החיים הטובים-פרק 2

~נקודת מבט דני~
דני קמה בבוקר היום הראשון של בית הספר החדש. היא לבשה ג'ינס קרוע, וטי כחולה.
היא ירדה למטה וראתה את אחיה הגדול, הארי שותה שוקו.
"איפה אבא ואמא?" שאלה דני והוציאה לעצמה שוקו מהמקרר.
"אבא בעבודה ואמא הלכה לבית קפה עם חברות" אמר הארי ותלה את התיק ביצפר על כתפו. הארי היה אמור לסיים את בית הספר שנה שעברה, אך בגלל ציוניו הגרועים השאירו אותו כיתה.
"ביי דניאלה" אמר הארי בחיוך מתחכם. הוא ידע כמה היא שונאת שקוראים לה דניאלה.
"זה דני!!!!" התעצבנה דני ולקחה את התיק שלה גם. הארי חייך לעברה חיוך זדוני ויצא החוצה.
דני הביטה עליו בפנים כעוסות, עד שסגר את הדלת מאחוריו.
"למה אני צריכה ללכת לבית ספר למופרעים?! אני לא כזאת נוראית.." מילמלה דני לעצמה בזמן שהכינה לעצמה ארוחת בוקר.
היא יצאה החוצה ונעלה את הדלת. השעה הייתה שמונה ורבע, והשיעור הראשון שלה כבר התחיל, לא שהיה לה אכפת.
היא הגיעה לבית הספר ונכנסה לכיתה.
"ככה לאחר ביום הראשון של בית הספר?!" התעצבן המורה עם השיער השחור הקצר והעיניים החומות והקטנות שלו "את בטח דניאלה מקנזי.. שבי שמה וכבר יש לך איחור אחד"
"אומרים דני" סיננה דני והביטה לעברו בכעס. לא עצבן אותה ההפרעה הקטנה שרשם לה. היא כבר הייתה רגילה לזה. עצבן אותה זה שכולם קוראים לה דניאלה. היא תצטרך קצת להתאמץ בשביל שזה ישתנה. היא התישבה במקום שהמורה אמר לה, ליד ילדה בלונדינית ומתולתלת ועיניים ירוקות בורקות.
היא שמה את רגליה על המשענת של השולחן ונשענה אחורה.
"מה התשובה לשאלה? גברת מקנזי! אני מדבר אלייך!!" צעק המורה עם העייני עכבר.
"כן.. מה..?" פקחה דני את עיניה והזדקפה במקומה. לא היה לה מושג מה הייתה השאלה בכלל. כנראה נרדמה.
"תצאי מהכיתה בבקשה!!" צעק המורה. דני קצת הופתעה שבבית ספר למופרעים היא היחידה שהוא צורח עליה ומוציא אותה מהשיעור. היא חשבה שפה יהיה יותר כיף מבבית ספר של חננות שהיא עזבה. היא התישבה על הריצפה מחוץ לכיתה, והחלה לחשוב איך לילי אנה וקווין מסתדרות בבית הספר החדש שלהן. דיי ברור שהיא לא מסתדרת כלכך.
הדבר שהכי הפתיע את דני במשך שנותיה ביסודי ובתיכון, זה שקווין, אנה ולילי בחרו להיות איתה. הן בחרו להיות החברות הכי טובות שלה. מכל הבנות החמודות שהיו בבית הספר, דווקא בה מכולן. היא ידעה שכאן היא לא תמצא חברות כמוהן, אבל היא קיוותה שלפחות היא לא תהיה לבד כל הזמן.
היה צילצול לסיום השיעור. היא נכנסה בכדי לקחת את הדברים שלה ולסדר אותם בלוקר.
"דניאלה? אני יכול לדבר איתך רגע?" היא שמעה את קולו החזק של המורה קורא לה.
היא הסתובבה אליו בחדות. הוא חייך והתקרב אליה.
"דבר ראשון שאני חייבת להבהיר, השם הוא דני." אמרה דני בנוקשות "ברור?" שאלה את המורה. הוא הנהן מרים את ידיו, כאילו עשה פשע ונתפס. המחווה הזאת הצחיקה אותה, והיא כמעט יכלה לשכוח כמה רע הוא היה בתחילת השיעור.
"טוב, אז דני, אני צריך לדבר איתך. בנוגע לשיעור" אמר המורה וחייך אליה.
"דבר" אמרה דני והמשיכה להכניס את הספרים לתיק שלה.
"לפני שהגעת לשיעור, חילקתי לשאר הילדים פתקים בנוגע לתלמיד המחנך שלהם" דני דיי הופתעה שזו לא שיחת נזיפה, אבל התבלבלה קצת.
