החייל שלי מחיל המודיעין -פרק שלושים ושתיים

"מאי..את שומעת?"שמעתי קול של גבר לרגע
פקחתי את עיניי וראיתי שאני בתוך אמבולנס ואת זהר הנהנתי בראשי בקושי
"יופי..תעקבי אחרי האצבע שלי ."הוא הזיז אותה שאוכל לעקוב אחריה עקבתי אחריה
"מה קרה?"שאלתי
"התעלפת..כנראה שהתייבשת או שיש לך חוסר בברזל"אמר וחיבר לי אינפוזיה
"איי"צעקתי
"סליחה"אמר והתיישב ליידי "אנחנו נחזיר אותך הביתה.ואת תלכי לנוח ומחר תעשי בדיקת דם."אמר
"בסדר."אמרתי
"אולי אכלת משהו לא טוב ?"שאל
"אין לי מושג אבל יהיה בסדר..בסך הכל הקאתי"אמרתי
"והתעלפת .."צחקק
"באמת?"שאלתי
"כן ..את פשוט לא זוכרת אמרתי לך שהתעלפת"צחקק
"אוקיי שיהיה "צחקתי ושוב בחילה תקפה אותי
"את חיוורת.."אמר "אני מקווה שבאמת הכל בסדר "
"זורי אין סיבה שלא יהיה בסדר..עברתי דברים קשים יותר "אמרתי
"מה לדוגמא ?"שאל
"הפלה.."אמרתי
"באמת?"שאל
"כן כשהייתי בת 18 נכנסתי להריון בטעות מעילאי ..הוא לא רצה להיות איתי בזה ..עזוב זה היה סיוט..אבל הכל הסתדר עכשיו"אמרתי
"אוללה.. מה את אומרת"אמר
"כן.."נאנחתי
"את יודעת שזה יכול לפגוע בסיכויים שלך להרות שוב "אמר
"ברור שאני יודעת..אתה לא יודע מה עברתי ..זה היה חודש שלישי..כמה אכלתי את עצמי עם זה.. רוצחת שכמוני…"אמרתי והרגשתי גרון חנוק מדמעות לרגע ולפתע הן פשוט התפרצו ממני
"היי…מאי.. אל תבכי את לא רוצחת.. "ליטף לי את הלחי
"סליחה..זה פשוט זיכרון כואב.."אמרתי וניסיתי להתיישב
"תנוחי עדיין מאיוש"ביקש זוהר "אני הולך להביא לך משהו מתוק לאכול קצת לעלות לך את הסוכר בעוד שעה נשחרר אותך הביתה "
"טוב"חייכתי הוא חייך ויצא מהאמבולנס ..שקעתי במחשבות..מה קרה.. למה התעפלתי פתאום.. רק שזה לא מה שאני חושבת שזה..לא אין סיכוי..רגע מה קורה פה ?…כל כך הרבה מחשבות רצו בי ..אבל אז נרגעתי וחשבתי..אני קיבלתי תפקיד חדש לא מזמן..הייתה לי תקופה של התרגשות..זה קורה… הכל בסדר.. אחרי כמה דקות זוהר חזר והביא לי משהו מתוק לאכול ועוד הפתעה איתו .את עילאי! כל כך שמחתי שהוא בא והרגשתי רגועה פתאום
"מאמי שלי"חייכתי
"אהובה שלי..שוב את נפצעת.."צחק
"לא נפצעתי ..התעלפתי"צחקתי
"יותר גרוע" גיכך זוהר וניתק לי את האינפוזיה "עוד חמש דקות תוכלי לקום ועילאי ייקח אותך הביתה"
"נהדר.אני אקח אותך הביתה וננוח " חייך
"תנוחו?" קורץ זוהר
"אולי"אמר עילאי וצוחק
"נראה לי שאני אנוח באמת"אמרתי וצחקתי
"הפעם היא צודקת"אמר עילאי
"חברה חכמה .."צחק זוהר
"דרך אגב זוהר..איך הולך עם שיר?"שאלתי אותו
"נהדר..חודש וחצי ביחד"חייך
"חמודים"חייכתי
"הרבה זמן לא ראית אותה הא?"שאל עילאי
"כן לצערי אנחנו לא אותו בסיס.."אמרתי
"הלוואי שהיא הייתה פה "חייך זהר
"כן זה מבאס"אמר עילאי והוסיף "התחלתי ללמוד את המקצוע שרציתי"
"מה אתה לומד?"שאל זוהר
"משפטים אני מתכוון להיות עורך דין פלילי"השיב עילאי
"נהדר. אם תצטרך עזרה אני יכול לתת לך לדבר עם אבא שלי הוא גם עורך דין פלילי"אמר זוהר
"תודה"חייך עילאי
"אני מאמינה בך שאתה מסוגל! " חייכתי והם חייכו אליי אחרי כמה זמן נסעתי הביתה.יומיים אחרי הרגשתי ממש טוב אבל בכל זאת הלכתי לעשות בדיקת דם . הגעתי אל חדר האחות היא עשתה לי בדיקת דם ואחרי זה חזרתי לבסיס מחכה לתוצאות .בערך אחרי שבוע , ביום ראשון כשהתארגנתי לבסיס קיבלתי טלפון מקופת חולים . "שלום מאי?"שאלה המזכירה
"שלום "אמרתי
"אני אורנה מקופת חולים,תוכלי לבוא לכאן לשיחה האחות צריכה לדבר איתך .."אמרה
"קרה משהו?"שאלתי בלחץ
"אני לא יודעת אני רק מזכירה אבל האחות צריכה לדבר איתך כמה שיותר מהר.. תוכלי לבוא"שאלה שנית
"אני בדיוק בדרך לבסיס ..עד כמה זה דחוף..?"שאלתי
"אם זה כל כך מסובך לך תבואי בחמישי כשתחזרי מהבסיס.."אמרה
"טוב.. "אמרתי וניתקתי ..אני רגועה שזה לא נשמע כל כך דחוף..אבל אולי היא לא מבינה בזה והיא סתם אומרת ? בחמישי אדע את התשובה. עבר השבוע בסדר ובהצלחה. הרגשתי יחסית טוב. קצת עייפות וחולשה אבל בסדר.. הגעתי אל החדר האחות בחמישי
"שלום מאי מה שלומך?"שאלה
"בסדר מה איתך..?"שאלתי אותה
"אני בסדר…"אמרה והוציאה קלסר.. "מאי את חיילת כמו שאני רואה "
"כן כבר חצי שנה "חייכתי
"מאי..בדקנו את התוצאות בדיקות הדם שלך וגילנו ש.."אמרה
"שמה ?"קטעתי אותה בלחץ
"מאי..את בהריון .."אמרה
"מה ??"שאלתי ולא רציתי להאמין
ההמשך יבוא.