החיים בזבל- פרק 17

פרק 17 :
המשכתי ללכת התעלמתי ממנו אבל הוא קלט אותי ״שירן״ המשכתי ללכת ״שירן בבקשה תעצרי אני מתחנן״ נעצרתי בייאוש הסתובבתי ללא חשק ״מה״ ״תקשיבי אני יודע שהייתי לא בסדר אני כול כך מצטער היא לא מגיעה לרמה שלך אני הייתי שיכור ולא ידעתי מה אני עושה וכשראיתי את הקטלוג חשבתי שפשוט זאת תהיה הסיבה כי ידעתי שאם אני יספר לך על זה את תפגעי יותר אני כול כך מצטער שירן בבקשה תתני לי שוב את ליבך הפעם הוא באמת לא יפגע שירן בבקשה את הדבר היקר לי ״ ״לירז תבין הסטטוסים שלי כבר לא עלייך האהבה שלי כבר לא אלייך הראש הסביר כבר ללב להמשיך הלאה עם כול הכאב נכון היה לי קשה אני לא אשקר כי באמת אהבתי אותך ולהמשיך הלאה היה נירא לי צעד קשה מאוד אבל עשיתי את הצעד הזה והגעתי למטרה. המטרה הייתה לשכוח אותך ולהבין שמגיע לי טוב יותר עשיתי את זה וזה לא היה קל אתה יודע אבל לפחות החזרתי לי את החיוך לפנים והפעם אתה לא הסיבה שהוא לזר אלא מישהו אחר ורק עכשו אני מסתכלת עלייך ולא מבינה איך שרדתי כמות של אכזבות עד עכשו אני כבר לא אזיל דמעה עלייך אני לא אבזבז מצמוץ של שנייה כי האמת היא שלהחליף אותך היה כל כך קל . תסתכל עלי ועל האושר שרואים לי בעיינים ותבין שלא זכית להיות הסיבה שלו ״ דמעות ירדו מעיניו אבל הייתי חזקה נמאס לי להיפגע ומצאתי את האושר שלי ״אני אוהב אותך שירן ותמיד יאהב ״אני מזמן לא כועסת אין כבר רגשות לירז אין שנאה ולא נשארה טיפה של אהבה ואני גם לא מאוכזבת תתעסק בעניינים שלך ואני בשלי כאילו מעולם לא הכרנו ״ הסתכלתי עליו במבט אחרון והלכתי לכיתה היום עבר מהר הלכתי ברגל הביתה התיישבתי בספסל כי הרגשתי שאין לי אוויר יותר הרגשתי צל מכסה אותי מלמעלה הסתכלתי זה היה הוא האיש עם הגלימה השחורה כול כך נבהלתי לא הצלחתי לראות את פניו ״מי אתה מה אתה רוצה ממני?״ ״את הרגת אותו ואני אהבתי אותך״ ״את מי הרגתי מי אתה״ ״היית כול חיי עד שקרה מה שקרה״ ״די תפסיק מה אתה רוצה ממני״ נעמדתי ״אני יהרוג אותך את עוד תראי אבל הינה טעימה קטנה״ אמר והוציא מהכיס שלנו סכין הלכתי אחורה אבל לא הוא היה מהיר ודקר אותי בבטן והתחיל לברוח התחלתי ללכת הביתה כולי זזה מצד לצד ניסיתי לעצור את הדם אבל לא הצלחתי התחלתי לראות מטושטש הבטן שרפה לי וכול פעם שבא גל של רוח הוא שרפה עוד יותר והרוח העיפה אותי כול פעם קצת אחרוה לא יכולתי יותר ונשברתי נפלתי הריצפה ניסיתי להילחם שעייני יהיו פתוחות אבל ללא הצלחה הם לאט לאט נעצמו מלא דם הרגשתי שיוצא ממני הרגשתי שהוא שוטף את כולי ואז באיזה שהוא שלב לא הרגשתי כלום הרגשתי משותקת שמעתי קולות סביבי רק אבל גם זה באיזה שהוא שלב נעלם הקול האחרון ששמעתי היה קול של אישה שצורחים שיזמינו אמבולנס וזהו מפה גם הקולות לא נשמעו לא הרגשתי כלום כאילו אני כבר מתה

נקודת מבט נתנאל:

הגעתי הביתה ונכנסתי לחדרה של שירן היא לא הייתה שם וואלק התגעגעתי לילדה היפה הזאת היא ילדה מיוחדת בחיים לא הרגשתי מאושר ככה שאלתי את עמית אם הוא יודע איפה היא גם לו אין מושג בטח היא בדרך נכנסתי לחדר שלי שמעתי קצת שירים הייתי באיפון ואז שמעתי את עמית צועק ואביאל גם הוא צועק ״נוי חתיכת אפס איפה היא הא? אני רוצה לדעת אם זאת אחותי ידפוק״ ירדתי מהר למטה ראיתי את רז מרגיע את עמית ואביאל מדבר בטלפון ״מה קרה?״ שאלתי כולם נעצרו והסתכלו עלי רז התקרב אלי ״אחי אני חושב שתשב״ ״מה קרה ידפוק? איפה שירן עדין לא הגיע?״ ״נתנאל שירן נדקרה״ אמר עמית הלב שלי נפל לריצפה התחלתי לקבל עצבים בגוף ״מאיפה אתה יודע את זה״ ״תסתכל בעצמך״ אמר והצביע לטלוויזיה היה תמונה של שירן מלאת דם ״נו מה אתם דפוקים אז מה אתם יושבים פה בואו נילך אליה זאת חברה שלי מה אתם סתומים אני לא מבין״ צעקתי עליהם לא יכולתי המחשבה הזאת שיקרה לה משהו ״אנחנו מבררים איזה בית חולים היא ״ אמר רז ״יאלה בואו היא בסורוקה״ אמר אביאל רצנו לאוטו עמית נהג ואני לידו רז ואביאל נסעו באותו אחר בשביל לאסוף את ליאן ליאב ואני ועמית הלכנו לאסוף את נופר ורון הם עלו לאוטו ונסענו לשם הייתי בלחץ מטורף. הגענו סוף סוף נכנסו הלכנו לקבלה וביררנו איפה היא ״היא בחדר ניתוח חבר׳ה״ אצרה המזכירה טסתי לשם באתי להיכנס אבל לא נתנו לי עמית ורון תפסו אותי שישבתי על הספסל לא יודע מה לעשות עם עצמי הבנות בכו גם עמית ורז ואביאל בכו רון חיבק את נופר אין להם מה לבכות היא תהיה בסדר היא חייבת להיות בסדר . אחרי שעה הרופא יצא כולנו רצנו אליו ״תקשיבו שירן איבדה המון דם צריך לתרום לה דם לגוף המצב כרגע לא משהו הדקירה ממש הזיקה לה לגוף אנחנו ניסינו בכול יכולתנו אנחנו נכניס לה דם לגוף היום ומחר ננתח שוב כרגע היא לא במצב טוב אז אני מבקש שאחד אחד יכנס אליה ובתקווה שהיא תתעורר מחר אחרי הניתוח הניתוח הולך להיות ארוך וקשה רוב אלה שנגררים בבטן לא יוצאים מזה בשלום ״ רצתי פנימה וראיתי אותה שוכבת שם כול כך שלבה לא יודעת מה קורה לה בטח חיבקתי רוצה ונשקתי לה קלות על השפתיים התיישבתי לידה והחזקתי לה את היד ״את לא יכולה להיעלם לי עכשו שירן בבקשה ממך אני לא יודע איך אני יחזיק מעמד בלעדיך״ דמעות רבות זלגו מעיני אבל עדין המשכתי לדבר איתה לא מענין אם היא שומעת או לא ״שירני שלי אני אוהב אותך אני אוהב אותך שאת מתעצבנת שאת צוחקת שאת בוכה שאת קמה בבוקר שאת ישנה אני אוהב אותך בכול מצב שבו את נמצאת מהיום שהכרתי אותך כול מה שעשיתי היה בשביל אם הצחקתי זה היה בשביל שתצחקי ואם למדתי משהו זה היה רק כדי שאם תשאלי משהו אני אדע לענות לך אם יצאתי אם יצאתי עם מישהי זה רק כדי שתקנאי לא בשביל לעשות לך רע אלא סתם כדי לבדוק שאכפת לך ממנה עשיתי כול מה שחשבתי שיהיה מוצא חן בעינייך גם רם לא היית שם כדי לראות אפילו לשמוע מישהי שאומר אתה שם שלך היה עושה לי צמרמורת מהקנאה שאולי הוא מדבר עלייך כי היית איתו או אולי בגלל שהוא רוצה אות אף פעם לא הייתי קנאי עד שהכרתי אותךך שירן שלי אז לא יכולה ללכת לי עכשו אני צריך אותך לא הספקנו להיות בקושי שבוע ביחד בבקשה תחזרי אליי שירן ״ אמרתי ונישקתי את ידה ונישקתי את שפתייה היפות ויצאתי כולם נכנסו אחד אחד נשאנו לישון שם גם בלילה ואז בבוקר לקחו אותה לניתוח ואנחנו מחכים כבר לשמוע בשורה טובה שהיא חזרה אלינו