החייל שלי מחיל המודיעין -פרק עשרים וארבע

ערב הגיע עילאי התקשר אליי.. "מאי אני למטה ".
"בוא תעלה .."ביקשתי ורעדתי
"בואי את למטה…אני מעדיף שנושחח במקום נטרלי .."אמר
"חמש דקות ואני יורדת "אמרתי וניתקתי . נעלתי נעליים שמתי בושם וירדתי איך אגיד לו שבגדתי בו עם אוריאל..?. הוא חיכה לי מחוץ למכונית שלו . הוא התקרב לעברי והתחבקנו "היי חמודה.."נאנח
"היי אהובי.."אמרתי ונישקתי אותו
"מה שלומך?"שאל
"חרא.."אמרתי
"אני צריך לדבר איתך …"אמר והתיישב על הספסל שליד הבית שלו
"גם אני צריכה לדבר איתך.."אמרתי
"תתחילי את.."אמר
"לא ..בבקשה תתחיל אתה.."ביקשתי
"טוב בסדר.."נאנח
"אתה מלחיץ אותי מה כבר קרה??"שאלתי
"מאי.. מרוב הלחץ שהיה לנו במערכת יחסים שלנו.."אמר
"נו.."אמרתי לחוצה
"אני .. ישבתי במשרד שלי.. והמפקדת שלי באה לדבר איתי .."אמר
"ו?.."אמרתי מביטה בעיניו ומרגישה חנק חזק בגרון ורצון חזק להקיא.
"היא ניסתה להרגיע אותי כשהייתי עצבני.. "אמר
"כן …תמשיך כבר.."אמרתי בלחץ
"שנייה מאי.."טמן את פניו בכפות ידיו וניסה לנשום
"בגדת בי?"שאלתי
הוא הנהנן בראשו"כן.."אמר
"למה?"שאלתי ודמעות החלו לרדת לי
"זה לא היה בכוונה..זאת לא הייתה המטרה ..בכלל לא.."אמר
"עילאי מה עשיתם?"שאלתי
"נכון שלא עניתי לך?"שאל
"נו…."אמרתי
"הייתי אצלה בבית ..שכבנו"אמר וניסה לגעת בי לא התחמקתי ממגע ידו שמלטפת לי את השיער "אם לא תסלחי אני אבין"אמר
"אני צריכה לספר לך גם משהו.."אמרתי
"מה?"שאל
"כשהייתי עצבנית עליך כל כך ובכיתי כל הזמן.."אמרתי ולרגע לא יכלתי להביט בעיניו מבושה
"אז מה קרה?"שאל והמשיך ללטף
"ידיד שלי בא לבקר אותי..מישהו מהשכבה .. בא קצת להיות איתי להרגיע אותי..ופשוט התנשקנו.."אמרתי
"פשוט התנשקתם??"שאל והרחיק את ידו ממני
"פשוט שכבתם??"שאלתי בכעס
"אני לא מאמין עלייך.."אמר
"אני לא מאמינה עלייך..שכבנו…"כעסתי וקמתי מהספסל
"אני לא יודע מה להגיד מאי…אני לא אסלח לך.."אמר
"אני לא אסלח לך על מה שקרה .."אמרתי "על כל מה שקרה! כל מה שקרה!בעיקר על הנטישה בהפלה … " דמעות פרצו ממני "אבל למרות הכל אני אהבתי אותך!!תמיד אוהבת אותך!!"אמרתי בבכי
"גם אני אוהב אותך כל כך…"דמעות פרצו ממנו
"זוג בוגדים אנחנו.."אמרתי והתיישבתי חזרה
"מתוקתי..מה את מציעה לעשות?"שאל
"אני באמת לא יודעת עילאי..רע לנו כל כך .. "אמרתי
"אבל אני אוהבים כל כך…"אמר
"יש דברים מעבר לאהבה.."אמרתי והרכנתי את ראשי
הוא חיבק אותי ואמר "אולי כדאי שנסגור פרק.."אמר
"אתה חושב שכדאי שניפרד?"אמרתי
"או לפחות פסק זמן"אמר "מה את חושבת?"שאל
"אולי זה כדאי באמת… להיפרד ולהתקרר קצת"אמרתי בקול חנוק מדמעות
"מותר לבכות גם אני בוכה .."אמר והתחיל לבכות
"אני אוהבת אותך.."אמרתי
"גם אני אוהב אותך.."אמר
"אנחנו לא יכולים להיות יחד…"אמרתי
"לא כרגע…"אמר
"אני חושבת שאלך.."אמרתי
"בסדר.."אמר וניגב את דמעותיו
"תשמור על עצמך טוב?"ביקשתי
"גם את"אמר ודמעותיו שבו
"להתראות "אמרתי ועליתי לדירה ..הגעתי לחדר מביטה אל החלון והמכונית שלו עוד הייתה שם הוא ישב בוכה על הספסל..בכיתי כל כך חזק.. הרגשתי רע רציתי למות .. הוא נסע אחרי רבע שעה ..התקשרתי לשיר וביקשתי ממנה לבוא.. היא ישבה וניסתה לנחם אותי ללא הצלחה.. סיפרתי לאדר ואפילו לאוריאל.. אוריאל פתח בפניי את הלב על רגשותיו אליי .. לא ידעתי מה לענות ..עוד מעט אני בת 19 .. שנה הכי הזויה שהייתה לי בחיי ..
עבר שבועיים מאז הפרידה כואב לי בלב כל כך..געגועים רבים אל עילאי למרות מה שעשה לי אני כל כך אוהבת אותו..הגיע ערב פורים.. שמעתי דפיקה בדלת פתחתי אותה וראיתי שם את..
בקרוב..