הזמן עושה את שלו

"זהו, היום היא נשואה…" סיימת את הסיפור והבטת בי בחיוך. היינו באמצע האוטובוס ולך לא היה אכפת. אתה שתמיד שינית נושא כשאנשים התקהלו סביבנו, שומר על פרטיותך בקנאות שאין שנייה לה, התחלת לספר לי בתחנה כשהמתנו לאוטובוס על אותה אחת שלה שברת את הלב בוקר בהיר אחד, כשהחלטת שאין לך יותר מה לעשות בזוגיות הזו, אותה אחת שמיאנה להנחם. האוטובוס שלנו כבר הגיע, ועלינו עליו ביחד, כשאתה ממשיך את הסיפור שלך.
"הזמן עושה את שלו…" אמרתי כתשובה לסיפור הארוך שלו הקשבתי בתשומת לב ובתחושת צימאון לכל מילה שתבוא ממך.
ובלב פנימה הוספתי, הלוואי והזמן יעזור גם לי לשכוח אותך.
כשכתבת לי את אותו הדבר שנה אחרי, כבר היה מאוחר מידיי.
יותר מידיי מילים, יותר מידיי זיכרונות, יותר מידיי מבטים מחוייכים…
ידעתי שתלך כשתדע, ידעתי שזה יכאב, רק לא ידעתי עד כמה יכאב כשתלך ותותיר אותי עירומה אחרי שהתפשטתי בפנייך כמו שלא עשיתי אף פעם…
ונותר לי רק לקוות, שהזמן יעשה את שלו כמו שביקשתי בלב באותו היום שבו התחלת לראות אותי…