"הזמנים שחלפו, זכרונות שנצברו" – פרק רביעי

פרק 4 – סער

"יש מטרה לסרט הזה? מוסר השכל?" נאנחתי בשקט והגנבתי מבט לכיוון אמי ואדם. הם החזיקו ידיים והפיות שלהם היו צמודים. גלגלתי את עיניי ותחבתי פופקורן שמנוני לפי. אלוהים, קלוריות ריקות.
מצידי השני היה זוג נוטף קיטש שכמעט בלעו אחד את השניה.
ושוב, למה הסכמתי לסרט האובר-רומנטי הזה?
"טוב…" מלמלתי בשעמום וקמתי מהכיסא הקטיפתי, שמסתבר שהוא לא כל כך נוח כמו שהוא נראה, ומרגיש בדקות הראשונות של הסרט.
"לאן?" אמי שאלה. בקושי ראיתי את פניה, אך ידעתי שהיא כועסת.
"אה… אני אחכה לכם בחוץ, הסרט נוראי." אילצתי חיוך, ולפני שהיא אמרה משהו, ירדתי במדרגות האולם ויצאתי ממנו במהירות.
המשכתי להסתובב בסינימה, לא באמת יודעת מה לעשות.
הייתי עייפה ומתוסכלת.
יכולתי להיות עכשיו בבית של גבר שסביר להניח לא יזכור אותי ביום למחרת, אבל לפחות יתן לי זיון.
התיישבתי בשולחן ריק במתחם האוכל, שמשום מה, הזכיר לי מאוד את קפיטריית בית הספר, כשעוד למדתי.
הבטתי בילדים שקפצו ממקום למקום, בהורים שנזפו בהם, ובמוכרים, שרק רצו לסיים את היום המתיש הזה וליפול למיטה.
וגם אני.
***
בלעתי את הכדור בעזרת המים הקרירים שזלגו במורד גרוני היבש והרטיבו אותו.
העפתי מבט אחרון בהשתקפות שלי במראה.
השיער הקצר שלי היה פזור על כתפיי, עיניי היו מאופרות בגווני אפור ושחור והבליטו את עיניי הירוקות.
שפתיי היו מרוחות באודם אדום וקלאסי.
הייתי לבושה בחצאית שחורה צמודה וקצרה וטופ מנומר, נעלתי נעליי עקב שחורות וגבוהות.
ניתקתי את הטלפון שלי מהמטען ויצאתי מהחדר.
כשהגעתי לסלון ראיתי את אדם ואת אמא יושבים בספה וצופים בסרט כלשהו.
שניהם הסתובבו והביטו בי.
"לאן?" גבותיה של אמי הורמו, היא הביטה בי בשאלה.
"אה… אני ופלג יוצאות למועדון." אמרתי באדישות.
"יש עלייך כסף?" היא הביטה בי בדאגה. גלגלתי את עיניי מעט ולאחר מכן הנהנתי בקצרה.
הרגשתי את מבטו של אדם על גופי, ולא אהבתי את זה.
"טוב, תהני." היא החזירה את מבטה למסך וכך גם אדם עשה.
"אלוהים…" מלמלתי ויצאתי מהבית. נכנסתי לרכב הקטן והמצ'וקמק שלי, בתקווה שלא יתקע באמצע הדרך, והתחלתי לנסוע לכיוון המועדון. אני ופלג קבענו כבר במועדון.
***
"והוו!" צרחה נפלטה מפיה של פלג, בזמן שניערה את שיערה השחור והארוך מצד לצד. צחוקי התגלגל ורעם, ולא שמתי לב לכמות הרעש שאני יוצרת.
"יש לי רעיון מטורף." פלטה לפתע פלג. הרמתי את גבותיי, מביטה בה בשאלה.
לא הייתי הכי מפוקסת בעולם.
"בואי נעשה נזם וקעקוע." עיניה נפערו, כאילו הייתה המומה מעצמה.
"אומייגד," צחקתי והנדתי את ראשי,
"זה מטורף." שילבתי את ידיי על חזי. עמדנו ברחוב החשוך, שיכורות מהתחת ויצירתיות.
"נו, יש פה מקום מיוחד לפירסינגים ולקעקועים," היא דחפה אותי מעט, בדירבון. צחקקתי בשקט, ואז חשבתי על זה לרגע.
בעצם, למה לא?
"נו, טוב." משכתי בכתפיי. היא מחאה כפיים באושר מתפרץ, ידה אחזה בידי, והיא התחילה לרוץ לכיוון המקום, גוררת אותי אחריה.
"רגע!" צרחתי וצחקתי תוך כדי, בזמן שאני נגררת אחרי פלג.
לבסוף הגענו למקום. למרבה הפלא, הוא היה פתוח ופעיל, למרות שהשעה הייתה שתים לפנות בוקר.
"אומייגד, כנסי, אני קופאת מקור." מלמלה פלג. נכנסנו לחנות, והמזגן, שהיה מופעל על חום, הפשיר את גופי, שהפך לקרחון.
