החופשה הכי לא חופשתית שהייתי בה ~פרק 28~

אני לא מאמינה שאני כבר יושבת פה שעה, לבד, עם רון.
הוא הזמין לנו סופלה עם גלידה בטעם וניל, ולהפתעתי הוא התעקש לשלם על כול החשבון. המקום הזה באמת יפה, אני מודה שרון השקיע.
'את חייבת לתת לו צ'אנס.' כתבה לי מיקה מהנייד של יובל (היא ישנה אצלה) . לפני כמה דקות היא סימסה לי איפה אני, מה קורה והכול. הסברתי לה מההתחלה ועד הסוף את כול הסיפור הזה עם רון, ולטענתה רון הישתנה ממש ויכול להיות שהוא התבגר והבין שמאי לא איכותית יותר מידי.
'לא יודעת.. מיקה, יובי, תראו- רון ממש פגע בי!' כתבתי.
'אבל זה היה לפני שהוא התבגר' הן כתבו.
'מי אמר שהוא התבגר?' שאלתי. מי אמר באמת?
'עובדה. עובדה שהוא כבר לא רוצה את מאי. עובדה שהוא הולך אחרי הלב, ולא אחרי המוח. 'מאי יותר מקובלת, מאי יותר יפה מאי יותר בלה בלה בלה. הוא רוצה אותך ולא אכפת לו מה כולם יאמרו.' הן ירו בחזרה.
'אתן רומזות שמאי יותר יפה ממני?' כתבתי.
'את יודעת שלא לזה התכוונו.' הן כתבו ובזה סיימו את השיחה.
"וואו, כמה את מיסתמסת." הוא אמר בחיוך. הנהנתי. "טוב, אז סיימנו לאכול?" שאל.
"כן, נראה לי." אמר. הוא קם. קמתי גם אני.
יצאנו החוצה. היה חם, אבל בגלל שהיינו קרובים לים היה קצת רוח.
"לאן הולכים?" שאלתי.
"בואי."
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אחרי עשר דקות של הליכה, הגענו אל מקום עם הרבה מדרגות. בשתיקה, ירדנו למטה והגענו אל החול של הים. הלכנו כמה דקות על החוף עד שהגענו למבנה לא גדול במיוחד. הוא הוביל אותי פנימה.
בפנים היה קריר ודיי חשוך. היו שם עוד מדרגות, צרות וקטנות.
"מה זה, לאן אתה לוקח אותי?" לחשתי. התחלתי לדאוג.
"תפסיקי לפחד ובואי כבר." הוא צחק.
ירדנו במדרגות.
כשהגענו למטה, היה שם מסדרון לא ארוך ולא קצר, שבקצהו הייתה דלת.
הגענו אל הדלת. בגלל שהמסדרון היה צר, רון עמד לפניי ואני עמדתי מאחוריו. כי פחדתי.
"רון, לאן אתה לוקח אותי?"
"מה, את פוחדת?" הוא הסתובב והביט בי. היינו ממש קרובים.
"מה זה המקום הזה?" לחשתי. הוא חייך והסתובב לפתוח את הדלת.
נשמעה חריקה.
תפסתי את ידו. מתוך אינסטיקט!
הוא הביט בי בביישנות.
מי זה? זה לא רון שאני מכירה.
רון שאני מכירה, היה צוחק לי בפרצוף כשאמרתי לו שאני פוחדת.
רון שאני מכירה, לא היה משלם עליי במסעדה.
רון שאני מכירה, לא היה מתנהג כול כך יפה.
רון שאני מכירה היה בוגד במאי איתי, לא נפרד ממנה בשבילי.
רון שאני מכירה כבר לא אותו אחד… ואני מעדיפה אותו ככה.
"נוגה?" הוא העיר אותי ממחשבותי.
"כן?" הבטתי בו בחיוך קטן.
"הכול בסדר?" הוא שאל. "את פוחדת?"
"עכשיו… עכשיו כבר לא." אמרתי בביטחון.
"יופי." הוא אמר ופתח את הדלת.
נכנסנו.
וואו !!!
"ואוו." מלמלתי. זה היה הדבר הכי מדהים שראיתי בחיי!
"מיצפה תת ימי ?!" שאלתי והבטתי סביב. הוא סגר את הדלת.
הוא לקח אותי למצפה תת ימי!
"רון!" הסתובבתי אליו והבטתי בו. "איך אתה מכיר את המקום הזה?"
"אוסטין סיפר לי." הוא צעד קדימה אל הזכוכית הגדולה, שמאחוריה שחו במהירות המון דגים קטנים וגדולים, וצבעוניים ממש.
"למה אוסטין..?" שאלתי בבילבול. רון נגע בזכוכית ונשען עליה על צידו.
"רציתי שזה יהיה הדייט הכי מושלם שהיה לך איי פעם. שאלתי את אוסטין מה המקום הכי יפה שיש על החוף שאליו אני יכול לקחת אותך. הוא סיפר לי על המקום הזה ואמר שהוא ממש יפה וקסום, ושאין שם אף אחד ורק לאבא שלו יש את המפתחות לכניסה. אז הוא נתן לי את המפתחות כדי ש-"
"רון?" קטעתי אותו.
"רגע, עוד לא סיימתי-"
"רון," קטעתי אותו שוב.
"מה?" הוא התעצבן טיפה.
התקרבתי אליו, תפסתי בעורפו ונישקתי אותו בתשוקה.