החולמת בהקיץ =1=
כשבתאל קמה ליום שגרתי ומשעמם.
היא העדיפה להישאר במיטה
עוד כמה דקות.
אבל מכיוון שהצלצול של שעון המעורר הזכיר לה שהיא מאחרת לעבודה במכולת .
מאז ומתמיד שהיא הייתה קטנה היא חלמה להיות סופרת.
חלומות לחוד ומעשים לחוד, הרצונות של הוריה הפחידו אותה עד מוות כשהם הודיעו על כוונתם לשדך אותה לגבר שמבוגר ממנה בכמעט יותר עשרים שנה.
אילו היא הייתה יכולה כן בעיניים עצומות , היא הייתה מרגישה שהיא מתעלמת מכך שהיא יכולה להשתפר מקצועית רק אם היא תמצא עבודה שמתאימה לאופי שלה.
אחותה הבוגרת ממנה בשנתיים , עבדה בחברת פרסום מוכרת עם מנהל העבודה שהיא הייתה מאוהבת בו בסתר.
אגם השאירה את בתאל מחוץ לעניינים והעדיפה לא לשתף אותה בחוויותיה כי עבור אחותה הקטנה היו שתי ברירות שהיא הייתה יכולה להתלבט בין שתיהן: או לעבוד במכולת או להתחתן עם מישהו שהכירה בילדותה בשכונה שבה גדלה.
לבתאל היה ברור שהיא לא רצתה להתחתן עדיין, משום שהיא לא מרגישה בשלה ובוגרת מספיק.
היא רצתה להגשים את רצונותיה , כי המטרה המרכזית שלה הייתה לברוח מרעיון הנישואים החפוז שהוריה העלו בפניה פעם אחר פעם.
בתאל התרגלה שכך זה המצב והיא לא שאלה יותר שאלות כי התביישה מהוריה, אבא שלה אהב אותה והעדיף שהיא תעשה משהו מועיל למען עצמה מאשר האפשרות להיות סופרת.
" יום אחד את תצטרכי להיות האחראית על כל העסק." אמרה לה אמה , ביום הראשון שהיא באה לאחר שאחותה הגדולה ממנה שכדאי שהיא תוותר על רעיון לעבוד לצידה.
" כדאי שתתחילי להתרגל מעכשיו," חיים אמר לאחר שבתאל אמונה חזרה על עקשנותה על רצונה להיות סופרת.
" יש לי ציפיות ממך לא פחות מאימא, למכור זה לא כמו לקנות." הוא אמר בנחישות.
" אבא , אני רוצה להיות סופרת , זה החלום הגדול שיש לי." אמרה בתאל בנחישות ולא התכוונה לחזור בה.
" את חושבת שתוכלי להתפרנס רק מספרות?" אמרה אימה בנימה הגיונית. היא הייתה בצד של אגם וחשבה כמוה.
שבתאל תשאיר את החלום להיות סופרת בצד ותתמסר לרעיון של לעזור להוריה עם הנושא של המכירות במכולת.
" רק רגע , אתם רציניים?" היא שאלה ברצינות , היא לא יכלה לחשוב על שום דבר אחר מלבד הכתיבה.
הם לא ענו לה ונעלמו מהשטח, כדי לתת לה להפנים שהיא תהיה כל חייה מוכרת במכולת , היא לא הייתה מסוגלת להתמודד עם העובדה המשונה הזאת.
" היי, בתאל!" אמר ג'פרי בנחמדות.
בתאל הייתה בהלם מזה שהוא הופיע פתאום.
" מה שלומך?" הוא אמר בקול מלא בביטחון.
" מה אתה עושה פה?" אמרה בבהלה וניסתה להתחמק ממנו ללא הצלחה.
" את עדיין מתחמקת מרעיון הנישואים שהעלתי?" הוא התרבב בפניה.
" אני? מתחמקת?" צחקה בתאל אמונה בעליזות והתעלמה מקיומו.
הוא התיישב על השרפרף והמתין לרגע בו היא תחזיר לו תשובה.
אבל העמידה העקשנית שלה הוכיחה שהיא נחושה בדעתה שהיא לא רצתה לומר כן , הוא רק הביט בה בשקט והלך בדרכו.
