החיים הם חלום-אלמה ועומרי פרק 19

פרק 19
נקודת מבט עומרי
עבר חודש מאז שאני ואלמה ביחד, אני אוהב אותה יותר מתמיד, היה לנו חודש יפה, מצחיק, מלא בריבים, בפגישות..הכרתי אותה יותר לעומק התאהבתי באישיות שלה כל פעם יותר ויותר, היא מיוחדת ולא כמו כולן.
היום אבא שלי קבע איתי,הוא צריך לאסוף אותי לפגישה חשובה אז אני לא אהיה בבית ספר בתחילת היום.
"לא הבנתי על מה בידיוק הפגישה" תום אמר שהייתי מוכן "גם אני לא, אני רק רוצה לסיים את זה" אמרתי שלקחתי את האייפון והכנסתי לכיס "טוב דבר איתי" תום אמר לי כשיצאתי. חיכיתי לאבא שלי בשער והרגשתי באותו זמן רטט בכיס שלי "בהצלחה היום אהובי אני אתגעגע אלייך" קיבלתי הודעה מאלמה "גם אני יפה שלי, ניפגש בערב♥" עניתי לה כשעולה לי חיוך רחב על הפנים ועליתי לרכב שהסיע אותי למשרד של אבא שלי "איפה אבא שלי?" שאלתי את הנהג "הוא לא יכל לבוא לאסוף אותך, היו לו דברים לעשות הוא מחכה לך במשרד" הנהג אמר לי ולא הופתעתי ,גם לא אוכזבתי אני כבר רגיל שאני עדיפות שנייה שלו.
נכנסתי למשרד שלו וחיכתה שם ארוחת בוקר זוגית "מה זה?" שאלתי את אבא שלי מופתע "נדבר קצת לפני הפגישה, זה חשוב" הוא אמר לי והייתה אווירת מתח ולחץ, התיישבתי מולו והתחלנו לאכול.
"טעים?" הוא שאל וניגב את הפה שלו בעזרת המפית "כן,אבא מה העניין?" שאלתי בישירות "טוב, אז המצב הוא כזה, אני צריך שתשתמש בקסם הגברי שלך" הוא אמר ולא הבנתי "מה? תדבר ברור" דרשתי ממנו "אני צריך שתיפרד מהחברה שלך" הוא אמר והתקדם עם הכיסא לשולחן וצחקתי "אתה צוחק נכון?מה עובר עלייך, מה זה קשור?" שאלתי אותו עצבני "לא, אני רציני מאוד" הוא אמר ושתה מכוס התפוזים "אתה חי בסרט קשה" זעמתי וקמתי מהשולחן "שב ותקשיב לי" הוא אמר בהחלטיות והקשבתי לו, התיישבתי "לא משנה מה תגיד, אתה מטורף אם אתה חושב שאני אפרד מאלמה" לא ויתרתי "אתה תקשיב לי ותקשיב לי טוב" רמת הכעס של אבא שלי עלתה "אני חותם מחר עסקה חשובה, עם אחת הנשים החשובות במדינה, העסקה הזו תקדם אותי לשחקים, וכדי שנחתום על זה אני צריך שתהפוך להיות הבן זוג של הבת שלה שני שאגב לומדת איתך בבית הספר, זה יצור בה אמון וקרבה אליי, היא תהיה חייבת לחתום" הוא סיפר לי על התוכנית שלו ונגעלתי ממנו, מהאופי שלו, והכי גרוע שזה משהו שפעם הערצתי לפני שהכרתי את אלמה "אני אעזור לך בכל דבר, אבל אני לא נפרד מחברה שלי!!" אמרתי בהחלטיות "חבל שאתה מכריח אותי להגיע לזה" הוא התיישב רגוע "מה תעשה? תהרוג אותי?" צחקתי עליו "לא, אם אתה לא תיפרד ממנה עוד היום ותתחיל לצאת עם הבת של אותה אשת עסקים, אני אשלח אותך לפנימייה צבאית, אני לא אתן לך לא כסף ולא את הבית הפרטי שלך, ובנוסף אני אדאג שגם אלמה תצא מבית הספר הזה, ההחלטה בידיים שלך" הוא איים עלי מרוצה מהכוח שלו "אתה אבא שלי או אויב שלי? מה עובר עלייך שאתה מאיים עליי?" שאלתי אותי מזועזע "אחר הצהריים יש לנו פגישה עם שתיהן, אם אתה מקבל את מה שאמרתי אתה תבוא, ואם לא תגיע, אתה תצטרך לשאת בתוצאות" הוא אמר ופתח את התיק שלו "אתה חלאה" אמרתי כועס, קמתי מהכיסא וטרקתי הדלת בעצבים. הלכתי לבית הפרטי שלי, ישבתי, וחשבתי מה לעשות…מצד אחד אני לא יכול להיפרד מאלמה, אני לא יכול לראות את עצמי בלעדייה, הקשר שלי איתה זה הדבר היחידי שאמיתי בחיים שלי, אבל מצד שני אני לא יכול לתת לאיום שלו לקרות, לעזוב למקום אחר ולא לראות אותה, או לתת לאבא שלי להוציא אותה מבית ספר ולהרוס לה את החיים, אני לא מוכן שיקרה לה כלום…אני מעדיף שהיא תכעס עליי, תשנא אותי, תרביץ לי ותרצח אותי גם מאשר להרוס לה את החיים…אין אופצייה אחרת, אני חייב להסכים להצעה שלו.
