החיים הם חלום-אלמה ועומרי פרק 10

פרק 10
נקודת מבט עומרי
הלכתי לדבר עם תום בצד אחרי שאחותו הפסיכית הקימה לי סצנה שלמה והבריחה ממני את הבחורה שהייתה איתי "כן,מה הדבר הכל כך חשוב?" שאלתי בהתענינות את תום והתיישבתי "על מה אתה מדבר?" הוא שאל לא מבין "אין לך שום דבר להגיד לי?" שאלתי כועס "אני ארצח את אחותך" אמרתי עצבני, כשאני קם מהכיסא עם מחשבה שהיא עבדה עליי "לא, חכה" תום אמר ותפס את היד שלי "יש לי משהו, אבל לא חשבתי שהיא תקרא לך עכשיו" הוא ענה לי מיואש ממנה "טוב אחותך לא השיפוד הכי חד…דבר מה יש?" שאלתי "טוב אל תתעצבן ממה שיש לי להגיד, כי אני יודע שזה ירגיז אותך" הוא המשיך לומר לחוץ "מה אחי אל תלחיץ אותי" נלחצתי בעצמי "ראית שאחותך ואני לא מפסיקים לריב" הוא התחיל לומר "לא מפסיקים?" גיחכתי "אתם לא עוצרים, לא נושמים בין ריב לריב" צחקתי עליהם "כן…אבל זה מעבר לזה" הוא העלה חיוך "תום אולי תהיה יותר ישיר?! אנחנו לא בחורות" אמרתי לו כדי שיבהיר את עצמו "אני אוהב את עדן" הוא ענה לי במכה "מה?" לא האמנתי והלכתי אחורה, הייתי בטוח שהוא עומד למתוח אותי "תראה…אני יודע שאני ואתה אותו דבר, ואנחנו אוהבים בלגן ושטויית, ולהתחיל עם מלא בנות…אבל אני לא יכול להכחיש יותר את מה שקורה לי עם אחותך, מהפעם הראשונה שהכרנו ושרבנו אני רואה בה משהו אחר, אני כל הזמן מחפש אותה, את המבטים שלה" הוא הסביר את עצמו והוריד את הראש מלחץ, המילים שלו הזכירו את מה שקורה לי, כל הזמן אני מחפש את אלמה, רב איתה, מגרה אותה, ועכשיו אחרי הנשיקה איתה לא יודע מה עובר עליי…אבל מה שהוא אמר על אחותי הטריף אותי, אני לא מסוגל לראות אותה עם מישהו אחר ועוד חבר שלי, היא אחותי הקטנה…ומצד שני אני לא יכול לעשות לו שום דבר, אין לי זכות לכעוס על אחותו כי אני צרפתתי את אחותו כשאני כמעט עירום "אחי אני לא יודע מה להגיד לך באמת" אמרתי עצבני והתרחקתי ממנו "תסמוך עליי פשוט" הוא ענה לי "היא אחןתי הקטנה אתה מבין? לא יודע אם אני מסוגל שיהיה לה חבר, ועוד אתה, שאנחנו אותו דבר באופי שלנו, אנחנו עובדים על בנות בשביל לילה אחד ולא יותר מזה..זה לא מוביל למקום טוב, אנחנו שנינו לא בנויים לזוגיות" ניסיתי למצוא תירוץ כדי לעצור את זה בדרך כלשהי "לא אחי, אני באמת אוהב את עדן..היא לא מאמינה לי שזה ככה אבל באמת שאני רוצה אותה" הוא אמר לי מתכוון לכל מילה, והאמנתי לו כי אני מכיר אותו…אבל הרגשתי חרא, כי הוא לא יודע על הנשיקה, ראיתי שהוא מדבר בכנות והרגשתי שאני חייב גם "אם כבר מדברים על אחיות, רציתי להגיד לך ש…" התחלתי להגיד לו ואז אלמה משום מקום הגיעה והתיישבה על תום "נו הכל סודר?" היא שאלה את תום "אה גם את ידעת?" שאלתי אותה כועס "ברור" היא ענתה בחיוך "כן, ומתי התכוונת לספר לי? אחרי החתונה או אחרי שיהיה להם ילדים?" שאלתי בציניות "סליחה?!" היא גיחכה "מי אתה כדי שאני אספר לך דברים שאני יודעת?" היא שאלה צוחקת "אתה כלום ושום דבר" היא הוסיפה מרוצה "אחותך בלתי נסבלת" אמרתי לתום והוא צחק "טוב תום, בוא איתי אני אספר לך מה עדן אמרה" היא אמרה לו והתכוונה ללכת "גם אני אשמע, זו אחותי" אמרתי והושבתי אותה "די שניכם" תום אמר מיואש ועמד "אני אלך לדבר איתה" הוא הוסיף והלך אליה, כך שנשארתי לבד איתה, שוב… "תמיד אני נתקעת איתך" היא אמרה ושתתה כוס מים שהייתה לה ביד "אל תדאגי היסטרית, אין לי כוונה להשאר איתך" אמרתי והלכתי ממנה.. השארתי אותה עצבנית.