בתאל חזרה אל מקומה שלווה ובטוחה, שאחרי הסירוב שלה ג'פרי לא יחזור למכולת בקרוב.
גם אם ההורים שלה יבקשו ממנה לתת לו עוד הזדמנות נוספת ואחרונה להסביר את מה שבתוך ליבו.
בתאל נכנסה לחדר השירותים, היא סגרה את הדלת אחריה.
דמעה אחת בודדה ירדה על לחיה , היא מעולם לא העיזה לדבר על רגשותיה בגלוי.
לאחר מכן , היא הלכה בחדרה ובמיסתוריות הוציאה מתוך המגירה את היומן האישי שהיא כתבה, בדף הראשון היא ציינה את החלום שלה להיות סופרת.
" יומן שלי , אני לא יודעת מה לעשות," היא ישבה מול השולחן וכתבה בעיניים דומעות את מה שעובר עליה בשנים האחרונות.
" אני בדילמה קשה , ההורים רוצים שאהיה אחראית על המכולת.
אני עוד לא מרגישה מוכנה, כל יום שחולף אני חשה שאחותי הגדולה זכתה בלוטו, מה אעשה בחיי? זאת השאלה שלא מעט שאלתי את עצמי ואת הוריי."
לאחר מכן , היא סגרה את המחברת. לאחר מכן היא פגשה באביה , היא לא רצתה לגלות לו מה שהיא מרגישה.
" מה , נסיכה?" אמר חיים בנימה עניינית וניגש לעבר בתו, " קרה משהו?" שאל בחום , בתאל משכה בכתפיה ולא אמרה דבר.
" מה צריך לקרות?" אמרה בתאל בייאוש, " הלוואי שיקרה לי משהו טוב."
היא סובבה את פניה כלפיו, הוא הבחין שהיא הייתה עצובה עוד מתחילת הבוקר.
" אני יכול לעזור?" שאל האב בחמימות.
" לא אתה ולא אימא יכולים לעזור לי," היא אמרה בנחישות והסתירה את מה שבאמת חשבה בתוך תוכה.
" זה משהו שאני צריכה לעשות למען עצמי." היא אמרה בחדות והביטה בו במבט חסר הבעה.
~.~.~.~.~
" אדוני , קפה?" ניגשה שמרית לחדר שבו תומר עבד, " עברה שעה מאז המים רתחו, אתה רוצה שאביא לך משהו?" שאלה שמרית , מחכה לתשובתו.
" לא כלום , אם את יכולה תביאי לי רק מיים. בבקשה." אמר תומר באדישות מופגנת .
" לא קפה?" היא שאלה שוב ליתר ביטחון.
" את יכולה לקרוא לגל לבוא למשרד, אני צריך שתבררי לי לגבי ההגעה של טליה למסיבה, אם במקרה היא תתקשר תגידי לה שאני טרוד בעניינים אחרים, בסדר?" הוא דיבר ללא הפסקה , שמרית יצאה משם כדי למלא את מבוקשו של הבוס שלה.
" גל , תומר במשרד!" קראה שמרית לעברו , גל לא החזיר לעברה שום מבט ואפילו לא חיוך.
" תגידי לו שאני בא עוד כמה דקות," הוא ענה כאילו הזמן עמד לרשותו.
" הוא רוצה לדבר איתך עכשיו!" התעקשה שמרית.
" אני כבר מגיע , שימרית!" הוא באדישות מוחלטת וסגר כמה עניינים לגבי המסיבה מאחורי גבו של תומר.
" כבר עברו חמש דקות ואתה עדיין לא באת." התעצבנה שימרית.
" עוד דקה , בבקשה ממך." אמר גל בעצבים וטרק את הדלת בפניה. כשמשהו מעצבן אותו , אז הוא מתרגז עד הסוף.
אגם שמעה את צעקותיו מהמקום שבו שהתה , למרות העובדה שהיא לא הייתה מתערבת בעניינים שלא קשורים אליה.
עניין אותה לדעת כל מה שקרה לגל , את שאר המידע הרכולתי היא השאירה לחבריה.
" גל , מה עובר עלייך?" היא ניסתה לברר איתו מה באמת הרגיז איתו , " שמעתי את הצעקות ובאתי."
