החיים הם חלום-אלמה ועומרי פרק 16

פרק 16
נקודת מהט אלמה
קמתי מהמיטה אחרי התעקשויות רבות של שירז ועדן, והתארגנתי לבית ספר בתחושה רעה, לא הפסקתי לחשוב עליו, הנשיקות שלו, השחצנות הבלתי פוסקת שלו שנאתי את זה… אבל אהבתי את זה.
לבשתי ג'ינס כהה עד הברך, עם קרעים וחגורה שחורה עם ניטים, לבשתי חולצת טריקו לבנה שנופלת על הגוף, ומעליה קרטיגן אפור עטלף שסופו מגיע למאחורי הישבן, נעלתי סטנסמית לבנות ובשיער עשיתי שני נחשים.
הגעתי לחדר אוכל וישבתי עם הבנות בשולחן הקבוע שלנו ושתינו קפה ואכלנו קוראסנים כרגיל כמו כל בוקר. בשולחן ממול ראיתי את תום עומרי וכמה חברים שלהם יושבים לאכול…עמדתי, ישבתי, זזתי במקום, צחקתי בקול כמו מפגרת כדי למשוך את תשןמת הלב של עומרי, הכל חוץ מלאכול את ארוחת הבוקר שלי "מה עובר עלייך?" שירז צחקה עליי עד שהבחינה מה אני עושה "כלום, לא נוח לי" מיהרתי להכחיש טענה שעוד לא הופנתה כלפיי… כל כך רציתי עוד נשיקה מעומרי, עוד שיחה איתו…למרות שאני מעמידה פני היסטרית ודוחה אותו כל הזמן, ואני יודעת שזו התנהגות ילדותית… אבל זה כל כך משעשע אותי ואפילו עושה לי טוב, למרות אני יודעת שבסוף אני אהיה חייבת להגיע להחלטה.
הוא לא התייחס אליי בכלל, כאילו אני לא קיימת, הייתי צריכה להפעיל את הכוח הנשי שלי כדי למשןך את תשומת הלב שלו אז קמתי מהשולחן "לאן את הולכת?" עדן עצרה ושאלה אותי "לגרום לאח שלך להבחין בי" עניתי והתקדמתי לשולחן שלהם.. באמצע שהם דיברו התיישבתי על תום "כן אלמה, מה?" הוא שאל אותי כשבדיוק התיישבתי אבל, אני בכלל הסתכלתי על עומרי שהיה מרוכז בכלל בלצחוק עם חברים שלו…אני התרגזתי על זה "כלום, לראות מה קורה איתך" המצאתי לתום איזה שקר שעלה לי לראש… ניסיתי עוד ניסיונות כושלים כדי למשוך את תשומת הלב של עומרי שלא התייחס אליי בכלל.. אז חזרתי לשולחן שלי והתיישבתי בכעס, באכזבה…עדן ושירז צחקו עליי "מה?" שאלתי ואכלתי קוראסון עצבנית "די אלמה, את היסטרית מידיי איתו" הן צחקו לנוכח מה שקרה קודם בשולחן "בסדר" נכנעתי "אני מגזימה קצת בהתנהגות שלי, אבל אני לא שולטת בזה" הוספתי עצובה וקמתי מהשולחן כדי ללכת לשיעור הפתוח שמתקיים כרגיל עם המרצה.
הגעתי לאולם הגדול לפני ששלוש השכבות האחרות הגיעו, הקדמתי וראיתי את המרצה הכין בידיוק את המצגת על המקרן, ואני התיישבתי ביאוש על הכיסא הכי קרוב אליו, מרוכזת בעומרי ובוהה ברצפה
"עצבות, יאוש, תסכול, כעס, חוסר אונים… איזה דבר זה הרגשות השליליים אה? באים בידיוק כשאתה לא צריך אותם, ובאמצע כל הטוב שבחיים" הוא אמר כשהוא מבחין במה שעובר עליי "אני לא יודעת על מה אתה מדבר" הכחשתי ושנייה אחרי זה בידיוק עומרי נכנס, עם חבורה של כמה בנות בלתי נסבלות, הוא העלה אליי מבט והמשיך איתן לכיסאות מאחורה, הוא עורר בי קנאה איומה ששנאתי, שלא רציתי להרגיש, כעסתי שהוא מתעלם ממני כבר מהבוקר…וידעתי שזה באשמתי "רגשות שליליים לרוב נובעים מהאהבה לא ממומשת" המרצה המשיך להגיד כשראה אותי מסתכלת על עומרי "אתה ממש פסיכולוג" צחקתי והתקרבתי אליו "פילוסוף ליתר דיוק" הוא גיחך והתיישבתי בשולחן מולו "הקנאה במשהו שאת יכולה להשיג ואחרות משיגות משגעת אותך…השאלה היא למה את לא יכולה להשיג את זה? כי את מפחדת? כי את לא רוצה?" הוא שאל מסתכל על עומרי "כי מתברר שיש לי אומץ לעשות כל דבר אפשרי חוץ מלחשוף את הרגשות שלי" עניתי לו מדוכאת "הרגשות החיובים אני מקווה" הוא צחק "גם וגם, יש לי רגשות לילד מסוים" אמרתי כאילו לא מדובר בעומרי, למרות שגם המרצה וגם אני ידענו במי מדובר "אני אוהבת אותו… אבל אני לא יודעת איך לנהוג במה שאני מרגישה, אני מפחדת שיפגע בי, שיעבוד עליי, שאני אהיה אחת ההתערבויות שלו…אז אני דוחה אותו" הסברתי את עצמי "אבל אז הוא מתעלם ממני, ומתחיל עם כל אחת שנקרית לו בדרך, ואז אני מתחילה לכעוס, לקנא ולהתנהג כמו ילדה קטנה" עניתי לו בצורה לא ברורה "אני ממש מטומטמת נכון?" שאלתי את המרצה "לא" הוא צחק "את מאוד נבונה, וזה ניחן בשיעורים שלי בצורה שבה את מדברת… וזה טבעי מה שקורה לך, זה בסדר לשחק, להתלבט, לא להיות בטוחה…אבל בכל משחק יש רגע שבו צריכה להיות הכרעה מסוימת, בחיים ההכרעה מגיעה לפי הרגשות, שהרגשות ברורים את מכריעה ואז פועלת-או שאת נסוגה אחורה או שאת מסתכנת, אבל את פועלת.. את צריכה לוודא מה את מרגישה, אחרי זה להכריע ואז להחליט אם שווה להסתכן בשביל זה" המרצה הסביא לי ובהיתי בעומרי שחייך את החיוך היפה שלו כדי להרשים את הבנות ואני כרגיל התעצבנתי, אבל בו זמנית הפנמתי את דברי המרצה.
