הזדמנות

חשבתי כל כך הרבה על הזדמנות שנייה. אם היא קיימת או שזאת סתם אשליה.
אשליה שהרוטינה הגרועה תעצור וייפתח דף חדש.
ובעצם מגיעים לאותה הנקודה שממנה הכל נשאר כמו שהיה.
אז היו סיפורים על אהבות שחזרו והיו טובות פי כמה והיום הם גם עם כמה ילדים קטנים מתרוצצים בין הרגליים.
והיו כאלה, שהצדיקו את זה שאין הזדמנות שנייה.
כי במקרה שלהם, זה לא צלח ואפילו היה יותר גרוע.
אז להכליל שהזדמנות שנייה לא קיימת זה פשע.
יש אנשים שבחרו לתת הזדמנות וקרה להם הדבר הכי טוב בעולם.
ויש אנשים שבגלל הפחד מהכישלון הנוסף לא יידעו לעולם שאולי הייתה שם אהבה גדולה ואמיתית.
אילו רק היו נותנים לה הזדמנות שנייה.
סוג של ריזיקה. בעצם מאה אחוז ריזיקה.
אתה נותן באדם אמון, פעם שנייה.
אחרי כל מה שעברת בגללו.
וכמה אנחנו חזקים, אלו שמסכימים לעבור את זה שוב. כמה אמיצים.
עוד לא ראיתי זוג אוהבים שלא נמסו אחד לשני מול העיניים ממילות אהבה.
אותן מילים שממיסות אותנו ומשכיחות מאיתנו כל כאב שאי פעם ידענו.
אז אנחנו נופלים לשם. למקום הטוב הזה.
ומתפללים עמוק בלב, שזה הצעד הנכון.
ושאותו הלב שכבר פגע בנו בעבר ושב אלינו מבין כל האנשים בעולם לא יחזור על הטעות.
ויעריך אותנו. לא משנה מה.
כותבים לטיוטה, כותבים על אהבה, על מה שבנינו, על מה שרצינו או יכולנו להיות.
לכל דבר זמן תחת השמיים.
ואנחנו לא יוצאים מן הכלל.