החיים הם חלום-אלמה ועומרי פרק 12

פרק 12
נקודת מבט אלמה
זזתי מעומרי המפגר הזה והלכתי לדניאל שהיה מאחוריו, כל כך נהנתי לנפנף אותו, זה היה הכי כיף בעולם להשתיק את האפס הזה.
"אז ככה שאתה גם זמר, גם נגן וגםשחקן כדורגל?" שאלתי את דניאל בעוד אני מתקדמת אליו "כן, שוב קלישאה, גבר עם שני צדדים שונים באישיות" הוא צחק "אז מה אתה עושה פה באמת?" שאלתי "אני חושב שהמדים מסבירים את עצמם, אני עובר אימון ראשוני כדי לראות את הרמה שלי בכדורגל" הוא הסביר לי "טוב, אם ככה אני אשאר לראות איך אתה מביס את כולם" אמרתי לו בחיוך מסמיק "אין לך שיעור או משהו?" הוא שאל "אתה מגרש אותי?" שאלתי בהתגרות חמודה "חס וחלילה פשוט אני לא רוצה שינזפו בך בגללי" הוא אמר לי בנחמדות "כן,אבל אל תדאג, לא יקרה כלום אם אני אבריז פעם אחת" עניתי לו והלכתי להתיישב ליד תום ועדן בכיסאות "יאלה בואי" עדן אמרה וקמה מהכיסא "לא,אנחנו נשארות פה" הושבתי אותה תוך כדי שאני מסתכלת על דניאל "סליחה למה?" היא שאלה לא מבינה "כדי…" נסיתי למצוא תירוץ ולא להיחשף בפני תום "….לראות את אח שלי החתיך משחק" המצאתי תירוץ וחיבקתי אותו כדי שלא יחשוד "טוב מוזרה, אני הולך למשחק, נדבר" תום אמר לא מבין ונישק אותי ואז את עדן "אתם כאלו יפים" אמרתי עם חיוך נושכת את השפה התחתונה "כן..טוב עליי אל תעבדי, מה הסיפור?" עדן שאלה במהירות "איזה סיפור?" הכחשתי "אלמה…" עדן שילבה ידיים ונשענה אחרונית "זה מבחן נסיון של דניאל ואני רוצה לראות" אמרתי לה,היא צחקה, והתרכזנו במשחק שהתחיל…הכל הלך חלק, דניאל שיחק מעולה למרות שהעיניים שלי גם לא ירדו מעומרי. המחצית השנייה התחילה ,והיה משהו לא ברור עם המסירות, לא כל כך הצלחתי להבין…עד שראיתי את עומרי מתקרב לדניאל בצורה מאיימת "שאומרים לך למסור כדור אז תמסור מי אתה חושב שאתה? מסי?" עומרי צעק על דניאל "תרגע אחי מה עובר עלייך?" דניאל ניסה להרגיע את המצב כי הוא טיפוס יותר שליו "עובר עליי שאנחנו קבוצת כדורגל, וזה שיתוף פעולה בין שחקנים לא חיים בסרט כמוך" עומרי צעק עליו ודחף אותו חזק אחורנית עד שהתחיל להתפתח קרב מכות רציני בינהם וניסו להפריד בינהם, "מה עובר עליו?" עדן שאלה בזמן שקמנו אליהם,גם אני ניסיתי להפריד בינהם ודחפתי את עומרי מדניאל שהיה מלא מכות "מה עובר עליך?" צעקתי על עומרי וניסיתי לעזור לדניאל ששכב על הרצפה, עומרי עזב את המקום בעצבים והלך לחדר הלבשה "הוא חתיכת דביל" אמרתי לדניאל זועמת וניסיתי לעזור לו "את מכירה אותו?" הוא שאל אותי "כן, ואני לא אשתוק על זה" אמרתי אחוזת כעס, והלכתי לחדר ההלבשה אחריו.
