החופשה הכי לא חופשתית שהייתי בה ~פרק 4~

אבל יובל לא שמה לב מי הגיעה מאחוריה …
"נראה לך שרון ו- מי כבר לא ביחד ?" היא שאלה והניחה את ידיה על המותניים.
זו הייתה מאי. לא, היא לא הייתה לבד- נו, זאת מאי .. נטלי ואלינור עמדו מאחוריה ושילבו ידיים.
שלושתן היו לבושות בבגדי המועדדות, וריח של דאורדורנט וזיעה דנף מהן.
לפחות שיתקלחו אחרי אימון המעודדות שלהן.
"כדאי שתתפסו מרחק מהחבר שלי, ואני מדברת במיוחד אליך," היא רכנה לעברי, וחייכה את החיוך המתוק והמעצבן ביותר שראיתי מימי.
"כן, מה- 'חבר' שלך …" יובל מלמלה.
"אמרת משהו?" מאי שאלה בטמטום.
"אני?" יובל היתממה.
"עזבי, לא משנה." מאי אמרה בזלזול וגלגול עיניים.
"אז מה את רוצה ממני בדיוק ? את דיי הפרעת, אנחנו בדיוק דיברנו." אמרתי בתקווה שמאי תלך.
"אני לא רוצה,חמודה, אני אומרת. ואל תתקרבי לרון. מה את חושבת, שלא ראיתי איך נצמדת אליו ככה קודם, ליד הספסל בחצר? כן, מתוקה, אני רואה הכול. אני ראיתי איך ניסית לחבק אותו, לנשק את המסכן. וכול מה שהוא רצה זה שתעזבי אותו. אז תני לו להמשיך לאהוב אותי, כמו שהיה תמיד."
מאי אמרה והיא, נטלי ואלינור התרחקו משם.
יובל הביטה בי.
"את ניסית לנשק את רון?" היא שאלה. כן יובלי, כן, רק אני.
"לא!" קראתי. "זה הוא שנדבק! יובלי, את מכירה אותי, ואת יודעת כמה אני שונאת אותו."
יובל חייכה.
"מה את מחייכת ?" דחפתי אותה.
"איזה כיף יהיה בלעדיו כול החופש." היא מלמלה. "בלי מאי. בלי נטלי ואלינור. לא יודעת.. בלי כולם."
יובל אמרה. "זה יהיה רק שלושתינו. אני את ומיקה."
חייכתי אליה.
"את בטוחה?" שאלתי. היא הנהנה.
"אפילו אם תכירי איזה בן…"
"זה יהיה אני את ומיקה. מבטיחה." יובל חיבקה אותי. "וזה יהיה החופשה הכי טובה שהייתה לנו."
"יובלי, אין כמוך." חיבקתי אותה.
"מה הפסדתי?" מיקה הופיעה פתאום.
"שום דבר." יובל אמרה.
"טוב, אתן באות למדעים?" מיקה שאלה.
"כן." אמרתי.
"כן, בואו, כול היום נסחבתי עם העבודה הזאת והשקית, אני כבר מתה להיפטר מזה." יובל נאנחה ושלושתינו הלכנו לכיוון המעבדה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"אמא?" קראתי כשפתחתי את דלת הבית. הייתי עייפה מכול הלימודים, והרחתי ריח טעיםץ
"אמא, את פה?" חזרתי. הלכתי למטבח, ומצאתי את מישל, עם פיג'מה, והיא הכינה איזה משהו.
"היי נוגה." מישל אמרה. הנחתי את התיק ליד הדלת ונכנסתי למטבח.
"מה את מכינה?" התקרבתי אליה, והצצתי לקערה.
"זוזי," היא דחפה אותי. "וזו עוגה."
"לכבוד מה?" שאלתי, ודחפתי את האצבע כדי לטעום.
"מייקל מגיע היום ואני מכינה לנו את זה." היא אמרה בגאווה. "ותשטפי ידיים לפני שאת טועמת."
"מתי הוא מגיע?" שאלתי.
"בשש. ולמה את שואלת?"
"כדי שאני יוכל להתחפף מכאן."
היא צחקקה ונשקה אותי במצח.
"דרך אגב, אמא אמרה שתתקשרי אליה כשאת מגיעה." מישל אמרה.
לקחתי את התיק מהסלון, ואמרתי: "איפה היא? היא לא אמורה להגיע מוקדם היום?"
"טיילור קיבל שחרור מוקדם מהעבודה, אז הם יצאו. נראה לי שהם קונים מזוודה, כי אני לוקחת את של אמא לחופשה." מישל אמרה.
"למה את לא לוקחת את המזוודה שלך?" שאלתי.
"היא נהרסה לי כשטסנו לצרפת." מישל אמרה.
נכנסתי לחדר והתקשרתי לאמא.
"נוגה?" שמעתי את קולה מעבר לקו.
"היי אמא, מישל אמרה שביקשת שאתקשר." אמרתי. "הכול בסדר?"
"כן מתוקה, רק רציתי להגיד לך שאת צריכה להישאר היום בבית לארוז מזוודה." היא אמרה.
"היום? אבל מייקל מגיע ואני רוצה ללכת ליובל או למיקה." נאנחתי. אוף.
"אז תארגני עכשיו, כדי שתוכלי ללכת לפני שהוא מגיע." אמא אמרה.
"טוב, בסדר." אמרתי.
"ביי מותק."
"ביי."
~~~~~~~~~~~~~~~~
כמעט סיימתי לארגן את המזוודה. השעה הייתה חמישה לשש.
טוק. טוק. טוק. דפקו בדלת.
פתחתי, זה היה מייקל.
"היי מייקל," חייכתי.
"היי נוגה'לה. " הוא קרץ וצבט את לחיי.
"חכה, אני אקרא למישל. תיכנס." אמרתי ורצתי לחדרה של מישל.
"מישל?" הצצתי פנימה. היא עמדה מול המראה וסידרה את המסקרה שלה.
"נוגוש, הוא כאן?" היא שאלה. הנהנתי והיא יצאה החוצה.
חזרתי לסלון.
"הקדמת." מישל צחקקה לעבר מייקל והם התחבקו.
"בחמש דקות." הוא אמר ונישק אותה.
"ביי לכם." מלמלתי ויצאתי החוצה מהבית, בדרכי למיקה.