"הזמנים שחלפו, זכרונות שנצברו" – פרק שני

פרק 2 – מגנט לצרות

"אני בבית!" הודעתי בזמן שנכנסתי לבית.
אין תשובה. הלכתי לכיוון חדרה של אמי.
"אלוהים," לפתע שמעתי מלמולים וגניחות מבעד לדלת החדר. הנחתי את ידי על פי וצחקקתי בשקט. הסתובבתי והלכתי לכיוון המטבח.
הוצאתי כוס מהארון ומילאתי אותה במים מהתמי ארבע, לאחר מכן הוצאתי את קופסת הכדורים שלי והוצאתי כדור אחת, הנחתי אותו על לשוני ובלעתי אותו עם המים.
סיימתי את כל כוס המים בשלוק אחד וניגבתי את פי עם גב כף ידי. הבטתי בקופסת הכדורים ונאנחתי בשקט. החזרתי אותה בחזרה לתיקי.
~~~
"אורי, הכדורים האלו רק יעזרו לך-"
"ויהפכו אותי לישנונית?! יפחיתו ברצון שלי לסקס?! ידכאו תיאבון? זה אמור להפוך אותי לפחות מדכאת, לא להוציא לי את החשק לחיות!" צעקתי בזעם וזרקתי את קופסת הכדורים הרחק ממני.
"יש לך רצון בכלל לחיות, אורי?" אריאלה הביטה בי ושילבה את ידיה על החזה שלה.
בלעתי את רוקי והשפלתי את מבטי אל הקופסת כדורים שהייתה זרוקה על הרצפה.
"אורי, אנחנו לא רוצים להגיע למצבים קיצוניים. הכדורים האלו יעזרו לך, הם יתנו לך רוגע ושלווה." אריאלה הניחה את ידה החמה על כתפי החשופה.
"וישחררו אותי מכאן? ישחררו אותי מהמחלקה?" לחשתי בשקט, אצבעותיי משחקות זו בזו.
"כן, אורי. את תוכלי לחזור לגור בבית שלך, אבל השיחות השבועיות שלנו ימשכו." הרמתי את מבטי והבטתי באריאלה שהביטה בי בחיוך מעודד. קמתי מהכיסא שלי והתכופפתי להרים את קופסת הכדורים. הבטתי בה לכמה שניות וחזרתי להתיישב על הכיסא.
"בסדר." לחשתי בשקט.
רק רציתי לחזור הביתה.
~~~
פסעתי באיטיות לכיוון חדרי וסגרתי אחרי את הדלת. נשכבתי על המיטה ובהיתי בתקרה.
האנחות שבחדר לצידי שקטו ונרגעו, בזמן שאני המשכתי לצחקק לעצמי.
אני מניחה שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ.
הטלפון שלי רטט על השידה שלצד מיטתי. התיישבתי במיטה ולקחתי את הטלפון מהשידה. נכנסתי להודעות וראיתי שקיבלתי הודעה מפלג, חברה טובה שלפעמים אנחנו יוצאות ביחד,
פלג: רוצה לצאת היום בערב? היה לי לגמרי שבוע עמוס.
חייכתי חיוך קטן. אני שלשום יצאתי, וגם ביום שלפני שלשום. ההבדל ביני לבין פלג, שהיא עובדת, בזמן שאותי אף אחד לא רוצה לקבל לעבודה.
אני תוהה אם זה לגבי העבר שלי.
אצבעותי הקלידו במהירות,
אני: בטח, בשעה עשר להיות אצלך?
כעבור שניות בודדות התקבלה הודעה חדשה,
פלג: סגור.
חייכתי אל מסך הטלפון והצצתי לכיוון השעה שהוצגה בצד המסך. השעה הייתה שבע וחצי בערב, כך שיש לי זמן לשרוף.
קמתי מהמיטה ויצאתי מהחדר. התחלתי ללכת לכיוון האמבטיה, פתחתי את הדלת וגיליתי גבר הנראה בן השלושים, או פחות, עומד מול המראה ומצחצח את שיניו. קיפצתי בבהלה והבטתי בגבר בהלם. ממתי אמא שוכבת עם כאלה צעירים?
