החופשה הכי לא חופשתית שהייתי בה ~פרק 1~

כבר בוקר ? זה לא הגיוני … מלמלתי בעודי מאפסת את השעון מעורר באייפון שלי.
קמתי מהמיטה, צחצחתי שיניים ושטפתי פנים.
אני צריכה להתקשר ליובל, חשבתי. היא בטח עדיין ישנה.
התקשרתי אלייה.
היא לא עונה ..
טוב, היא ישנה.
חזרתי לחדר ופתחתי את הארון שלי. איפה הסקיני הזה? חיפשתי את הג'ינס האהוב עליי. עוד לא יצא מהכביסה…
אז הוצאתי ג'ינס אחר , עם קרעים בברכיים , ולבשתי חולצה שחורה צמודה. שמתי עגילי ג'יפסי, הסתרקתי, נעלתי את האולסטאר שלי, ניתקתי את האייפון מהמטען והלכתי למטבח.
הלוואי שמישל כבר ערה.
"אמא, מישל כבר ערה?" שאלתי את אמא שישבה ליד השולחן וקראה עיתון.
הלוואי שהיא ערה, הלוואי הלוואי.
"לא."
ידעתי שהיא עוד לא ערה.
"אוף." מלמלתי.
"למה, קרה משהו?" אמא הרימה מבט מהעתון והסתכלה עליי.
הוצאתי מהמקרר שוקו בשקית.
"יובל ישנה, ומיקה לא אצל אבא שלה היום." אמרתי.
ההורים של מיקה גרושים. היא גרה עם אמא שלה, ואמא שלה גרה ממש ליד בית ספר.
אבא של מיקה גר בבינין שלי, אז כשהיא ישנה אצלו, היא יובל ואני הולכות ביחד לבית ספר.
ויובל בטח צפתה אתמול עד מאוחד בסרטי אימה או משהו, אז היא ישנה עכשיו.
זה אומר שאני הולכת ברגל לבית ספר, ולבד.
מזל שלמישל יש רישיון נהיגה!
חבל שהיא ישנה.
"אה," אמרה אמא. "תעלי אליה, אולי היא כבר עירה."
השלכתי את השוקו על השולחן והלכתי לחדר של מישל .
"מישל !" קראתי ודפקתי על הדלת . "מישל ! את ערה ?"
"כן, כן, מה יש לך?" היא פתחה את הדלת.
היא כבר היתה מאורגנת; לבושה בחצאית המיני השחורה שלה והחולצה הסגולה הצמודה והמבליטה.
"אני יכולה לבוא איתך לבית ספר?" שאלתי.
"אבל מייקל נוסע איתי, אז זה אומר שאת-"
"יושבת מאחורה ולא אומרת שום דבר. כן, כן." המשכתי אותה.
מייקל הוא החבר של מישל, אחותי.
מייקל ממש מצחיק וחמוד. והוא גם חתיך בטירוף. הוא הכי מקובל בשכבה שלו. יש לו עיניים חומות ושיער שטני עם בלורית. לא בלורית כמו של טיטוף! משהו כמו השיער של זיאן מוואן דיירקשין, אבל בצבע שטני.
ואחד הדברים שאני הכי אוהבת בזה שהוא בא איתנו, זה שאחותי נוהגת יותר בזהירות וזה כדי להרשים אותו, ככה שאני לא נפגעת כמו בפעמים אחרות…
הדבר היחיד שאני שונאת זה החרמנות של מייקל.
לפי איך שזה נראה, לאחותי זה לא מפריע בכלל. להפך…
ירדתי למטה, חטפתי את השוקו מהשולחן, לקחתי את האייפון והתיק ופתחתי את הדלת.
"מישל אני כבר מוכנה!" צעקתי לעברה. היא נכנסה למטבח, שמה רגל על הכיסא, הידקה את העקב שלה על הרגל ואמרה: "ביי אמא, אני חוזרת היום מוקדם" בחיוך מתוק.
