסוגלת להדביק את אותם רסיסים קטנים ???? ואני הכי אגואיסטית שיש.. לא מסוגלת להיות שמחה בשבילך.. פתאום משתלטת עלי קנאה מטורפת ומי שמכיר אותי יודע שקנאה זאת תכונה שכל כך לא בולטת אצלי אבל הפעם היא עולה על גדותיה!
ואני מתאפקת שלא לשלוח לך את ההודעה הזאת כי אין לי את הזכות לגרום למשהו שיהרוס את הקשר החדש והיפה שנכנסת אליו.
מאחלת לעצמי שזאת לא האחת שלך וברגע שתפרדו אצליח לתקן את טעות חיי
ולך אני מאחלת רק טוב, שהיא לא תעשה את הטעות שלי ותבין מה יש לה בידיים!
לא הפסקתי ולא אפסיק לאהוב אותך