אלוהים, היא רוצה שאני אחזור בשתים עשרה בלילה הביתה, בזמן שהיא מתפרפרת לה עם גברים שצעירים ממנה בעשר שנים?
הגבר הסתובב אלי, מברשת השיניים עדיין תחובה בין שיניו. שיערו החום היה פרוע על ראשו ועיניו הירוקות הביטו בי בשובבות. הוא היה לבוש בבוקסר בלבד, מה שהותיר אותו ערום כמעט לגמרי. היה לו שש קוביות מרהיבות וזרועות שריריות.
"אהמ…" כיחכחתי בגרוני וסובבתי את גבי אליו, הולכת במהירות לכיוון החדר שלי. אלוהים, רק שיתחפף משם כבר, אני מתה לעשות אמבטיה.
"אורי," לפתע ידה של אמי נכרכה סביב זרועי. נאנחתי בשקט והסתובבתי להביט בה. עיניה הירוקות נצצו במין פראות של "אחרי הסקס", שיערה הבלונדיני והארוך היה מבולגן והיא הייתה לבושה רק בכותנת הלילה שלה.
"כן, אמא?" ניסיתי להסתיר את חיוכי. הייתי פשוט משועשעת מההתנהגות של אמי. היא תמיד הטיפה שלי לגבי השעות שבהן אני חוזרת, לגבי הסקס המזדמן, אבל למען האמת, היא הייתה בדיוק כמוני. היא הייתה מביאה גבר בכל שבוע, ורובם היו צעירים. אני חושבת שהגבר שעכשיו באמבטיה שלנו הוא הכי צעיר מכולם.
"את יוצאת היום?" שאלה לבסוף, מחייכת חיוך נינוח. גלגלתי את עיניי, זה מה שהיא באה לשאול? מה עם… לא יודעת, הגבר שבאמבטיה שלנו?
"כן, אני יוצאת היום." חייכתי חיוך קטן והעברתי את ידי בשיערי הקצר.
"אני ואדם נקפיץ אותך," חייכה אמא ונשקה למצחי ברכות. היא ליטפה את שיערי הקצר ותפחה מעט על ראשי,
"הפעם זה לא סתם." הוסיפה בשקט והתרחקה ממני.
"תמר?" קול גברי נשמע מחדר השינה של אמי, כנראה קולו של אדם. סוף סוף הקרציה יצא מהאמבטיה.
"נוכל לצאת בתשע וחצי, ותורידו אותי אצל פלג?" שאלתי במהירות, בזמן שאמי התחילה ללכת לכיוון חדר השינה שלה,
"תשע וחצי, טוב." מילמלה בחוסר ריכוז ונכנסה לחדר השינה, סגרה אחריה את הדלת, וצחקוקים ומילמולים נשמעו מהחדר. נאנחתי בשקט והלכתי לכיוון האמבטיה, נעלתי את הדלת ופתחתי את זרם המים שמילא לאט לאט את האמבטיה.
פשטתי את בגדיי במהירות והוצאתי מהארון את השמן בריח וורדים שאני אוהבת להוסיף למים. הוספתי טיפה משמן הוורדים לתוך המים וסגרתי את זרם המים, האמבטיה הייתה מלאה.
לפני שנכנסתי אל האבמטיה חיברתי את הטלפון שלי אל הרמקול שממוקם ליד החלון, והשירים התחילו להתנגן. הנחתי את הטלפון שלי לצד הרמקול וקיפצתי אל תוך המים החמימים. נשכבתי באמבטיה והנעתי את ראשי מצד לצד, לפי קצב השיר.
***
הבטתי בדמות שהשתקפה לי מהמראה. אותה הבחורה שאפילו לא דומה לאישה, שעיניה ירוקות, גדולות ומזוגגות, מלאות בריקנות שאף אחד לא מצליח לראות. שיערה הבלונדיני והקצר אשר מגיע עד כתפיה היה פעם ארוך ומלא, הוא היה מסובב ראשים וגורם לאנשים לקנא באותה הנערה עם השיער הקסום.
שפתיה התפוחות והאדומות גם עוררו קנאה עזה.
היא הייתה לבושה בשמלה אדומה וקצרה, שלא השאירה הרבה מקום לדמיון.
