החייל שלי מחיל המודיעין -פרק עשרים ואחד

"מאי? את שומעת?"שמעתי קול מהדהד ברקע פקחתי את עיני וראיתי שזה לא חלום בלהות אני נמצאת בבית החולים ראיתי כמה רופאים ואת שיר יושבת לידי ומלטפת אותי בשיער
הנהנתי בראשי "יופי "אמר הרופא "תעקבי אחרי האצבע שלי"ביקש עקבתי אחריו "מצויין"אמר
"כואב לי"הצלחתי לדבר
"זה טבעי מאי.יביאו לך משכך כאבים עוד מעט"אמר הרופא "ההפלה עברה בהצלחה.עד מחר תחזרי הביתה"אמר
"היי מאיוש"אמרה שיר
"היי אהובה"אמרתי
"איך את מרגישה"שאלה
"חרא..כואב לי כל כך ..הלב והבטן"אמרתי
"אוי אהובה קטנה…הלוואי והייתי יודעת לנחם את ליבך "אמרה
"אין..זה פצע לתמיד… אני רוצחת"אמרתי
"את לא רוצחת מאי.."אמרה שיר "אני הייתי עושה אותו הדבר עם זה היה קורה לי עם עומר"אמרה לי
"שיהיה"אמרתי באנחה היא ליטפה אותי
"את תהיי בסדר "אמרה
"הלוואי.."אמרתי
"מאי יש פה מישהו בא לבקר אותך"אמרה האחות ..ראיתי את עילאי נכנס לחדר ומתיישב ליד המיטה שלי
"אני אשאיר אותכם לבד.."אמרה שיר
"היי חמודה"אמר
"היי.."אמרתי
"מה שלומך?"שאל
"כואב לי .."אמרתי לו "גם בבטן וגם בלב"אמרתי
"מצטער שלא באתי"אמר
"זה לא עוזר.."אמרתי
"אני צריך להודות.. ראיתי והרגשתי שזה נקרע.."אמר
"תודה לך באמת"אמרתי
"סליחה מאי..הייתי במצוקה.."אמר
"ותראה לאן המצוקה המזוינת שלך הכניסה אותי"אמרתי ולא הסתכלתי לתוך עיניו
"סליחה מאי..בבקשה סלחי לי.."אמר
"אני רוצה לחשוב על זה קצת.."אמרתי
"אני מבין אותך…"אמר
"אם לא אכפת לך ..חברה שלך אחרי ניתוח..אני רוצה לישון"אמרתי לו
"אני לא אפריע לך…נדבר כבר..תרגישי טוב.. "נשק לי על המצח והלך
"אתה אוהב אותי?"שאלתי לפני שיצא מהחדר
"כן ואת?"שאל
"כן..מאוד..אבל אתה חייב להבין למרות שאני אוהבת..קשה לסלוח.."אמרתי
"אני מבין.."אמר וחזר לשבת ליד מהמיטה שלי "אני אפצה אותך"אמר
"שום דבר לא יצליח לפצות "השבתי והסתובבתי עם הגב אליו הוא ליטף אותי לא רציתי ממש שהוא יגע בי אבל הרגיע אותי הליטוף הזה הרגשתי שאני נרדמת ..לפתע קמתי מהר
"עילאי אני חייבת להקיא"אמרתי
"אחות!"הוא צעק הרגשתי את הקיא עולה לי ..
"מה קרה?"היא רצה מהר לחדר
"היא צריכה להקיא "אמר
"בואי חמודה."היא הביאה לי כלי להקיא לתוכו
"זה טבעי אחרי ההפלה?"שאל עילאי את האחות
"כן זאת תופעת לוואי מההרדמה " אמרה סיימתי להקיא נשכבתי בחזרה על המיטה והתחלתי לבכות
"למה את בוכה?"שאל עילאי
"כואב לי.."אמרתי
"אני אתן לך משכך כאבים"אמרה האחות
"כואב לי בלב "בכיתי בכי חזק "רצחתי את הילד שלי"
"אוי..מאי.. את בחרת בזה.."אמר עילאי
"אתה שומע את עצמך?"צעקתי בבכי
"תירגעו בבקשה"אמרה האחות
"תלך מפה"בכיתי
"טוב.."אמר עילאי "בואי ניפרד וזהו.."אמר
"אם צריך זה מה שיהיה"בכיתי
"די ילדים.. קחו אוויר רגע..אל תהרסו את המערכת הזאת.."אמרה האחות בניסיון להרגיע את שנינו
"אני לא יכול עם הלחץ שלה ככה"אמר
"היא עברה הפלה..אתה לא יודע איך זה מרגיש !"אמרה האחות "תאר לך שגדל לך משהו בבטן ואתה לא יכול לתת לא חיים?"
בכיתי חזק יותר .."אני רוצה כבר ללכת הביתה! אבל אין לי אומץ לספר לאמא"בכיתי
"מתוקה הרגעי.. אני אתן לך לדבר עם הפסיכולוגית של הבית חולים.."אמרה האחות
"לא רוצה שום פסיכולוגית "אמרתי
"אני חושב שכדאי שאלך .."אמר עילאי
"יותר טוב !"צעקתי
הוא התקרב לעברי "אני אוהב אותך רק שתדעי…"נישק אותי במצח
רציתי להגיד לו שאני גם אוהבת אותו אבל הדמעות חנקו אותי כל כך..מרוב בכי לא יצא לי קול"אני יודע שאנחנו כועסים עכשיו..אבל אולי נוכל לתקן..תחשבי על זה ונראה מה נעשה..אני עכשיו בקורס לא אוכל לצאת לכמה ימים מהבסיס תביני ..בסדר?"שאל
"טוב.."אמרתי ונשקתי לו בלחי "אתה יודע שגם אני אוהבת אותך..אבל באמת קשה לי.."
"אני מבין..תירגעי כמה ימים ואז נדבר.."אמר ויצא מהחדר ואני נשארתי עם מחשבות רבות וכואבות על מות העובר שלי ועל עילאי.. לאן אמשיך מכאן?
ההמשך בקרוב..