החבר הכי טוב של אחי פרק 11

ישבתי על המיטה שלי, הסתכלתי במראה.. הפנים שלי היו לבנות כמו פנים של גופה.. הכל חוזר אלי בפלאשים.. אני מרגישה הכל, איך שהוא הצמיד אותי אל הקיר, נישק אותי בכל מקום בגוף שלי, בצוואר, בפה, לארוך כל הבטן, אני זכורת את הנשמיות הכבדות שלי, את היידים הנעימות שלו מלטפות לי את הגוף, אני לא יכולה להגיד בקול את השם שלו בלי לחטוף צמרמורת ולהזכר איך צעקתי את השם שלו במבטא נעים שם בחדר..הכי נורא זה שלא ידעתי אם יואב יודע! שקמתי בבוקר הרגשתי כאילו זה היה אתמול, ומה שיותר גרוע, זה שרציתי יותר…

קמתי בבוקר ושמעתי רעשים מלמטה, ירדתי למטה וראיתי את אח שלי בסלון ויואב ליידו, התקדמתי קצת יותר וראיתי את הארי לידו, נהייתי אדומה. יצאתי החוצה בתקווה שהם לא ישימו לב שעברתי לידם.. הייתי צריכה קצת אויר אס יצאתי למרפסת.

אחרי כמה שניות הארי יצא אחרי.. הוא לא אמר כלום.

"סיפרת ליואב?" שאלתי בלי להסתכל עליו בכלל.. לא הייתי מסוגלת.

"לא.. לא סיפרתי" הוא אמר

"למה לא יצרת איתי בכלל קשר אחרי שזה קרה אם אתה זוכר כל כך טוב?? למה נתת לי להרגיש כמו איזה ז*נה ששוכבת עם כל זר?!" הסתובבתי אליו והתחלתי להתעצבן.

"אני לא זכרתי! במטוס חזרה לפה יואב הראה לי תמונה שלך ואז הכל חזר אלי! אני נשבע לך.. לא ידעתי כלום לפניי.." הוא אמר והתחיל להתקר אלי לאט.. הוא הניח את היידים שלו על הצוואר שלי, קרוב ללחיים..
"אבל עכשיו אני יודע, ואני מרגיש שוב את מה שהרגשתי אלייך" הוא אמר בשקט והתקרב אלי יותר ויותר.

המגע שלו עשה לי פלאשים עוד יותר גדולים ! והם יותר מתחזקים! זה יותר מדי בשבילי!

"אני… אני מצטערת. אני לא יכולה לעשות את זה, בבקשה אך תקשה עלי, אני עם יואב עכשיו וטוב לי איתו איתו" אמרתי בשקט

הוא התקרב לאוזן שלי ולחש לי בשקט "אני יודע.. ועל זה אני מצטער" והוא הלך…
אררררר!! כל כך מעצבן!! מה אני אמורה להרגיש עכשיו ?! אני מכחישה ומכחישה! אבל שום דבר לא עוזר! מה שהיה שם בחדר, הרגשות פשוט היו חזקים מדי, כל העניין הזה היה גדול מדי עלי!

חזרתי לתוך הבית נכנסתי למטבח, רועי בא ליידי והודיע לי חדשות משמחות.. טוב לפחות משמחות יותר אותו.

"בר תקשיבי רגע.. אני ויואב נוסעים לטיול לשבועיים באפריקה.. אבל אם את לא מסוגלת להשאר פה לבד אני יבטל, אני לא ילך עד שאמא ואבא יחזרו" הוא אמר

"לא לא ! מפתאום אל תבטל בגללי! אני כבר ילדה גדולה אני יודעת להסתדר בעצמי! תהנו! מתי נוסעים?" שאלתי והתרגשתי בשבילו.

"עוד יומיים מסתבר" הוא אמר וחייך.. קפצתי עליו בחיבוק וחייכתי, אף פעם לא הייתי בלי רועי לכל כך הרבה זמן..