הבחורה הזאת הייתה אני. ההשתקפות שלי עצמי.
הסטתי את מבטי מהמראה והתזתי על עצמי מעט בושם. השעה הייתה תשע ועשרים.
יצאתי מהחדר והלכתי לכיוון הסלון, מביטה באמי ובגבר שעשועים שלה, או כמו שהיא מכנה אותו, אדם, יושבים על הספה ומתנשקים במתיקות. גלגלתי את עיניי וכיחכחתי בגרוני, כדי שישימו לב שאני עומדת מולם ומחכה להם.
"הו, אורי. את כל כך יפה!" צחקקה אמי וקמה מהספה, מסדרת את השמלה הכחולה שלבשה.
אדם גם קם מהספה, הוא היה לבוש בג'ינס בהיר משופשף וטי-שרט לבנה.
"עוד לא הכרתי בניכם, אדם, זאת אורי, הבת שלי. אורי, זה אדם, הבן זוג שלי." חייכה אמי, חיוכה היה מאושר ומלא חינניות. היא באמת נראת שמחה איתו.
הבטתי בעיניו הירוקות של אדם, שהיו נראות משועשעות מהמצב. הוא הושיט את ידו ולחצתי אותה בחוסר סבלנות, בעצבנות. הוא האחרון שיש לי חשק אליו.
"יש אותך ביותר צעיר?" נפלטה לי עקיצה מפי. פניה של אמא האדימו, בזמן שאדם מצא את העקיצה הזאת כמשעשעת ביותר,
"עשרים ושמונה זה צעיר בשבילך?" הוא עקץ בחזרה, חיוך רחב נפרש על פניו.
"בשבילי לא, אבל בשביל אישה בת שלושים ושמונה זה בהחלט צעיר." פלטתי בעצבנות, והוא רק שמט את ראשו אחורנית וצחק, צחוק מלא וקולני,
"לאמא שלך יש בהחלט גנים טובים." ידו של אדם נכרכה סביב אגנה הצר של אמי, והיא חייכה במתיקות,
"אורי חושבת שאמא שלה זקנה וממורמרת," היא לחשה באוזנו וצחקקה.
"אפשר ללכת כבר?!" אמרתי בחוסר סבלנות.
"כן, נצא."
***
"אלוהים, פלג, שניהם ביחד פשוט בלתי נסבלים." אמרתי במרירות וסימנתי לברמן לבוא לכיווננו, בפעם השניה להערב,
"אבל הוא עושה את אמא שלך מאושרת, מה אכפת לך?" היא לגמה מכוס הבירה שלה.
"לא אכפת לי, אבל היא לא יכולה למצוא מישהו בגיל שלה, ולא קטן ממנה בעשר שנים?" הברמן נעמד מולי,
"בירה." אמרתי בקצרה. הוא הנהן והלך למלא את הכוס הריקה שלי בבירה.
הוצאתי את כרטיס האשראי שלי מארנקי.
"לאהבה אין גיל." חייכה פלג בחולמניות. פלג תמיד הייתה רומנטיקנית חסרת תקנה, מה שדיי יצר ביני לבינה ריבים.
שילמתי על כוס הבירה, שהגיעה גם עם פתק קטן שהיה רשום עליו מספר טלפון וגם "תתקשרי אלי". גלגלתי את עיניי וקימטתי את הפתק, זרקתי אותו על רצפת הפאב,
"אם את אומרת…" מלמלתי בשקט.
לפתע הרגשתי ידיים נכרכות סביב אגני, מה שדיי הלחיץ אותי. סובבתי את ראשי והבטתי בגבר לא מוכר, שהיה נראה בהחלט טוב.
הבעת הדאגה שלי הפכה לפלרטטנות בין רגע,
"רוצה לרקוד?" הוא שאל, וגיהק. צחקקתי בשקט ושמתי לב שהוא שיכור יותר משהוא צריך להיות,
"אני אוותר, תודה." הורדתי את ידיו ממני. הוא משך בכתפיו והלך.
"אורי, אורי, אורי, את פשוט מגנט לצרות." צחקה פלג בזמן שאני הבטתי במשקה החום והמר.
היא לא יודעת כמה היא צודקת.
***
לא יודעת למה, אבל אני חמה על אדם.