החבר הכי טוב של אחי פרק 5

שמרנו את זה סוד, למשך שבועיים עד שאחי גילה.

הייתי עםיואב בפיצרייה והתנשקנו, אחד החברים של אחי צילם אותנו ושלח לו, הוא הגיע הביתה וקרא לי "בר?! את מוכנה לבוא לרגע?!" הוא צעק לי מלמטה. ירדתי למטה "מה?" אמרתי. הוא כיוון אלי את הפאלפון, ראיתי את התמונה, הדמעות פשוט התחילו לרדת לי מהעיניים ושתקתי.

"בר תגידי לי שזה לא נכון, תגידי לי שזה לא את וזה לא יואב!" הוא התחיל לצעוק .
אני בכיתי ובכיתי, "רועי…" אמרתי תוך כדי שבכיתי
"כן או לא?! בר תעני לי עכשיו!!" הוא צעק
"כן" גימגמתי תוך כדי שבכיתי, בכיתי כמו מטורפת, אף פעם לא בכיתי ככה.
הוא לקח כמה נשימות וניסה להרגע כמה שניות.. הוא יצא מהדלת, ראיתי שהוא הולך לכיוון הבית של יואב, ידעתי שהוא הולך להרביץ לו, רק בתור עיקרון, כבוד טיפשי של בנים.. וזה כל מה שידעתי, לא ידעתי מה קורה שם, מה הוא עשה לו, לא ידעתי כלום.

*קטע הסיפור הבא זה מזווית הראיה של רועי, שמספר הכל*

לא האמנתי למה שראיתי, ידעתי שהתמונה צודקת, וידעתי מי נמצא בה, אבל לא האמנתי לזה עד שהייתי צריך לשמוע את זה מבר, ושמעתי. הייתי כל כך עצבני, ניסיתי להרגע. באמת שניסיתי אבל כלום לא עצר אותי, שום מחשבה. הלכתי לכוון הבית של יואב, למזלי לא היה אף אחד שם מלבדו, ננתי לו בוקס ואמרתי לו "זה על הדברים שעשית עם אחותי" נתתי לו עוד אחת ואמרתי לו "זה על זה שלא סיפרת לי" אני יודע שזה לא היה בסדר לתת לו שניים, אבל הייתי כל כך כועס, וידעתי שהוא מבין אותי ושאנחנו פיטים עכשיו. לא יכולתי להסתכל על בר, הייתי מאוכזב מדי, פשוט לקחתי את האוטו ונסעתי. היה לי קשה, אחותי הקטנה והחבר הכי טוב שלי בגדו בי, הסתירו ממני דברים, כל הזמן הזה הם ביחד ולא ידעתי, איך לא הרגשתי את זה , איך לא ראיתי את זה.
נסעתי עם האוטו וברמזור שמעתי צעקות מבחוץ, לא הבנתי מה קרה, יצאתי מהאוטו ובאיזה מקום בין שני ביניינים ראיתי שני אנשים.
התקרבתי לראות מה קורה, ראיתי את דניאל צמודה לקיר עם עוד איזה ילד צועק עליה.
"די תעזוב אותי ירון" היא צעקה עליו.

"את חייבת להבין דניאל ! אני לא יכול! אני לא רוצה לפגוע בך אל תכריחי אותי !" הוא צעק עליה

"דניאל? מה קורה פה?" שאלתי אותה

היא שתקה ואז הנער הזה ניגש אלי "אל תתערב ותעוף מפה" הוא אמר לי.

"דניאל מי זה? מה קורה?" שאלתי
הנער שוב ניגש אלי, וניסע לתת לי בוקס, עצקתי לו את היד וסיבבתי אותו ככב שהוא נישכב על הריצפה "תעזוב אותה עכשיו, יש לך חמש שניות לברוח מפה לפני שאני יגרום לך לצטער על זה שלא ברחת" אמרתי לו והוא רץ . דניאל עדיין הייתה דבוקה לקיר התקרבתי אלייה והחזקתי לה בצוואר אבל יותר קרוב ללחיים, "את בסדר?" שאלתי אותה.