" כלום לא קרה . את לא צריכה להיות מודאגת מזה." אמר גל בקול רגוע , למרות שהוא הרגיש שהוא יושב על קוצים.
" בטוח?" דאגה אגם והתקרבה אליו.
גל סימן לה שתצא מהחדר כדי שהוא יוכל להתבודד עם עצמו.
" בטוח, אם לא אשאר לבד , אז אני צריך טיפת שקט. תדאגי שאף אחד לא יתקשר אליי בזמן שאני נח." ענה גל , מביט בה בהרהור.
נראה שהוא לקח לעצמו כמה דקות כדי לחשוב.
" גל, למה שלא תשתף אותי במה שאתה מרגיש?" שאלה אגם והתיישבה לידו.
" אני לא רוצה אף אחד לידי כשאני ככה," הוא ענה לה בעצבנות וביקש שתלך.
" אני באמת רוצה לדעת מה יש לך ומה אתה עובר.." קראה אגם בקול מאוכזב.
" זה באמת מיותר שתהיי פה. אני רוצה להיות לבד . כל כך קשה לכם להבין זאת?"
גל נשאר סגור בתוך חדר אטום , אגם יצאה משם וחזרה אל המשרד עם דמעות.
היא כל כך מתאמצת לעשות דברים שגל אינו רואה בכלל , מה שווה ההתייחסות שלה כלפיו? כל מה שהיא מקבלת ממנו בחזרה זה רק דחייה מוחלטת.
" נו , גל?" עמדה שמרית בפתח החדר ופתחה את הדלת.
אז תומר יצא ממשרדו כדי להבין למה גל לא הגיע עדיין לדבר איתו.
" גל , אפשר שנדבר?" שאל תומר בדאגה.
" לא עכשיו, תומר!" אטם גל את עצמו כהרגלו, " אתה לא רואה שאני עסוק?"
" תראה , לטובתך האישית אני מקווה שלא תהרוס את המסיבה עם הרעיונות ההזויים שלך . לא אתן לך את התענוג להרוס לי את החגיגה!" אמר תומר ברוגז.
" למה שאהרוס את המסיבה?" התרווח גל על כיסאו והתגאה בניסיונות שלו להרוס את המסיבה שתומר תיכנן , כי הוא קינא בו מאז שהם היו קטנים.
" מה אתה מתכנן?" שאג תומר , " תדבר כבר!"
גל סגר את הדלת אחריהם , תומר הלך חזור ושוב.
" זו הפתעה!" אמר גל בנימה ארסית, " אני לא מתכוון לגלות גם לך . חכה לערב."
" איזו מין הפתעה אתה מכין? " שאל תומר בעצבים , " אני מקווה שזה לא משהו רע."
" זה לא משהו רע, תירגע קצת. זו הפתעה בלתי נשכחת." אמר גל בחיוך שובב.
" אני מבין שאתה מנסה להתחרות בי, אבל אתה לא תצליח בדבר אחד, זה בטוח.
למחוק לי את החיוך מהפנים." אמר תומר ברוגז.
אגם שמעה את השיחה ממשרדה ונתקפה בהלה.
היא שמעה דפיקות על הדלת וניגשה לפתוח, בדיוק כשהיא חשבה לגשת אל גל ולשאול על מה לעזאזל הוא מתכנן.
" אגם, תשמעי, " לחשה שמרית , " אני חושבת שגל חותר תחת תומר. הוא מנסה להתחרות בו." אמרה בנימה מסתורית.
" לא הבנתי , מה גל מתכנן לעשות לתומר?" שאלה אגם בכובד ראש.
" שמעתי אותו מדבר בטלפון, תהיתי למה. נודע לי שהוא סגר שתי עסקאות עם החברה המתחרה ושמחר הוא מתכנן השקה עם חברתו לשעבר." אמרה שמרית , " אל תגלי את זה לאף אחד, גל ישחט אותי אם הוא יעלה שאני יודעת על עסקיו עם החברה המתחרה." ענתה בפחד וכשהיא יצאה משם. היא ראתה את תומר אך התביישה להגיד לו מה גל מתכנן לעשות בשבילו.
תגובות (0)