אחר הצהריים הגיעו ואני הגעתי למסעדה, התיישבתי בשולחן ליד אבא שלי "אני שמח שלקחת את ההחלטה הנכונה" הוא אמר מרוצה וחיבק אותי "אתה מטורף" אמרתי והתרחקתי ממנו ובידיוק הגיעו האמא והבת…הבת שלה שני באמת שווה אבל אי אפשר להשוות בכלל בינה לבין אלמה, לחצנו ידיים והתיישבנו "אני ליאת וזו הבת שלי שני" היא אמרה ונישקתי אותה בלחי.
הארוחה התקיימה כמו כל ארוחה צבועה ואני התחלתי עם שני, העברנו מספרים וקבענו לחזור יחד לבית ספר, הרגשתי תחושת אשמה נוראית, תחושת גועל מעצמי, ידעתי שאני עושה את הדבר הנכון אבל הרגשתי בידיוק ההפך. הייתי חייב לחזור כבר לבית ספר, לדבר עם אלמה, לסיים את הקשר… אני לא מאמין שעד שהתאהבתי סוף סוף, עד שהצלחנו להיות יחד ואני צריך לגמור את זה?! אני רק רוצה למות מהמחשבה המחורבנת הזו.
הגעתי עם שני לבית ספר מחובקים ופחדתי שמישהו יראה אותנו "רגע מאמי אז אתה באמת התכוונת לזה שאלמה לא מעניינת אותך וכל הזמן היית מאוהב בי?" שני שאלה אותי בגלל שזה מה שאמרתי לה בארוחה "בטח יפה שלי אבל אני חייב ללכת" ניסיתי להתחמק ממנה מהר ונאלצתי לשקר לה, אבל זה כבר למדתי מאבא שלי.
הגעתי לחדר שלי,התקלחתי, התארגנתי וירדתי לחדר אוכל, כולם כבר ישבו לאכול, נכנסתי ואלמה ישר קלטה אותי, היא רצה אליי וקפצה עליי בשביל נשיקה וחיבוק מלאים באהבה, לא רציתי שזה יגמר, לא האמנתי שאני צריך לגמור איתה, שאני לא ארגיש יותר את החיבוק שלה ולא אטעם יותר את השפתיים שלה
"התגעגתי אלייך" היא אמרה מחויכת וחיבקה אותי "בואי איתי" אמרתי לה והלכנו משם, הגענו לספסל הכי קרוב והתיישבנו כשהיא הביעה הבעת פנים לא מבינה "כן מה קרה?" היא חייכה והניחה את הידיים שלה סביב הצוואר שלי "אנחנו חייבים לדבר" אמרתי והורדתי את היידים שלה ממני "מה אתה מלחיץ אותי, קרה משהו עם אבא שלך?" היא שאלה ולא ידעתי איך אני עושה את זה, איך אני פועל במצב הזה, איך אני מסיים קשר עם הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים "אני מצטער" הורדתי את הראש "על מה?" היא שאלה מודאגת "אני..אני רוצה לסיים את זה" אמרתי לה ונשבר לי הלב "מה? אתה צוחק עליי נכון" היא שאלה לא מבינה כלום והעיניים שלה התחילו להירטב מהדמעות "לא, אני מצטער" אמרתי לה והתקשיתי להסתכל עלייה "אתה יכול להסביר לי מה יש לך?" היא הרימה עלי את הקול ולא ידעתי מה לעשות "כלום, זה פשוט לא עובד בינינו" המצאתי תירוץ עלוב "מה לא עובד? מה אתה אומר? הכל היה מעולה עד עכשיו" היא צעקה מאוכזבת "אני לא אוהב אותך בסדר? אין לי כלום אלייך אני אוהב מישהי אחרת" אמרתי באותו טון ונאלצתי לשקר לה, לפגוע בה כדי שתשנא אותי, ידעתי שהיא תסבול אבל לפחות זה יעבור, היא לא תצטרך לסבול חבר פחדן כמוני שלא מסוגל להסתכן "אתה רציני? אני לא מאמינה לך תגיד לי מה קורה" היא התחננה אוחזת בידיים שלי וירדו לה דמעות וגם לי אבל עצרתי אותם "זאת האמת, תעשי עם זה מה שאת רוצה" אמרתי בקרות רוח והלכתי משם.. רציתי למות שהשארתי אותה ככה, בוכה ופגועה ממני, הלכתי לחדר שלי הורדתי את הנעליים שלי בעצבים וזרקתי את הבגדים על המיטה בעצבים…לא יכולתי לישון כל הלילה מהמחשבות עליה ומהשנאה שהתחלתי לחוש כלפי אבא שלי.