היא לא ענתה אבל היא הסתכלה למטה לכוון הבטן שלה. הסתכלתי גם וראיתי שיש לה חתך, ממש גדול וירד לה המון דם, הבנתי שהוא דקר אותה.
"שיט.. תנשמי דניאל אל תדאגי אני פה" אמרתי לה. הרמתי אותה בזהירות והכנסתי אותה לאוטו, הסעתי אותה לבית חולים הכי מהר שיכולתי. בדרך היא אמרה לי "רועי אתה לא חייב לעשות את זה" היא אמרה ממש בשקט , ראיתי כמה שהיא חלשה.

"אני לא חייב אני רוצה, מה את צוחרקת עלי אנחנו כמו משפחה, טוב די תפסיקי לדבר תנוחי אל תתאמצי יותר מדי אנחנו כבר מגיעים" אמרתי לה.

הגענו לבית חולים והרמתי אותה מהר לטיפול חירום, חכיתי בחדר המתנה שעה וארבעים דקות, ניסיתי להתקשר לאמא שלה כי אין לה אבא, אבל היא לא ענתה, בחיים לא הייתי משאיר אותה שם לבד.

היא יצאה מחדר הניתוח. "מה עשו לך? מה הם אמרו?" שאלתי בלחץ

"זה בסדר רועי הם עשו לי תפרים אני בסדר, מה אתה עושה פה עדיין?" היא שאלה

"לא ענתה לי אמא שלך ולא יכולתי להשאיר אותך פה לבד" אמרתי ונכנסנו לאוטו, הסעתי אותה הביתה, לפני היא ירדה שאלתי אותה "את תסתדרי פה לבד נכון?"

"אהה.. כן נראלי שכן" היא אמרה בשקט. לפני שהיא סגרה את הדלת של המכונית היא פתחה אותה שוב ואמרה "יודע מה.. נראלי שאני לא בטוחה שאני יוכל להשאר לבד הלילה, אמא שלי ואחי הקטן מחוץ לארץ."

יצאתי מהמוכנית ואמרתי "יודעת מה, תאמת לא יזיק לי להתרחק קצת מהבית" ועזרתי לה להכנס הביתה, נכנסנו לחדר שלה והיא ישבה על המיטה.

"הייתי מציע לך לישון על הספה אבל היא פשוט ממש לא נוחה, אני הייתי ממליצה לך לישון איתי… אבל.. אני יבין אם תחשוב שזה קצת מוזר כי ככה גם אני חושבת" היא גמגמה
חייכתי ואמרתי "זה בסדר, מוזר זה טוב" והיא חייכה.

"אני מצטערת שאיו לי חולצה להביא לך.. יש לי רק אמא ואח קטן" היא אמרה וחייכה , לא הבנתי למה היא רצתהללת לי עוד חולצה ואז הבנתי שכל החולצה שלי מלאה בדם. "זה בסדר" אמרתי, חייכתי והורדתי את החולצה.

היא נשכבה במיטה ונשכבתי לידה, בשנייה מצאנו את עצמנו מחובקים שאנחנו שוכבים. "ואו.. זה מוזר" היא אמרה וצחקה. צחקתי גם, ולא אמרתי כלום

היא הסובבה ככה שהיא חצי שכבה עלי. היא הסתכלה עלי ואמרה "תודה, על הכל"

חייכתי ואמרתי "זה בסדר דניאל"

"לא, זה לא בסדר, ממש תודה, אתה צריך לקבל את התודה הזאת, אני לא יודעת מה הייתי עושה אם לא היית שם".

חייכתי וליטפתי לה את היד, הראש שלה שכב על גוף שלי, הרגשתי רגוע.

"למה לא יזיק לך להתרחק מהבית?" היא שאלה בשקט תוך כדי שליטפתי לה את השיער.

"גיליתי על יואב ואחותי" אמרתי

"אני מצטערת שלא יכולתי לספר לך, הבטחתי לבר שאני לא יגיד כלום" היא אמרה

"זה בסדר אני לא מצפה ממך להגיד לי ולספר לי שום דבר" אמרתי

"מה עשית ששמעת?" היא שאלה

"הרבצתי לו מה אני יכול לעשות?" אמרתי

היא לא נראתה מופתעת, היא פשוט שתקה וסגרה את העיניים.