נכנסתי, ובידיוק הוא הוריד חולצה והסתובב אליי "עופי מפה אלמה" הוא צעק עליי, וסימן לי עם היד לצאת כשהחולצה עוד בידו "אתה חתיכת אפס, מה אתה מרביץ לו ככה?" צרחתי והתקרבתי אליו "הופה, איך את שומרת עליו.. מה קרה הוא חבר שלך?" הוא תקף אותי "לא, הוא לא, ואם כן זה לא עניינך חולה נפש" הרמתי עליו את הקול והתקרבתי אליו קצת יותר "את כל כך נואשת תינוקת" הוא אמר בזעם והתקרב אליי קרוב "מה קרה? הוא לא מספק אותך בלילות?" הוא אמר לי בהתגרות והעפתי לו סתירה "סתום את הפה שלך, אתה לא תדבר עליי ככה!!" הוספתי פגועה "אחרת מה?" הוא שאל שוב בהתגרות "אתה כזה נמושה, אתה לא יודע להתנהג עם אנשים בכללי ועם נשים בפרט" צעקתי עליו "סתמי את הפה שלך" הוא אמר בקול נמוך יותר "מה קרה? האישיות הדוחה שלך נחשפה?" המשכתי להתגרות בו "אני לא אגיד את זה שוב, סתמי את הפה" הוא העלה טיפה את הקול "בסדר… אבל אני מבינה, אם אבא כמו שלך זה הגיוני שתצא כזה" המשכתי להתגרות בו והוא הצמיד אותי לקיר ואחז אותי חזק בידיים "אמרתי לך לסתום" הוא צעק ונבהלתי קצת "עוד מילה אחת על המשפחה שלי, אני נשבע לך שאני אהרוג אותך" הוא איים עליי "איומים של בריון סוג ז' לא עליי, אני לא מפחדת ממך חתיכת אפס פחדן עלוב דפוק נמושה איד…." התחלתי להטיח בו עלבונות והוא הדביק לי נשיקה פראית,סוערת, אגרסיבית שאני ניסיתי להתנגד לה, דחפתי אותו עם הידיים וזה לא עזר, הוא אחז אותי חזק בידיים והצמיד אותי אליו בחוזקה, לא יכולתי לצאת מזה ובשלב מסוים הוא התחיל לנסות להוריד לי את החולצה "מה אתה עושה?!!" ניסיתי לבלום אותו והתנגדתי חזק יותר כדי שיעצור, והוא המשיך לנסות ולנשק אותי גם בצוואר "דיי" צרחתי והצלחתי להתנתק ממנו "מה אתה חושב שאתה עושה מטומטם?!" צרחתי עליו מבוהלת "אמרת שאני פחדן לא? שאני נמושה" הוא התחרפן והתקרב עליי "אני מוכיח לך איזה גבר עומד מולך" הוא המשיך להגיד, תפס אותי מהמותניים ונישק אותי בצוואר "אתה חתיכת פסיכופט! אני שונאת אותך!" אמרתי לו בזעם והלכתי משם מהר במהירות.

נקודת מבט עומרי
לא יכולתי לשלוט בעצמי, היא הטריפה אותי באיך שהיא דיברה עליי, איך שהיא הגנה על האפס הזה, השפתיים שלה זה הדבר היחידי שעמד לנגד עיניי,הרגשתי שאני חייב לנשק אותה עוד פעם אחת, והרצון הזה גבר כשהיא אמרה לי שאני לא גבר ופקפקה בגבריות שלי… שם התחלתי להגזים ואז היא הלכה, נותרתח עצבני, ובעטתי בכל דבר אפשרי "היי מה יש לך?" עדן נכנסה ובלמה אותי "כלום.. עזבי, אני נכנס למקלחת, לכי בבקשה לשיעור" אמרתי לה רגוע יותר ולקחתי מגבת "לא, בוא איתי" היא אמרה והושיבה אותי בספסל "מה עובר עלייך בזמן האחרון עומרי? מה קורה לך עם אלמה?" היא שאלה אותי והחזיקה לי ביד "כלום" אמרתי בספק, לא האמנתי לעצמי והיא הסתכלה עליי מצפה לתשובה האמיתית "לא יודע מה יש לי" אמרתי מחזיק את הראש "היא מחרפנת אותי, אני מסתכל עליה והדבר היחידי שאני רוצה זה לנשק אותה.. אני רואה אותה עם הדניאל הזה ומת מקנאה, אני ?! , אני שונא את התחושה הזו זה לא מפסיק" אמרתי לה מיואש,כועס בסערת רגשות "אבל למה שיפסיק? זה יפה לאהוב זה התחושה הכי יפה שיש" היא ענתה לי בחיוך "לאהוב?" שאלתי "אל תיסחפי אני לא אוהב אותה" עניתי לא בטוח בזה, כי אני לא יכול לתת לזה לקרות "למה אתה מתכחש?" היא שאלה אותי "אני לא, עזבי אני רוצה לשכוח מהחרא הזה" אמרתי נחוש בדעתי ונכנסתי למקלחת.
ארוחת הערב הגיעה ונכנסו לחדר אוכל, ראיתי את אלמה ודניאל יושבים יחד לאכול והעצבים שבי גברו, תפסתי את הבחורה הראשונה שראיתי והתיישבתי איתה לאכול, ניסיתי באמצעותה להשכיח את אלמה, אז כשסיימנו לאכול תכננתי לקחת אותה לחדר, אבל אבא שלי התקשר "כן אבא?" אמרתי לו בצייתנוצ "אתה רוצה להחזיר את הגאווה שלי בך?" הוא שאל מאוכזב "כן בטח למה?" עניתי בלי להסס "היום בערב יש את האירוע של כל האנשים המכובדים והדיפלומטים השנתית שאני מוזמן אליה, ואני צריך שתבוא גם אתה" הוא ענה לי "בטח, אין בעיה רק תאשר לי יציאה במזכירות" עניתי לו "כן, רק שאני צריך שתבוא עם בת זוג" הוא השיב לי וצחקתי מהבקשה הקלה הזו, או לפחות זה מה שחשבתי "אל תדאג, אני רק מצביע והן יגיעו" אמרתי בשחצנות "כן זה אני יודע, אבל צריך שהיא תהיה מספיק חכמה בהמון עניינים ונושאים במצב ביטחוני מדיני, ביטחוני, פוליטי, כלכלי, תבין, מדובר ברושם" הוא ענה לי וכאן עלתה הבעיה, אין הרבה כאלו בבית ספר אם בכלל, והיחידה שאני מכיר והייתי רוצה באמת לקחת איתי זו…אלמה.