עברו יומיים וכולנו קמנו בבוקר מוקדם, כולל אותי כי רציתי להיפרד מיואב ורועי, עזרתי לו לסיים את האריזות האחרונות ויצאנו החוצה, המונית כבר חיכתה בחוץ. בדיוק גם יואב יצא החוצה וגם דניאל לא שכחה לבוא להיפרד מחבר שלה.. אוי זה קצת בגעיל אותי בלב עכשיו.. עמדנו ארבעתינו ליד המונית, חיבקתי את רועי חיבוק הכי אוהב שאי פעם התחבקנו, באתי לעזוב אבל הוא לא שחרר.. אנחנו כל כך אחים אוהבים. לא נראלי שראיתי פעם אחים ככה.
דניאל לקחה את רועי הצידה, למזלי! לא נראלי שהייתי מצליחה לראות אותם נתנשקים בלי להקיא עליהם.

התקרבתי ליואב שנשען על המונית, הוא החזיק לי את המותניים וקירב אותי אליו, רק הסתכלתי עליו, על העיינים הירוקות היפות שלו, ועל הגומות שלו שנייה אחרי שהוא חייך אלי חיוך רחב שיניים…

"אני אתגעגע אלייך ילדונת" הוא אמר בשקט וחייך.

"גם אני. תהנה, ותשמור על עצמך.." אמרתח בשקט והוא נישק אותי, פשוט נשיקה שאמרה 'נתראה בעוד שבועיים'.. הנשיקות האלה יחסרו לי כל כך.. לפני שהם נכנסו למונית יכולתי לאות את הארי נשען על המעקה שליד הדלת הראשית מבחוץ ומסתכל עלינו, לא יכולתי להבין מה הפנים שלו אומרות, ניסיתי להסתכל לכל כיוון רק לא אליו, אבל זה לא עזר במיוחד..
הם נכנסו למונית ונסעו.

הארי התקרב אלי, הייתי בלחץ, אבל בעצם זה לא היה בשבילי..

"צריכה טרמפ הביתה דניאל?" הוא שאל אותה.

"לא תודה אבל באתי עם אוטו" היא אמרה וחייכה.

"טוב באמת הגיע הזמן שאני יחזור מתחיל לרדת גשם" היא אמרה , נתנה לי חיבוק ואמרה להארי להתראות ונכנסה למכונית שלה ונסעה.

"אז.. ירשת בית לעצמך עכשיו?" הוא אמר וצחק

"מסתבר.. למרות שקשה לי בלי אח שלי בבית" אמרתי וצחקתי

"טוב זה עדיין עדיף מלישון עם מלא ילדות בנות עשר בלילה" הוא אמר וצחק

"למה שתישן עם מלא ילדות בנות עשר.. פדופיל" אמרתי וצחקנו.

הוא הסביר לי "יש היום יום הולדת 10 לירדן.. אז היא עושה מסיבת פיג'מות עם חברות"

"אויי נכון היומולדת של ירדן.. איך שכחתי אני חייבת להגיד לה מזל טוב" אמרתי במהירות (מי שלא זוכר ירדן זאת האחות הקטנה של יואב)

היה שתיקה לכמה שניות.

"אתה יודע.. אתה יכול לישון אצלי אם אתה רוצה, אני ממילא לבד ולא תזיק לי קצת חברה" אני כזאת מטומטמת! למה אמרת את זה טיפשה למה??! טוב תשמרי על אדישות ואל תתני לא לבלבל אותך הלילה."

"נשמע כיף.. אבל קודם תבואי אלינו להגיד לירדן מזל טוב" הוא אמר ואני הנהנתי והוא נכנס לבית שלו.

היה תשע בערב כבר והחלטתי שעבר מספיק זמן מהיום ואני יוכל ללכת להגיד לירדן מזל טוב, דפקתי להם בדלת ומיכל אמא של יואב פתחה לי.

"בר מתוקה בואי בואי תכנסי קר בחוץ, לא ראיתי אותך המון זמן" היא אמרה וחייכה אלי.

