החיוך שלך זה הסיבה לחיוך שלי – פרק 3

פרק 3
נ.מ של שחר
 חזרתי משנה מדהימה בארצות הברית.
איך שנחתתי מהטיסה באתי לבית ספר של קורל ואלמוג, האחים הקטנים שלי; וראיתי את קורל בצד בוכה ואת אלמוג צורח כמו משוגע ומרביץ לאיזה ילד.
ישר זיהיתי את הילד הזה.
"אז מי פגע באחותי הקטנה?" באתי מאחורי אלמוג בכעס.
הוא בא אליי ואמר לי "כמה טוב שחזרת" וחייך אליי.
הוא הסתובב אל יואב הזה ואמר לו "אני בחיים לא אשכח לך את זה.. אני נשבע" והביא לו בעיטה ומיד כולנו התנפלנו עליו והרבצנו לו. *************כעבור שעה*************
הגענו הביתה עייפים ומלאים דם.
קורל ועדן ניקו לנו את הדם.
איך שקורה סיימה לחטא לי את הפצעים ולנקות לי את כל הדם היא קפצה עליי בחיבוק.
כל כך הרבה זמן לא ראיתי אותה.
כל כך התגעגעתי אליה.
"יפה שלי.. כל כך התגעגעתי אלייך" אמרתי לה.
"גם אני חיים שלי " היא אמרה לי בחיוך ועיניים מלאות דמעות.
"איך היה? נהנת? פגשת מישהי? נו ספר לי כבר!" היא האיצה בי עם כל כך הרבה שאלות.
"היה ממש כיף, פגשתי מישהי אבל זה לא נגמר הכי טוב אבל כן ממש נהנתי, מה היה איתך איך את?" שאלתי אותה עם חיוך.
"אני כרגיל אותם חיים אותן חברות ואותו חיוך" היא אמרה לי בחיוך ועיניים נוצצות.
מישהו דפק בדלת.
"הבאתי לך הפתעה קטנה" אמרתי והלכתי לפתוח את הדלת.
"אנחנו מהפיצה, אתה הזמנת שבע מגשים בלי כלום?" השליח שאל.
"כן,תודה" אמרתי ושילמתי לו.
סגרתי את הדלת ואמרתי לכולם "ערב פיצה" צעקתי צוחק.
נ.מ של קורל
תודה לאל!!
אחי הגדול חזר מארצות הברית.
"ערב פיצה, יואו כמה התגעגעתי מילה" צחקתי.
תמיד היינו עושים ערבי פיצה כולם ביחד.
איזה שלוש שעות דיברנו ועברנו את הזמן בכיף וצחוקים.
"טוב אני הולכת לעשות סיבוב בשכונה" אמרתי  ולקחתי את הטלפון שלי.
"טוב,אל תחזרי מאוחר" שחר ואלמוג אמרו ביחד.
צחקתי ויצאתי מהבית.
עשיתי סיבוב בשכונה ונתקעתי באיזה ילד.
"איה!" צעקתי כשנפל אחורה.
"היי, את בסדר?" אמר אותו הילד והושיט לי את ידו.
"כן, תודה" אמרתי לו.
"אתה חדש כאן? פשוט לא ראיתי אותך פה אף פעם " אמרתי לו עם חיוך נחמד.
"כן, אני אביתר את יכולה לקרוא לי אביה" הוא אמר עם חיוך כובש.
"מה יש לך עגיל בלשון?! מה אתה חופר?" שאלתי בפליאה.
"נשבע לך שכן" אמר לי והעביר את ידו בשיערו.
ישבנו בפארק איזה שעה וכבר היה חושך.
אלמוג התקשר אליי. "חכה שנייה" עצרתי את אביה.
אני: הא חיים שלי?
אלמוג: איפה את ?
אני: סתם מסתובבת עוד מעט אני יחזור הביתה.
אלמוג: טוב יפה שלי
הוא אמר וניתק.
"טוב, שומע אני צריכה ללכת" אמרתי לאביה בעצב.
"באסה…" הוא אמר ולקח לי את הטלפון מהיד.
"מה אתה עושה?" שאלתי בלחץ.
"כשתרצי לדבר תתקשרי" הוא אמר הביא לי את הטלפון נתן לי נשיקה בלחי והלך.
"נתראה מחר.. בבית ספר" אמרתי והוא הסתובב וחייך אליי.
התחלתי ללכת הביתה, עם חיוך על הפנים ❤ :)