"הזמנים שחלפו, זכרונות שנצברו" -פרק שלישי

פרק 3 – לא בסדר

"בוקר טוב אוריצ'ו," קולה של אמי נכנס לחלומותיי. נאנחתי בשקט והסתובבתי על בטני, מסרבת להתעורר לעוד יום מעייף.
"קדימה, בובית, אדם הכין לנו ארוחת בוקר." היא שתלה נשיקה בשיערי ושמעתי את צעדיה מתרחקים ונעלמים.
האדם הזה עדיין כאן? טוב, כנראה שהדברים באמת נהיים רציניים בניהם…
התיישבתי במיטה באיטיות ופיהקתי בשקט. הנחתי את ידי על פי ולאחר מכן התמתחתי.
קיפצתי מהמיטה ובריקוד קליל התקדמתי לכיוון האמבטיה. פתחתי את הדלת וזוג עיניים ירוקות הביטו בי בשעשוע.
"אני מניח שרק ככה אנחנו נפגש," אדם קרץ לי. הוא לבוש רק בבוקסר, ואני בלעתי את רוקי. אלוהים, הוא סקסי.
"בוא נקווה שרק ככה." אמרתי בחמיצות, בזמן שהוא חלף על פניי ויצא מחדר האמבטיה.
נאנחתי בשקט וציחצחתי את שיניי במהירות, יורקת את המשחה החריפה מפי.
יצאתי מחדר האמבטיה והלכתי לכיוון המטבח. ריח של חביתות עיקצץ באפי, ואני הרגשתי את בטני נדבקת לגבי. הייתי רעבה מאוד.
"אוי, אדם, אורי אמורה להגיע בכל רגע." שמעתי את צחקוקיה השובבים של אמי, והבנתי שאני לא בטוח רוצה להכנס למטבח.
"טוב, את תקבלי את העונג שלך אחר כך." צחוקו של אדם נשמע, ואני גלגלתי את עיניי. למה הם מתנהגים כמו זוג בני נוער מטופשים?
נכנסתי למטבח, בוחנת את אמי ואת אדם. אדם ישב על כיסא ואמי ישבה על ברכיו, ידיה כרוכות סביב צווארו, וראשו של אדם טמון בצווארה של אמי.
"אלוהים, תמצאו לכם חיים." מלמלתי בשקט והתיישבתי על הכיסא מולם. על השולחן הייתה מונחת צלחת שתכולתה הייתה חביתה, קוטג' וגבינה לבנה. קימטתי את אפי,
"אמא, אני לא אוהבת גבינה לבנה." אמרתי בשקט.
עיניו הירוקות של אדם נפערו, בזמן שהוא הביט בי בהלם,
"את לא אוהבת גבינה לבנה?" הוא שאל בהלם. גלגלתי את עיניי,
"אף פעם לא אהבתי ולא אוהב בחיים." אמרתי בפשטות. אמי לחשה לאדם משהו באוזנו, בזמן שאני מצאתי את עצמי הופכת לאדומה מרוב כעס.
אני מבינה שהם אוהבים, זה נהדר, אבל לא צריך להתנהג כמו זוג סתומים.
הם לא הפסיקו להתנשק, מה שדיכא לי את התיאבון. לקחתי את הצלחת מהשולחן ושמתי אותה בכיור.
"בובית, לא אכלת כלום." אמא הביטה בי בשאלה.
"אני לא רוצה להפריע לבית זונות שמתנהל כאן," ירקתי בארסיות והלכתי לכיוון חדרי. נעלתי את הדלת והתארגנתי.
אולי כדאי שאני אצא לריצה קצרה, לנקות את המחשבות.
אחרי שלבשתי טייץ שחור וגופיה פשוטה, יצאתי מהחדר והלכתי לכיוון המטבח. למרות שהייתי על בטן ריקה הייתי צריכה לקחת את הכדור.
המטבח היה ריק, אז מילאתי לעצמי כוס מים והוצאתי את קופסת הכדורים שלי. ראיתי שנותרה חתיכת לחמניה, אז אכלתי אותה באיטיות. התיישבתי על הכיסא והבטתי בקופסת הכדורים.
אני לא יודעת אם הכדורים האלה עוזרים או מזיקים. עצם זה שהשתחררתי מהמחלקה נותן לזכותם כמה נקודות, אבל הם גורמים לי להרגיש שונה.
סיימתי לאכול את חתיכת הלחמניה, ואז שמעתי צעדים מתקדמים לכיוון המטבח.
