טעות או מזל? – הקדמה
קמתי לעוד יום של השרדות, עוד יום של רדיפה אחרי פיסת לחם שתשביע אותי לכל שארית היום.
אני מקבצת נדבות, שרה לעיניי כל העוברים ברחוב שלפעמים זה נוגע לליבם שנערה בת שבע עשרה, חסרת בית מתחננת לכמה שקלים כדי להצליח לשרוד את היום. אני לא מתביישת בזה, גם אין לי כל כך ברירה אז זה נותן לי את הביטחון לעשות את זה יום יום עד שכבר לא נותר בי טיפת כוח.
תמיד אני מוצאת לי פינה בתוך בית נטוש שבו אוכל להעביר את הלילה, אפילו כמה לילות לפעמים. תלוי עד כמה הוא נטוש.
כל כך קר בחוץ, יש גשם ואני בספק שאצליח לגייס אפילו שקל אחד.
"לעזאזל חורף, אני שונאת אותך", מלמלתי לעצמי בעייפות וגררתי את עצמי מהחתיכת קרטון שעליו ישנתי כל הלילה.
הבטתי על החתיכת המראה השבורה שמצאתי באחד הבתים הנטושים שבו ישנתי.
הבטתי בעיניים הירוקות והכהות שלי שאף פעם לא באמת אהבתי, הן כהות ולא מעניינות, שיערי החום בהיר שאורכו מגיע עד לחצי גב, הוא גלי ונורא בריא, מכייון בשלא יצא לי להשתמש בפן או במחליק לשיער אפילו לא פעם אחת. זה הדבר היחידי שאני אוהבת אצלי. עורי חיוור וגופי רזה ודקיק.
אני הומלסית, אני לא אוכלת כמו בן אדם שחיי בתוך בית אמיתי.
אני לא אומרת שלכל מי שיש לו בית בהכרך יש לו גם אוכל חם כל הזמן, אבל לרוב הגדול.
סירקתי את שיערי עם אצבעותיי הדקיקות והזזתי אותם לאחור.
לבשתי חולצה לבנה פשוטה שלפניי כמה ימים מצאתי על יד אחד הפחים ליד הבית הנשוט שבו ישנתי ועד היום אני לובשת אותה עליי, כל כך שמחתי שסוף סוף החלפתי את החולצה הירוקה והקצרה שלבשתי שלושה חודשים שלמים, היא הסריחה וכתמים גדולים ולא נעימים לעין היו עליה.
לבשתי ג'ינס כחול ונעליי סניקרס שחורות שכבר היו בהן חורים אבל אין ברירה, הולכים עם מה שיש ואני אומרת שצריך להגיד תודה שלפחות את זה יש לי.
יצאתי מהבית הנטוש לאחר שהגשם פסק והתחלתי ללכת לכיוון מרכז העיר של נתניה.
איפה שכל המקומיים אוהבים להעביר את היום שלהם.
התיישבתי על יד אחת התחנות שהייתה צמודה לחנות בגדים נחשבת שיש בה את כל המותגים הפופולריים שכל חיי חלמתי ללבוש על גופי, לדעת איך זה מרגיש, אבל זהו הגורל שלי.
הוצאתי מהתיק גב השחור שלי שאותו אני סוחבת על גבי לכל מקום, הוצאתי ממנו קופסת שימורים ריקה ושמתי על הריצפה.
עצמתי את עיניי והתחלתי לשיר, שיר תפילה.
תגובות (19)
תקשיבי, את כותבת ממש יפה! רואים שיש פה כישרון, ואחד ממש גדול.
הסיפור מעניין ומסקרן ואשמח להמשך (-:
יו לפני כמה זמן כתבתי משהו דומה גם על ילדה הומלסית אבל מחקתי את זה חח.. שלך ניראה לי יהיה יפה! תמשיכי אני ממש אהבתי
תמשיכי
אהובתי איזה כיף שהתחלת סיפור חדש!!!!
הכתיבה שלך ממש יפה! !!!
אהבתי את הרעיון של הילדה האומלסית ואני משתוקקת לדעת את ההמשך!!!
תמשיכי דחוף!!!!
הרעיון נשמע ממש יפה , את כותבת מדהים , ושקראתי הרגשתי קצת כאב על הילדה ועל המצב שלה , מעניין איך הדברים התפתחו . בהצלחה רבה :)
הכתיבה שלך מהממת!!! תמשיכי!
תמשיכי מאוהבת בכתיבה שלך
יאוווו ממש אהבתי את הרעיון!!! זה נשמע ממש מענין ! מחכה להמשך.
יש לך כתיבה מדהימה תמשיכי נראה מעניין
מדהימה שלי!! לא יצא לי להגיב על הפרק האחרון כי בדיוק הרגע סיימתי לקרוא אותו והחלטתי כבר חהגיב כאן.