"היי," שמענו קול מחוספס. חיפשתי את בעל הקול, ואז עיניי פגשו בעיניים חומות.
"היי!" פלג צווחה. צחקתי בשעשוע.
פלג הייתה נואשת לחבר.
"אממ, היי," הוא צחק בשקט. הוא היה נראה נחמד.
הוא היה נראה טוב. ממש טוב.
עיניים גדולות וחומות, שיער בצבע חום בהיר שפרוע על ראשו בילדותיות.
הוא לבש טי-שרט לבנה שחשפה את קעקועיו הרבים, וגם את זרועותיו השריריות. היו לו זיפים קטנים על הלחיים. הוא היה סקסי.
בנוסף, משקפיים בעלות מסגרת אלגנטית שחורה היו מונחות על אפיו והפכו אותו לבוגר ורציני.
"באנו להתפרסנג ולהתקעקע!" צחקה פלג וקרצה לבחור המסכן.
"אממ… אוקיי. עגיל איפה?"
"באף." אמרתי בשקט, רצינית. הבחור העביר את מבטו אלי, ואני מצאתי את עצמי מסמיקה מעט.
"קעקוע?" הרים את גבתו לעברי, בשובבות מעט.
"אני רוצה מעל ה…" פלג העבירה את ידה על איבר מינה. החנקתי צחקוק מבוהל.
"אוקיי, יש שם את אלבום הקעקועים, תבחרי." אמר ברצינות, מנסה להסוות את הצחוק שהלך וגעה בו.
"אדיר!" היא צחקה וברחה לכיוון אלבום הקעקועים.
"ואת?" שאל, מביט בי ברצינות. בלעתי את רוקי. נראה שהוא לא כל-כך מחבב אותי.
"אני… חושבת שבעורף." אמרתי והזזתי את שיערי הקצר מעורפי, מצביעה על הנקודה בה רציתי לעשות את הקעקוע.
"בואי דקה," הוא דרש. בלעתי את רוקי בשנית והתקרבתי לכיוונו.
"פתחי את הפה." אמר.
"אני לא חושבת-"
"תפתחי."
פתחתי את פי, בזמן שהוא הריח את ריח פי. התרחקתי במהירות, נושפת בבהלה.
"את שיכורה, אין קעקוע בשבילך." אמר באכזבה מזוייפת.
פניי הפכו כועסות. מי הוא שיגיד לי אם לעשות קעקוע או לא?
אה, כן… הוא המקעקע.
"ונזם? אני יכולה?" אמרתי ברוגז ושילבתי את ידיי על חזי.
"החלטה שלך." חייך בציניות, ובדיוק פלג חזרה.
"אני רוצה את המשפט 'אלף זיינים לא יצליחו לחדור אותי', איך?" צחקה פלג. אוי, היא יותר שיכורה ממה שחשבתי.
"אני חושבת שלא כדאי." צחקתי בשקט.
"למה לא?!" היא צרחה והטיחה את ידיה על ברכיה בייאוש.
החנקתי צחקוק משועשע בזמן שהמקעקע המעצבן הביט בפלג ברצינות,
"משהו אחר?" שאל.
"לב. פשוט. יפה." אמרה באותו הרגע ברצינות.
"אני אתחיל עם חברה שלך ואעשה לה את הפירסינג," הוא קם מהכיסא והלך לכיוון חדר מסויים. הלכתי אחריו.
"שבי." הוא אמר והביט בכיסא עץ פשוט. התיישבתי, בזמן שהוא הוציא את האקדח וסידר אותו.
"תבחרי עגיל רפואי," אמר והצביע על קופסא שבה היה מבחר של נזמים.
בחרתי בחישוק כסף רגיל,
"בחרתי." הוא התקרב אלי, הרגשתי את שערותיי סומרות. הצבעתי על העגיל.
"קלאסי." מלמל ושוב אמר לי להתיישב.
"זה יכאב קצת," הזהיר. עצמתי את עיניי בחוזקה, אני חושבת שזה גרם לעיוות בפנים שלי, כי המקעקע המפגר צחק.
"שלוש, שתים-"
"בלי פאקינג לספור- איה!" צרחתי. הרגשתי את האף שלי פועם.
כואב לי.
"סיימנו, פחדנית." שמעתי אותו צוחק. פקחתי את עיניי, והוא הגיש לי מראה. הסתכלתי על האף האדמדם שלי, אבל כשראיתי את העגיל, חייכתי.
"טוב, קדימה, פרינססה, החוצה." הוא אמר.
קמתי מהכיסא, מסוחררת מעט. מעדתי, אך ידיים חסונות תפסו אותי ויישרו אותי.
"בפעם הבאה, לא לשתות הרבה." צחק.
ראשי היה קרוב לחזהו, ורק אז הצלחתי לקרוא את התג הקטן שהיה על חולצתו.
סער.
***
החלטתי בסוף שאני אעלה פרקים משני הסיפורים.
מקווה שאהבתן, אוהבת ❤