הנחתי את הכדור על לשוני ובלעתי אותו ביחד עם המים.
אדם נכנס למטבח והביט בי, הוא חייך חיוך קטן והתיישב מולי.
"בית זונות, הא?" שאל בשעשוע. נאנחתי בקולניות,
"באת להציק לי? כי אני בדיוק יוצאת לריצה," הכנסתי את קופסת הכדורים בחזרה לתיקי, לפני שהוא יראה באיזה כדורים אני משתמשת.
"גם אני ואמא שלך עושים עכשיו ספורט," אדם קרץ לי. הבטתי בו במבט קודר והנדתי בראשי,
"רק בריאות…" מלמלתי בשקט וקמתי מהכיסא.
הוא לא ענה וקם מהכיסא גם הוא, הפנה את גבי אליו והלך לכיוון החדר, אך לפני שנעלם לתוך המסדרון, אמר לכיווני,
"את דומה לאמא שלך יותר ממה שאת חושבת."
חה, כאילו שהוא בכלל יודע מי אני.
***
האנרגיה עברה בגופי, הזיעה נטפה על מצחי ודרבנה אותי להמשיך לרוץ בכל כוחי.
חשמולים קטנים בכפות הרגליים, כאב קטן בצד, אבל שום דבר לא עוצר אותי.
האצתי את מהירותי, קצוות שיער נדבקו למצחי והתערבבו עם הזיעה.
השיר Stockholm Syndrome של הלהקה One Direction התנגן באוזניות שלי ואני מצאתי את עצמי מזמזמת את המנגינה הקליטה.
השיר מספר על בחור שנחטף על ידי בחורה ומתאהב בה נואשות. זו תסמונת דיי ידועה בקרב החטופים, קוראים לה תסמונת סטוקהולם. הנחטף הופך להיות מיודד עם החוטף, מתחיל להקשיב לו ולראות את הצד שלו בחטיפה.
ראיתי מרחוק את הבית, אז האטתי את מהירות ריצתי והתחלתי ללכת באיטיות לכיוון הבית. העברתי את ידי על מצחי, מנגבת את הזיעה שנצברה עליו.
נכנסתי לתוך הבית, רואה בסלון את אמי ואת אדם צופים בסרט אקשן משעמם. גלגלתי את עיניי ומבלי להגיד דבר התחלתי ללכת לכיוון חדרי,
"אורי." קולה של אמי נשמע מהסלון. נאנחתי והסתובבתי לכיוון הסלון, הלכתי אליו ונעמדתי מול אמי ואדם. אדם קרץ לי בשעשוע, ואני רק גלגלתי את עיניי בשנית.
"את מגלגלת יותר מדי את העיניים," צחק אדם. נאנחתי בשקט.
"מה אמא?" שילבתי את ידיי על חזי.
"אני, את ואדם הולכים לסינימה-סיטי עוד שעה, תתכונני." הודיעה לי נחרצות. משכתי בכתפיי,
"אני לא יכולה, קבעתי משהו עם פלג."
"תבטלי, אני, את ואדם הולכים לבלות." היא אילצה חיוך, בזמן שאדם הביט בי בשעשוע. אני נשבעת שאני הולכת לפוצץ לו את הפרצוף.
"טוב." פלטתי בעצבים והלכתי לכיוון חדרי.
***
שיער בלונדיני קצר.
חצאית שחורה וקצרה וטופ שחור.
עיניים ירוקות וגדולות.
אני.
נאנחתי אל ההשתקפות שלי והנחתי את ידי על המראה.
"את יפיפייה," שמעתי קול גברי מאחורי. הסתובבתי בכדי להביט באדם, שהביט בי בחיוך רך.
מה הוא השתנה בכל כך מהירות?
הוא היה לבוש בג'ינס כהה וטי-שרט שחורה.
"אני בסדר." פלטתי בסתמיות ויצאתי מהחדר במהירות, לפני שהוא ישים לב שמשהו לא בסדר.
אבל מה לא בסדר?
אני חושבת שאני זאת שלא בסדר.
***
אני כל כך מצטערת על הפרקים הקצרים, אבל אתן חייבות להבין שבפרקים הראשונים אין יותר מדי אקשן ואין כל כך מה לתאר. אני שוב מצטערת על השיעמום של הפרקים, אני משתדלת לעשות אותם ארוכים ככל האפשר אבל אין לי כל כך מה לתאר. בפרקים הבאים אני בטוחה שיהיה יותר מה לתאר, וגם אדם כבר לא יהיה הגבר המרכזי.
אוהבת 3>