גילגלתי עיניים. "ביי אמא" חייכתי גם. מישל הניחה את התיק שלה על הכתף ויצאה החוצה.
ירדנו למטה במעלית, וכשהגענו למטה, ראיתי את מייקל מחכה לנו למטה.
"היי מותק!" אמרה אחותי ורצה לעברו.
"היי," אמר מיקל ונישק אותה. ואז הוא נופף לעברי.
"היי," אמרתי.
מישל פתחה את הרכב שלה ונכנסה פנימה. מייקל נכנס לידה ואני נכנסתי מאחורה.
כשהגענו לבית ספר, יצאתי מהמכונית, נפרדתי מהם ומיהרתי להיכנס פנימה.
"היי נוגה!"
"היי ליה," חייכתי לעבר ליה, ילדה שלומדת איתי בשיעור מוזיקה.
"התאמנת על השירים?" היא שאלה. הנהנתי. "גם אני," היא אמרה והמשיכה ללכת.
הגעתי ללוקר. 4758. פתחתי אותו. לא שוב…
פרח בעל עלי כותרת אדמוניוית נפל עלי.
לקחתי אותו.
העפתי מבט חטוף לעבר הפתק שהיה מוצמד לפרח.
"תגידי, אבא שלך גנן? כי לא מצאתי פרח המשתווה ליופיך…"
מלמלתי לעצמי את השורה הפתטית שהיתה כתובה על המתנה שקיבלתי הפעם.
הכנסתי את הפרח בחזרה ללוקר, הוצאתי כמה ספרים ממנו והלכתי לכיתה.
"היי נוגה!" מיקה חיבקה אותי כשנכנסתי לכיתה.
"היי מיקה!" חיבקתי אותה בחזרה. "מה קורה? איפה יובל?"
"התקשרתי אליה לפני חמש דקות והיא התעוררה רק עכשיו.." מיקה גיחכה.
"עוד פעם.." אמרתי.
"כן." היא חייכה. התיישבתי במקום שלי, ליד מיקה, והנחתי את התיק ליידי.
"טוב, תראי, יש משהו ממש חשוב שאני צריכה להגיד לך וליובל." אמרתי ברצינות.
"מה," היא התיישבה ליידי, במקום שלה. "זה עוד פעם המעריץ הזה, ששולח לך דברים וכול זה?"
"טוב, גם-"
"מה זה היה הפעם? תני לנחש, אממ.. שוקולד?"
"שוקולד היה בשבוע שעבר."
"שיר אהבה?" היא צחקקה.
"זה היה לפני יומיים… הוא הביא לי פרח."
"אווו," היא צחקה. צחקתי גם.
"כן, אבל זה לא מה שרציתי לספר." אמרתי.
"אז מה קרה?" היא שאלה. המורה נכנסה לכיתה, ואני לחשתי לה: "אני כבר יסביר בהפסקה.
~~~~~~~~~~
"אז חודשיים שלמים אני אבלה במלון אחד עם אמא, טיילור ומישל. במקום לבלות פה איתכן. זה כול כך לא הוגן."
מיקה, יובל (שאחרה לכיתה) ואני, ישבנו על ספסל בחצר בית הספר, ואני סיפרתי להן על הנסיעה המשפחתית שלנו לבית מלון על החוף.
"לא הוגן?" יובל נאנחה. "חודשיים שלמים בים, תגידי תודה. המשפחה שלי לא נסעה לחופשה כבר כמה חופשים ברציפות."
"כן, אבל אני רוצה להיות איתכן! מסיבות, קניונים, בילויים.. לא יודעת, חופש שלם בלי חברים לא יכול להיות מושלם." אמרתי.
"לאיזה חוף אתם נוסעים?" מיקה שאלה.
"הדרומי."
מיקה חייכה.
"מה את מחייכת ככה?"
חיוכה התרחב עוד יותר, והיא אמרה: "יש לי רעיון."