במהלך כל השיעור שלו הבנתי שאני אוהבת עומרי ושאני מוכנה לקחת את הסיכון הגדול הזה, שאני מסוגלת להיות איתו להאמין לו… ראיתי אותו מסתמס בטלפון ויוצא מהשיעור, אז החלטתי לנצל את ההזדמנות ולהגיד לו מה אני מרגישה ורוצה.. אז עקבתי אחריו, הוא הלך לחדר שלו ואני הלכתי אחריו בלי שישים לב…הוא נכנס לחדר וסגר את הדלת, מזל שאני כבר מיומנת בלפרוץ לדלת של אח שלי, תמיד יש לי העתק של המפתח של החדר שלו בגרב, הוצאתי את המפתח ונכנסתי, במהירות, הוא היה שם עם איזה בחורה, מתנשק איתה והקנאה שבי בערה והכעס עוד יותר "אתה לא נח לשנייה?" שאלתי צוחקת תוך כדי שאני מכניסה את המפתח לגרב בחזרה "מה עכשיו?" הוא שאל מיואש, משתחרר מהבחורה הזו "כלום, זה פשוט נראלי מגוחך שאתה משתחרר משיעור בגלל בחורה" צחקתי והתיישבתי על המיטה ליד "ולי נראה מגוחך שאת מתערבת מתוקה" ענתה לי בחוצפה הבחורה הזו שלו "אל תתערבי" אמרתי והתקדמתי אליה "מה תעשי לי גמדונת?" היא שאלה אותי בהתקרבות "אני אהרוג אותך פרחה" אמרתי עצבנית והתקדמתי להרביץ לה, אבל עומרי בלם אותי "את משוגעת" היא אמרה והלכה מהחדר בבהלה "יופי, תלכי פרוצה" צעקתי עליה ועומרי הסתכל עליי לא מבין "את יכולה להגיד לי מה את עושה?" הוא שאל מחורפן וכעס עליי "אני?" גיכחתי "חוצפן! מה אתה עושה?" צעקתי עליו "משחק אותה מאוהב בי ומתחיל עם כל אחת?" המשכתי "אז עכשיו את מקנאה?!… אני באמת לא מבין אותך" הוא אמר מיואש ממני "אין מה להבין" אמרתי כועסת ולא ידעתי איך להסביר את עצמי "את מטורפת, באמת את פסיכית" הוא הרים את הקול והתקרב אליי "אני לא פסיכית… למה את לא רואה את מה שקורה?" צרחתי עליו בחזרה,כועסת, מתוסכלת שהוא לא רואה "רואה מה? תסבירי את עצמך כבר!" הוא זעם "את באה ומנשקת אותי, מתחמקת, אחרי זה עושה לי סצנות קנאה, מקימה מהומות…מה את רוצה? מה את מחפשת?" הוא הרים את הקול והתקרב אליי הרבה יותר "דברי" הוא הוסיף בכעס כאילו הזדקק לתשובה "אותך" השבתי לו בחדות "אתה לא רואה שאני אוהבת אותך?! שאני רוצה אותך, שאני לא מפסיקה לחפש את הקרבה שלך מהיום הראשון שראיתי אותך?" אמרתי לו בצורה הכי ברורה שיש ולא ידעתי איך להמשיך את מה שאני מרגישה, הרגשתי מובכת ומטומטמת "עזוב, אני אומרת שטויות" אמרתי שנייה אחרי זה ועמדתי לצאת…אבל הוא אחז לי ביד, סובב אותי אליו ונישק אותי בחוזקה, באהבה, הרגשתי את העוצמה של הנשיקה ואחרי זה התנתקנו "אני גם אוהב אותך, אין לך מושג כמה" הוא אמר לי ותפס אותי מהמותניים "אז למה אתה עם הבנות האלו?" שאלתי לא מבינה "אחד, כי את מעצבנת ואת לא ברורה אז כן אני מחפש נחמה, שתיים, אני נהנה לראות אותך מקנאה" הוא השיב לי מרוצה "אני לא מקנאה" השבתי וחייכתי מיד אחריי "אוקיי, אני כן מקנאה" אמרתי לו "אז אני כבר לא נראית לך יותר ילדה קטנה והיסטרית?" שאלתי בחיוך כשאחזתי אותו בעזרת כריכת הידיים מסביב לעורף שלו "תראי יש דברים שלא משתנים ולא ישתנו" הוא גיחך והסתכל עליי "אני רוצה להיות איתך" הוא אמר ברצינות וחייכתי, נישקתי אותו נשיקה קטנה "גם אני רוצה…אבל בטעות הראשונה שלך, בשטות הראשונה שאתה עושה, אני נשבעת שאני קוברת אותך חי" אמרתי לו מחויכת והוא נישק אותי בחזרה