החייל שלי מחיל המודיעין -פרק שלושים ושש

"אתה יודע…אנחנו צריכים לספר להורים "אמרתי לו
"אנחנו ניקח אותם לשיחה במוצאי שבת,נלך לבית קפה ונדבר איתם."אמר
"אם הם לא יקבלו את זה?"שאלתי
"מה זאת אומרת לא יקבלו?אז הם לא יקבלו..זה ילד שלנו את בת 20 כבר ואני בן 22 עברת את הגיל שבו הם יכולים לאסור עלייך דברים"
"ברור לי..אבל אני מקווה שיהיה בסדר"אמרתי
"אין סיבה שלא..תצטרכי לשבת עם הצבא…לספר להם הכל..שיסדרו לך גם בדיקות והכל.."
"כן אני אדבר עם זוהר ..תגיד מה אתה חושב שהחברים שלנו יגידו?"
"אולי ישמחו אולי לא.. "
"אני רוצה לדבר על זה עם שיר.. "אמרתי ושוב בחילה נוראית תקפה אותי
"אוקיי.. אני בכל מקרה רוצה לחזור הביתה..בואי נקבע שמחר בקפה קפה?"שאל
"אולי נעשה את זה פה בבית?או אצלך?"שאלתי
"יודעת מה בסדר."
"אוקיי אז אנחנו נבוא אליך?"שאלתי
"כן תבואו אליי.."חייך התנשקנו והוא הלך.הייתי במחשבות רבות עם עצמי…כל כך שמחתי שאנחנו שומרים את התינוק..אבל מצד שני פחדתי הבטן עוד לא התחילה לצאת.. מעניין מה אמא תחשוב על זה.. איך היא תגיב שהבת שלה כבר בגיל 20 מביאה ילד?האם לספר לה את מה שעברתי בגיל 18?איך החברים יגיבו?מה יהיה?האם נעמוד בהורות הזאת?ואם נתחרט ויהיה מאוחר מידי?אוחח…נמאס לי! הלכתי לשיר דפקתי על הדלת ובמקרה גם זוהר היה שם
"היי מאיוש!"קפצה עליי בשמחה ונתנה לי נשיקה בלחי
"אוי אהובתי כמה שנים עברו!!"חייכתי
"בואי היכנסי מאמי"הזמינה אותי לסלון
"היי זוהר"חייכתי
"היי מאי איך את מרגישה?"שאל בחיוך
"בסדר.."והתיישבתי
"אנחנו שותים וויסקי רוצה קצת?"הציעה שיר
"אני מעדיפה שלא כרגע.."חייכתי לעבר זוהר והוא לעברי
"מה שניכם מחייכים?"שאלה בחיוך והתיישבה לידי
"שמעי.. זוהר יודע את זה כי הוא חובש.. אבל התעלפתי בזמן אימון והוא פינה אותי…עשיתי בדיקת דם ..וגיליתי שאני בהריון.."אמרתי
"מה??"שאלה בפליאה "שוב את בהריון??"
"כן.. שכחנו לשים..היינו שיכורים.."
"ואת מודעת שזה יהיה מסוכן אם תפלי שוב…"אמר זוהר
"אני יודעת ..לכן גם באתי לספר לכם שהתייעצתי עם גורם מקצועי..גם עילאי הצטרף אליי והוא נשבע שהוא איתי בהכל.."