"תלמיד חונך..?" שאלה בבילבול.
"לכל תלמיד מתקשה, הוצמד תלמיד טוב משנים קודמות, שישפר לו את הציונים. אתם תלמדו עם התלמיד החונך כשעתיים כל שבוע, הוא יחליט מתי. את לא היית כשהגרלנו את התלמידים, אז חשבתי לעשות לך כאן הגרלה פרטית. אז בבקשה" הסביר המורה והוציא שלושה פתקים מכיסו, כנראה שנשארו מההגרלה של הבוקר. הוא עירבב אותם בידו, והסתכל עליה, כמו קוסם על השוליה שלו. היא צחקה והוציאה פתק אחד. היא פתחה את הפתק לאט ובתוכו היה כתוב השם 'דין ווקסלי' באותיות שחורות.
"תראי לי.. אה דין! אחד התלמידים שאני הכי אהבתי בבית הספר! הוא למד בכיתה שלי את יודעת? תלמיד מבריק" חייך המורה, ודני התאכזבה. לא היה לה כוח לתלמיד מבריק ושקדן שיחפור לה במוח ושהשעות איתו יהיו משעממות ולא כיפיות.
"כן.. נשמע נפלא.." אמרה דני בציניות וסגרה את התיק. היא נעמדה וחייכה אל המורה "ביי אדוני" אמרה ונופפה בידה.
"ביי דני" חייך גם הוא. "ותקראי לי מאט" קרא אחריה. היא סימנה לו וי עם האגודל ויצאה החוצה. השיעור הבא שלה היה שיעור כימיה, ואחריו הפסקת צהריים.
היא נכנסה למעבדה, בלא איחור למזלה, והניחה על כיסא כלשהו את התיק שלה.
"מתוקה, זה הכיסא שלי" מישהי אמרה מאחורי דני.
דני הסתובבה אליה והרימה גבה. הבחורה הייתה יותר גבוהה ממנה, ולעסה מסטיק ברעש גדול. השיער השחור שלה היה ממפוזר סביב כתפיה וסביב עיניה היו משקפי שמש עבים.
"כנראה שכבר לא" אמרה דני והסתובבה חזרה אל הכיסא. היא באמת לא רצתה להכנס למריבות על היום הראשון, אבל היא גם לא רצתה שיראו אותה משתפנת. זה מוניטין גרוע בבית ספר למופרעים.
"אוהו, את חושבת שבגלל שאת חדשה את יכולה להלחם נגדי? מתוק מצידך" אמרה הבחורה בציניות ודני הסתובבה אליה שוב.
"כזאת אני. מתוקה תמיד" חייכה דני והטטה את ראשה למעלה, בכדי שתסתכל יותר טוב על הנערה.
"את.. כזה הולכת לחטוף!!" התעצבנה הילדה והושיטה יד בכדי לתת בוקס, אך דני חסמה את ידה. הנערה ניסתה שוב, אך שוב נחסמה.
"תגידי את לא גדולה מדי בשביל כיתה י'? את נראית לי ממש גדולה!" אמרה דני והדגישה את ה'ממש'.
"ואת לא קטנה מדי בשביל לנסות לעמוד מולי? חה" נחרה הנערה והמשיכה לנסות לתת בוקסים לדני, אך היא חסמה אותה בקלילות.
"חמודה, היחידה פה שמנסה משהו ולא מצליחה, היא את, מולי" אמרה דני ובעטה בבטנה בחוזקה. הנערה עפה אחורה ונפלה על הריצפה. דני עמדה מעליה וחייכה חיוך ניצחון.
הנערה קמה במהירות מהריצפה, וניגשה לדני.
"וואו סחתיין אחותי. עכשיו התקבלת רשמית לבית הספר" חייכה הנערה והושיטה אליה את ידה. דני הביטה אליה בהפתעה. בהתחלה היא חשבה שהיא טומנת לה מלכודת, אבל לבסוף היא לחצה את ידה.
"אני רוני" הסבירה הנערה. "זה היה מין מבחן כזה, את מבינה? לראות עם את באמת קשוחה כמו שמספרים" אמרה רוני וחייכה לעברה. מה? מספרים על דני שהיא קשוחה? מי מספר? למה? אף אחד לא מכיר אותה!
"דני" אמרה דני והתישבה בכיסא. רוני התישבה בשולחן מאחוריה.
"בואי תאכלי איתנו בארוחת צהריים. זה יעשה לך טוב למוניטין" אמרה לה רוני וחייכה. דני חייכה אף היא. זאת ההזדמנות שלה, להראות מה היא שווה. לשבת עם המקובלים, ולראות איך כולם מסתכלים עלייך בהערצה.