נקודת מבט אלמה
החוצפן הזה הלך והשאיר אותי לבד…ראיתי אותו הולך לאיזה מישהי,לוחש לה משהו באוזן ולוקח אותה מהמקום, התרגזתי, אני שונאת להרגיש את הקנאה הדוחה בסתום הזה.
יום לימודים חדש התחיל, וכרגיל קמתי ראשונה "איזה שמנות די לישון" אמרתי אחרי שסיימתי לצחצח שיניים וזרקתי עליהן כרית "דיי" שירז צעקה והמשיכה לישון, וכמובן שכרגיל כמו כל בוקר שמתי מוזיקה טובה שרק אני יכולה להכיר שתחייב אותן לקום "יאלה עדן, רק את נשארת" זרקתי למיטה שלה כרית אחרי ששירז כבר קמה, היא לא ענתה לי אז אני ושירז לקחנו כוס מים "בספירה שלי" אמרתי לשירז "שלוש ארבע ו…" ספרתי, הורדתי את השמיכה ושירז שפכה את כוס המים "מה? איפה היא?" שאלנו לא מבינות כשראינו שהיא לא שם "מאתמול בצהריים היא לא חזרה" עניתי לשירז "חכי אני אנסה לחייג אליה" שירז הציעה והתקשרה אליה "נו?" שאלתי חסרת סבלנות, נושכת את השפה "כלום היא לא עונה" שירז ענתה והתחלנו להיות מודאגות "טוב, בטח היא עם אח שלי ואנחנו נתקל בה כבר בשיעור" אמרתי כדי להרגע.
לבשתי ג'ינס גבוה בהיר שהסוף שלו פתוח, חולצת רשת לבנה כאשר רואים את הגוזיה הלבנה מתחת, נעלי סטנסמית לבנות, אספתי את השיער לקוקו גבוה והוצאתי מקדמת השיער שני חלקי שיער ויצאנו.
"היא סימסה לי שהיא לא תגיע לשיעור ובהפסקה היא תסביר לנו" שירז אמרה לי תוך כדי שאני מפהקת בשיעור ביולגיה "אני כל כך עייפה" אמרתי לשירז, אף פעם המדע לא עניין אותי "תסתירי אותי" ביקשתי ממנה כדי להירדם קצת "את לא נורמלית" היא לחשה ובדקה שהמורה לא מסתכלת עלינו..נחתי קצת מאחורי שירז.. עד שהיו דפיקות בדלת, זה היה עומרי המפגר וישר התעוררתי כאילו הוא היה השעון המעורר שלי "סליחה, אבל אני צריך את ליאן לכמה דקות מטעם ההנהלה" הוא אמר למורה תוך כדי שהוא קורץ לליאן הזו, וידעתי שהוא משקר,שהם הולכים להבריז יחד.. ושוב הקנאה שלי גברה. הם יצאו יחד מהכיתה והרגשתי שאני חייבת לעקוב אחריהם "תחפי עליי" אמרתי לשירז וקמתי מהכיסא "לא, מה את עושה?" היא החזירה אותי לשבת בכיסא "אני חייבת לראות מה הם עושים" אמרתי והתחננתי אליה שתעזור לי "יום אחד אני אהרוג אותך" היא אמרה מיואשת ובפנטומימת חניקה "לכי" היא הוסיפה אחרי כמה שניות, כנועה "המורה אני חייבת שירותים דחוף" אמרתי מחזיקה את הבטן, ובשנייה שקיבלתי אישור יצאתי במהירות מהכיתה ועקבתי אחריהם. הם נכנסו לשירותים והתחילו להתנשק בפראות, "אידיוט" מלמלתי לעצמי ולא יכולתי שלא להזכר בנשיקה שלנו ולמות מעצבים. אני בן אדם הגיוני מאוד, אבל יצר הקנאה שלי מוביל אותי להתנהגות אימפולסיבית מידיי "סליחה, אני רוצה להשתמש בשירותים אם לא מפריע לכם" אמרתי ונכנסתי לבפנים כדי לעצור את זה "בבקשה אל תגידי כלום" ליאן מהכיתה אמרה לחוצה ויצאה מהשירותים מהר, בזמן שאני התחלתי לשטוף ידיים כאילו באמת לשם כך הגעתי "מה שקנאה יוצרת אצל ילדות קטנות" עומרי אמר לי צוחק והתקרב אליי שוב, כמו תמיד "קנאה?" גיכחתי "ממש לא!" ניסתי למצוא תירוץ "זה מקום ציבורי,לעשות צרכים, ולא כדי לשחק ברופא וחולה" עניתי בהכחשה והוא התחיל לצחוק "מה מצחיק כל כך?" שאלתי נרגזת שהוא לא לוקח אותי ברצינות "שאת חושבת שאני מאמין לך" הוא אמר ברצינות והתקרב אליי תוך כדי שאני הולכת אחורה "למה שלא תמות?!" אמרתי לו עצבנית ועמדתי לצאת "כי אני צריך לנשק כמה בחורות שזקוקות לי" הוא ענה בציניות לשאלה הרטורית שלי והסתובבתי בחזרה אליו "אה כן?" שאלתי כשעולה רעיון במוחי להשתיק אותו "ולי נראה שאתה מת לשפתיים של הילדה הקטנה וההיסטרית שמולך" הוספתי מיד והתקרבתי אליו כדי להפגין ביטחון "רק נראה לך" הוא אמר מגחך ועמד ללכת, אך בלמתי אותו אם היד "תוכיח" אמרתי בהתגרות והתקרבתי אליו במרחק סנטימטר לפחות מהשפתיים, עברו פחות משלוש שניות, והוא קפץ על ההזדמנות ונישק אותי נשיקה פראית שנמשכה מעט זמן, רק על מנת להוכיח…ולא יכולתי להימנע מהחיוך שזה העלה לי, השפתיים שלי ביקשו עוד "דוחה" הוא לחש לי באוזן ומיד לאחר מכן הלך "מניאק" מלמלתי לעצמי בעצבים ויצאתי מיד אחריו מהשירותים.
עמדתי להיכנס בחזרה לכיתה תוך כדי שאני מסדרת את השיער ושמעתי מבפנים ניגוני גיטרה וקול יפה, :כנסתי לכיתה, ולא יודעת איך, ומתי, ובאיזה זמן בידיוק זה קרה, אבל היה תלמיד חדש שניגן בכיתה שיר, לא יכולתי להימנע מלחייך, הוא שר את השיר של הזמר האהוב עליי בוב דילן ונדהמתי ממנו.
"וואו" אמרתי בקול גבוה לידו לאחר שסיים את השיר וכולם מחאו לו כפיים "תודה" הוא אמר לי לנוכח התגובה המוגזמת שלי "אני דניאל, חדש" הוא אמר ולחץ לי את היד "לא, זה יותר מידי רשמי" צחקתי, הורדתי את היד ונישקתי אותו בלחי "צודקת" הוא צחק.
המורה שחרר אותנו להפסקה ויצאתי עם שירז במהירות מהכיתה "אנחנו חייבת למצוא את עדן" אמרתי לה ומשכתי אותה במהירות אך אותו דניאל בא אחרינו "חכו" הוא אמר וביקש מאיתנו לעצור "אני תלמיד חדש ואני צריך תדריך" הוא ביקש ממני בנחמדות "כן, הייתי שמחה להראות לך את הכלא היפה שלנו אבל.." התחלתי לומר לחוצה "לא אני רוצה תדרוך של אנשים לא של המקום…נגן משהו?" הוא שאל בישירות וחייכתי, הסתכלתי על שירז במבט שרק שנינן נבין, על מנת שנעצור את החיפוש וננגן איתו "בסדר" היא ענתה כנועה.