"תקווי"קטעה אותי שיר
"מקווה..והחלטנו שאנחנו משאירים את התינוק.."אמרתי בביטחון
"את רצינית?"שאלה וזוהר הביט בפליאה
"נשבעת "חייכתי היא חייכה אליי חיוך רחב
"מזל טוב מאי שלי!!את הולכת להיות אמא!!!"חייכה
"כן…אני חוששת מאוד…"אמרתי
"אל תדאגי..אנחנו נעזור לך"חייכה אליי וחיבקה אותי
"טוב שאמרת שאני אעדכן את הצבא!"חייך זוהר
"מחר בערב אנחנו מספרים להורים"נאנחתי
"יהיה בסדר מאיוש"אמרה לי שיר
"אני מקווה"אמרתי
"ומה עם הצבא?"שאלה אותי
"הצבא…"ניסתי להגיד ופתאום רצתי לשירותים ושוב הקאתי
"מסכנה.."אמר זוהר
"אני אלך להכין לה תה"אמרה שיר
ישבתי על האסלה מסוחררת כולי .. ורק רציתי שהחודש הזה יעבור..או כל החודשים עם הבחילות…אחרי כמה דקות חזרתי לסלון ושיר הגישה לי כוס תה "תודה שירי..מה שבאתי להגיד עם הצבא..זה שאחרי הלידה אני אשתחרר וכרגע אני בהתנדבות לצהל"
"אולי כדאי שתעשי יומיות…אם תצטרכי משהו דחוף לכי תדעי.. "אמר זוהר
"נחשוב על זה"השבתי..נשארתי שם לעוד שעה לשוחח איתם ..היה נחמד מאוד.. עברה השבת והגיע ערב מוצא"ש נפגשנו אצל עילאי ..ישבנו חמישתנו ..
"אז מה היה דחוף כל כך לכנס אותנו?"שאלה אלונה אמא של עילאי
"אני חייב לחזור לעבודה עוד מעט"אמר שמעון אבא שלו
"מאי מה קרה?"שאלה אמא
"מה קרה ..זה שמאי בהריון.."אמר עילאי
"אלוהים אדירים…מה איך מתי??"שאלה אלונה
"בלילה של יום ההולדת 20 של מאי ומסיבת השחרור שלי השתכרנו…שכבנו בלי אמצעי מניעה ..פשוט שכחנו"אמר עילאי
"פשוט שכחתם?"שאלה אמא
"אמא..נו .."אמרתי
"לא מאי..זה חוסר אחריות מצדכם!"אמר שמעון
"רגע תנו לילדים לדבר"אמרה אלונה
"אמא..יש משהו שהסתרתי ממך שנתיים..אבל בגיל 18 עברתי הריון לא רצוי והפלה…"אמרתי בגרון חנוק דמעות
"אני הייתי גם אחראי לזה.."אמר עילאי
"למה לא סיפרת לי?עכשיו אני מבינה למה היית סגורה כל הזמן בחדרך והיית בדיכאון.."אמרה אמא
"פחדתי..לא ידעתי איך לספר..אמא דיברתי עם רופא ..והוא אמר לי שזה יפגע בסיכוי שלי להרות שוב.."אמרתי ברעד
"את מתכוונת להשאיר אותו?"שאל שמעון
"אנחנו"תיקן עילאי
"השתגעתם??אתם בני 20! מאי את חיילת!"אמרה אמא
"טלי..לא נוכל להשאיר לנצח את ילדנו בקן…הם ילדים גדולים ואם זה מה שהם החליטו כנראה זה מה שיהיה… "אמרה אלונה
"את צודקת איפה שהוא"אמרה אמא
"איפה אתם תגורו איך תגדלו אותו?"שאל שמעון
"אני מקבלת כסף מהצבא בגלל זה…"אמרתי
"אני עובד"אמר עילאי
"לגור..הם יכולים לגור בבית של ההורים שלי..הם נתנו לי אותו בירושה ואני אתן אותו להם..אבל זה באיזור תל אביב.."אמרה אמא והרגשתי פתאום מאושרת
"כנראה שזה מה שיהיה"אמרה אלונה
"תתכוננו לנכד.."אמר שמעון
"אני מצטערת בכל אופן.."אמרתי
"מה שקרה קרה…צריך לקוות לטוב…"אמרה אלונה וחיבקה אותי "מזל טוב מאי"
"תודה לך…"אמרתי לה והרגשתי שהדמעות פורצות ממני
אמא חיבקה אותי ולחשה לי"אני אעזור לך.."
עכשיו נקווה שההריון יעבור בסדר בלי בעיות.. נצטרך לעבור המון בדיקות ובעיקר לקוות לטוב..שמור עליי אלוהים..על אהובי..ועל התינוק.. אמן..