חייכתי בחזרה ואמרתי " באתי להגיד לירדן מזל טוב"

"אהה בטח בטח בואי הן בסלון כולן" היא אמרה בחיוך והובילה אותי לסלון, נכנסתי לסלון ובקושי הצלחתי לזוז, המון ילדות קטנות מתרוצצות ומדברות והמון רעש וריח של לק ואיפור.. וירדן רצה אלי ונתנה לי חיבוק, מרוב שלא היה מקום כמעט עפתי אחורה ומעכתי איזה ילדה.

"ברצ'יייייייי!" היא צעקה וחייכה אלי.

התכופפתי אליה "ירדנוש מתוקה מזל טוב!!" אמרתי וחייכתי.

"יופי של מסיבה אירגנת לך פה" אמרתי וחייכתי

"את נהנת" המשכתי להגיד בחיוך והיא הנהנה אלי וחייכה.

"אבל אני מקווה שלא הגנבת לפה אלכוהול או משהו" לחשתי לה באוזן. והיא צחקה עם הצחוק החמוד הזה שלה. היא תמיד צוחקת מהבדיחות שלי.

"אל תדאגי בדקתי את הכל הבנות בכניסה, לאף אחת גם אין נשק" שמעתי קול מאחורי אומר, קמתי מצורת ההתכופפות שהייתי בה והסתובבתי, ראיתי זה היה הארי שהיה מאחורי עכשיו, הוא חייך וגם אני חייכתי והסמקתי. לפני שהספקתי לראות מה קורה, אחת מהילדות דחפה אותי בטעות ונפלתי ליידים של הארי, היידים השריריות והנעימות שלו. היינו כל כך קרובים והייתי כבר ממש בלחץ. נשארנו ככה מה שניות רק מביטים אחד בשני עד שירדן אמרה "ברצ'י את והארי ביחד עכשיו?". ירדן דיי בוגרת לגילה, והיא לא מתביישת לשאול ולהגיד הכל אף פעם, היא גם דיי חסרת טקט, אבל היא רק בת עשר… ראיתי את הארי מחייך, הסתבובתי אליה וחייכתי ממבוכה, הסמקתי כמו מטורפת. "לא ירדני, אנחנו לא" שמעתי את הארי אומר והוא חייך.

"טוב אנחנו יוצאים ירדני, תהני המון מזל טוב" אמרתי לה ונתתי לה חיבוק אחרון, היא גם נתנה להארי והגענו לדלת היציאה, ראינו יורד גשם שוטף בחוץ, אבל לא יכולנו להישאר עוד שנייה שם עם המילון ילדות הקטנות שהיו שם, יכולתי לראות את הדלת של הבית שלי ממול.

"רצים?" הוא שאל

"הוו כן" אמרתי וחייכתי.

"1-2-…..3!!" אמרנו ורצנו בגשם עד לבית שלי, תוך כדי שצחקנו המון..
כשהגענו לדלת התנופה שלנו הייתה קשה לעצירה ונשענתי עם התנופה עם הגב על הדלת של הבית, היה סחח מעל הכניסה של הבית אז לא יכותנו להירטב מתחתיה, ומרוב התנופה גם להארי היה קשה לעצור את עצמו והוא נשען עם היד ליד הראש שלי על הדלת, לרגע קלטנו כמה שקרובים היינו ופשוט צחקנו ממה שקרה עכשיו.. סיימנו לצחוק ופשוט היה שקט לכמה דקות. הוא הזיז את היד וסימן עם כל היד שלו ליכוון הידית "ליידיס פירסט" הוא אמר (נשים קודם בנאגלית ללא מבינות).

חייכיתי ונכנסתי הביתה.. ישבנו בסלון וראינו סרט כל הלילה ודיברנו וצחקנו, אני גאה בעצמי שהצלחתי לשלוט בעצמי ולא נגגרתי ונכנעתי ליופי הפנימי ובעיקר החיצוני שלו. ולא לא לדאוג… לא השתכרנו.. מתברר שהאלכוהול הזה עשה לי המון בעיות.. הרגשתי פשוט שיש לי ידיד טוב, וזה הקל עלי המון