פשוט אצלך אני אוהבת לעשות מרטונים, אז בערך שבוע או שבוע וחצי אני לא נכנסת לא רואי אני כבר קוראת הכל, למרות שהייתי בחו״ל אז בכלל לא יכולתי.
אני כל כך אהבתי את הסוף, למרות שבכיתי, הוא היה מרגש נורא, ועצוב, כל כך עצוב והאמת שקל לרגש אותי אבל אצלך לא הפסקתי לבכות עד שאמא שלי באה לחדר והרגיעה אותי וניסתה לשכנע אותי לספר לה למה.
אני תמיד אומרת שיש כל מיני דרכים של סיפורים:
1) אלו שהדרך כבר סוללה להם, מוכנה במיוחד עבורם.
2) יש את אלו שצריכים לעבוד קשה בשביל שהדרך תיהיה מושלמת, וכשהיא מושלמת עלום לא יכול להרוס אותה.
3) יש את אלה שאיבדו את הדרך.
4) ואלה שהפסיקו אותה באמצע.
אני חושבת שאת התחלת בתור- 2, ומהר מאוד הגעת ל-3.
את עברת דרך מדהימה ואני גאה בך בטירוף!!!
זה ללא ספק היה הסיפור האהוב עליי, ואת עדיין הכותבת האהובה עליי.
אני מחכה שתמשיכי את הסיפור הזה, הוא נראה לי מעניין והרבה זמן רציתי לקרוא אחד כזה!
אני בקרוב אמשיך את הסיפור שלי ואני אשמח עם תגיבי עליו.
אוהבת ומאוד מאוד מאוד מעריכה:)
רון❤️❤️
היי יפה שלי את לא מבינה איך התרגשתי לקרוא את התגובה שלך!
את פשוט לא מבינה!
אני כל כך שמחה לדעת שאהבת את הסיפור את מרגשת אותי באמת.
אני כל כך מעריכה על כל התגובות והפירגון, את לא מבינה כמה חיזקת אותי.
את מקסימה ומדהימה ואני אוהבת אותך כל כך יפה שלי
תודה לך על הכל!
אוהבת ומעריכה הכי שבעולםםםםם3>
מושלם תמשיכי!
את עושה אפילוג להתאהבתי במורה שלי?
תמשיכי
תודה רבה לכולכן על התגובות המדהימות האלה!
אתן לא מבינות כמה שימחתן אותי:):):):)
אוהבת את כולכן ואמשיך מחר או בעוד יומיים את הסיפור3>
את לא מבינה איזה חיוך ענקי היה לי כשראיתי שאת מתחילה סיפור חדש. את כל-כך ריגשת אותי בהתאהבתי במורה שלי, הכתיבה שלך השתנתה והשתפרה בצורה מדהימה ואני פשוט ראיתי את זה עכשיו. באמת שנכנסתי ופשוט נשאבתי לכתיבה שלך, ואני אומרת לך בשיא הכנות, זה לא קורה לי הרבה. וכשזה קורה, זה קורה לי בספרים אמיתיים של סופרים, לא סיפורים באינטרנט.
אני כל-כך אהבתי את ההקדמה הזאת. חוץ מזה שהסיפור נשמע ממש מעניין, הצלחת להכניס בדיוק את הדברים הנכונים. זאת הייתה הקדמה יחסית ארוכה אבל היא לא הייתה משעממת, ובאמת שהיא ממש משכה אותי לסיפור ואני מחכה כבר להתחיל לקרוא אותו!
אני בטוחה שאת תצליחי נפלא בסיפור הזה ובהצלחה ענקית. את באמת כותבת מוכשרת ואני כל-כך שמחה לראות אותך ממשיכה לכתוב ומשתפרת, בעיקר אחרי שעברת את החלק הזה בכתיבה שבו את לא רוצה להמשיך יותר. זה הקושי הכי קשה שיש, וכשאת עוברת אותו זה מוכיח לך שאת באמת חזקה.
וכמובן שהשם של הסיפור יפיפיה. אל תגרמי לי לחכות לפרק ראשון יותר מדי זמן! (;
וואו את לא מבינה מה גרמת לי עכשיו.
אני לא יודעת איך להודות לך על המחמאות האלה.
זה כל כך מרגש אותי, באמת בשיא הכנות.
את מדהימה ואני כל כך שמחה שאת אהבת ונסחפת אחרי הסיפורים שלי:)
את מביאה לי כוח ומחזקת אותי כל כך!
תודה תודה תודה רבה לך על זה באמת!
אני מעריכה ואוהבת בלי סוף3>
זה מדהיםםם תמשיכעיייי
תודה יפה שלי!