החופשה הכי לא חופשתית שהייתי בה ~פרק 2~

"נו, תספרי!" יובל אמרה.
מיקה חייכה, והביטה בי. ואז ביובל. ואז שוב בי. ואז שוב ביובל.
"סטיב הוא דוד שלי." מיקה אמרה.
"סטיב הוא דוד שלך?" אמרתי.
"סטיב הוא דוד שלך?? למה לא אמרת! ולחשוב שחייי כול השנים האלה מבלי לדעת…" יובל אמרה.
מיקה הנהנה.
"אין לי מושג מי זה סטיב." יובל אמרה. אני ומיקה צחקנו.
"הוא המנהל של המלון שאני הולכת אליו." אמרתי.
"אבל מה איתי ? עכשיו אני ישאר לבד." יובל דחפה אותי בתסכול.
"לא אמרת שסבתא שלך גרה ליד החוף?" מיקה שאלה.
"כן, אני זוכרת שאמרת משהו על זה!" נזכרתי פתאום.
"אה.. אני צריכה לשרותים." יובל אמרה והסתובבה. אני ומיקה נעמדנו מולה.
"אולי תלכי לסבתא שלך?" אמרתי לה.
היא נאנחה והביטה בריצפה.
"אני לא אסבול אצל סבתא חופש שלם! והיא לא תתן לי ללכת למסיבות על החוף, ותגיד לי לישון בשמונה, וכול מה שהיא תתן לי לאכול יהיה קיש או פשטידה שהיא הכינה." יובל בעטה באוויר.
"אולי דוד שלך יוכל לסדר לה משהו?" שאלתי את מיקה.
"אני לא יודעת אם הוא יוכל לסדר משהו לי בכלל.." מיקה נאנחה.
~~~~~~~~~~~
נגמר היום, וחזרתי כבר הביתה. אמא וטיילור ישבו בסלון ושתו קפה או משהו.
"היי אמא, טיילור." אמרתי וסגרתי את הדלת.
"היי מותק!" אמא קבה מהספה ונישקה אותי על הלחי.
"היי נוגה," טיילור חייך אלי. כן, כן, מה שתגיד. אבל תזכור שהכול באשמתך.
"היי" חייכתי אליו בחזרה.
"נו, את כבר מתחילה לחשוב על בגדים שתביאי לחופשה?" טיילור שאל וחיבק את אמא מאחור.
"אמא, אין לי מה ללבוש בחופשה. אני חייבת בגדי ים וקיץ חדשים." התעלמתי מהערתו
"אני לא יכולה לבוא איתך היום, אנחנו יוצאים היום לראות סרט." אמא אמרה וחייכה לטיילור.
"אני יכולה ללכת עם מיקה ויובל." סיננתי. "אבל אני צריכה כסף."
"ידעתי שתירצי ללכת איתן היום, אז השארתי לך כסף על השולחן בחדר שלך." אמא אמרה.
"תודה." אמרתי לה והלכתי לחדר. זרקתי את התיק בפינה ונשכבתי על המיטה בעייפות.
הפלאפון שלי צילצל. זו היתה יובל.
"היי יובלי," עניתי לה.
"היי, תגידי, מיקה כבר דיברה איתך?" היא שאלה.
"עוד לא. איתך היא דיברה?"
"כן."
"מה היא אמרה?!" התיישבתי מיד. "אתן תהיו שם איתי?"
"בהתחלה לא." היא אמרה.
"מה ז'תומרת, בהתחלה לא?" אמרתי. "אתן תהיו או לא?"
"אנחנו נגיע שבוע אחריך."
"למה? יש איזו בעיה?" התבלבלתי.
"המשפחה שלה גם נוסעת לשם, הרי סטיב דוד שלה."
"נו, ו..?"
"הם נוסעים שבוע אחריך, והם יהיו שם רק שבועיים כי הם צריכים לחזור לעיר מוקדם, אחיות של מיקה לומדות יותר מוקדם ממנו." יובל הסבירה.
"טוב, זה לפחות משהו." אמרתי.
"כן.." יובל מלמלה. "אל תדאגי, אנחנו ננצל את הזמן." יכולתי לדמיין את החיוך המתוק שלה.
פתאום נזכרתי.
"תגידי, יובל, בראש שלך לבוא היום לקניון? אמא שלי נתנה לי כסף לקנות בגדים לקיץ." אמרתי.
"כן, אני רעבה. באלי לשבת שם בבית קפה." היא אמרה. צחקתי. "אני יתקשר למיקה."
"טוב," אמרתי. "מתי בצומת?"
"עוד חצי שעה." היא אמרה. "ביי."
"ביי."
~~~~~~~~~~~~
"טוב, לאיזו חנות נכנס קודם?" שאלתי כשעמדנו בפתח של הקניון.
"לבית קפה." יובל אמרה. אני ומיקה לא התנגדנו, כי היינו רעבות לא פחות ממנה, וכעבור מעט זמן כבר ישבנו שם שותות קפה, אוכלות סלט וגלידה לקינוח.
"אמרו לי שיש בקינים יפים ממש בקומה השניה. אבל אני לא זוכרת איזו חנות." יובל אמרה. מיקה ואני צחקנו. מיקה פערה את עינייה, וכייון שהיא ישב בצד אחד ואני ויובל מולה, לא ראינו מה היא ראתה.
"תראו, אלה רון ומאי." מיקה אמרה. הלב שלי קפץ כשהיא אמרה את השם רון…. זה בטוח לא כי אני מאוהבת בו. אני לא מאוהבת בו. אני פשוט שונאת אותו, זהו, זה הכול…
הסתובבתי, וראיתי את הדבר.
רון ומאי, ישבו מחובקים על ספסל מחוץ לבית קפה, כשמאי יושבת עליו. הוא לחש לה משהו באוזן, ואז נישק את צווארה. היא צחקקה, ושפתייה התחברו לשלו.
זה היה נראה כאילו שניהם נדבקו באיזה דבק.
מאי לבשה שורט ג'ינס וגופייה חושפת.
"איו, הם פשוט דביקים." יובל אמרה בגועל. החשבון הגיע, כול אחת הניחה כסף ויצאנו משם.
~~~~~~~~~~
חזרתי הביתה עם שלושה בקינים, ארבע חצאיות מיני כאלה לים, שמלה לים, סטים ליציאות, חולצת קיץ, גופיות, וחמישה שורטים.
אבל כשניסיתי להירדם, התמונה הזאת של מאי ורון לא עזבה אותי לרגע.
אני באמת אוהבת אותו? אבל זה לא יכול להיות, אני לא סובלת אותו.
אחרי שהוא נפרד ממאי, פלירטט איתי, ואני האמנתי לו. חשבתי שהוא רוצה אותי.
ואז כשמאי חזרה ללבוש את החצאית הזו שהוא אוהב, החצאית הכי קצרה שלה, והיא התחילה בכוונה להיות עם בנים אחרים לידו, כדי שיקנא. ואוו, כמה גועל בילדה אחת.ואז כשהוא שאל אותה אם היא מנסה לגרום לו לקנא, היא רק אמרה שאם הוא רוצה אותה שיגיד ויגמור עיניין.
תאמינו או לא, זה עבד כמו קסם. ועכשיו הם ביחד, דביקים מתמיד.