החיים הם חלום-אלמה ועומרי פרק 23 אחרון!!!

פרק 23
נקודת מבט עומרי
קמתי בבוקר עצבני אחרי אתמול, אחרי השיחה שלי עם אלמה, לא נראלי שכבר יש סיכוי שנחזור, אין לי תקווה ואני מבין את זה, אני טעיתי כמו אידיוט שהסכמתי להצעה הדפוקה של אבא שלי… התיישבתי מתוסכל עם הטלפון במיטה, עד שתום בא ולקח ממני את הטלפון "אתה מתכוון להמשיך להיות ככה בדיכאון כל החיים?" הוא שאל אותי "אני מטומטם פשוט" אמרתי עצבני ויצאתי מהחדר.
הגעתי לחדר אוכל, ראיתי את אלמה ודניאל אוכלים ביחד ורציתי למות ולהרוג אותם בו זמנית, אני הרגשתו חוסר טעם להשאר בבית ספר הזה, עדיף לי שוב לעבור בית ספר כמו של שנה, עד שסוף סוף משהו מילא אותי הכל נהרס. "מאמי" שני אמרה משום מקום וחיבקה אותי ואני הרחקתי אותה ממני "מה קורה לך?" היא שאלה "כלום" עניתי כועס, מסתכל על אלמה והיא בידיוק הסתכלה עליי "נו מה קרה?" היא לחצה עליי "אני לא רוצה אותך, את לא רואה?! אני לא אוהב אותך וכל הקשר הדפוק הזה בינינו זה תוכנית מסריחה של אבא שלי כדי לחתום על עסקה מטומטמת שחררי ממני" צעקתי עליה ונעלמתי משם בעצבים.

נקודת מבט אלמה
הייתי בשוק אחרי מה שקרה בחדר אוכל, "לכי אליו" עדן אמרה לי ודניאל הסכים איתה "למה אני?" שאלתי לא מבינה ובעצם כן הבנתי "כי אתם אוהבים אחד את השנייה" דניאל ענה מוותר ומבין מה קןרה בינינו, יצאתי מהבית ספר וחיפשתי אותו בלי סוף, בכל מקום אפשרי, לא ידעתי איפה למצוא אותו, חיפשתי בחדר שלו, שלי, אצל חברים שלו, בשירותים, בכיתות עד שעלה לי מקום אחרון, המקום היחידי שהגיוני-הבית שלו ובשביל להגיע לשם הייתי חייבת לברוח מבית ספר. הלכתי לשער האחורי של בית ספר וטיפסתי עליו כדי לברוח תוך כדי שאני מסתכלת שאף אחד לא מסתכל עליי. עליתי על מונית ונסעתי לבית שלו.. כל הדרך חשבתי על מה שקורה לי ולו, שאנחנו אוהבים מאוד אחד את השנייה ולא מסוגלים להיות רחוקים אחד מהשנייה.
הגעתי לבית שלו, דפקתי בדלת בחוזקה כמו מטורפת, בציפייה שהוא יפתח את הדלת וכך גם היה "מה את עושה פה?" הוא שאל בשוק ונכנסתי "מה קרה לך היום?" שאלתי והוא סגר את הדלת "לא אמרת שאת לא רוצה לדבר איתי?" הוא שאל מתקדם אליי וכשלא עניתי הוא הסביר את עצמו "כלום לא קרה,פשוט נמאס לי מהחרא הזה ולהיות בלעדייך, ושנפל עליי אבא כזה" הוא אמר מתוסכל וראיתי מזוודה ליד הספה בסלון "מה זה?" שאלתי "אני נוסע, אני באמת לא מסוגל יותר ואני שונא דרמה אז בואי נעזוב את ככה" הוא אמר בעצב ועמד לפתוח לי את הדלת אבל סגרתי אותה "לא, אתה לא יכול לעזוב" התחננתי בפניו "אין לי שום סיבה להשאר במקום הזה, אבא שלי סוחט אותי, את הבן שלו ואני רק מסתבך כל פעם יותר" הוא זעם "לא, אתה לא עוזב, תפסיק להתנהג כמו ילד מפונק ותסתכן פעם אחת ולתמיד" כעסתי עליו ונעמדתי מלפני הדלת, שלא יפתח אותה שוב "מה אלמה מה? אין לי למה להסתכן, את לא מבינה שהפסדתי הכל?! תני לי סיבה אחת באמת שווה לי להשאר" הוא צרח עליי "אני, בשבילי תסתכן" התחננתי אליו בעיניים עצובות, לא אמרנו דבר, הסתכלנו זה על זה באהבה ותנשקנו ישר בפראות, בעוצמה, במשיכה, לא יכולנו לשחרר, התנשקנו בהליכה והלכנו לחדר שלו, תוך כדי שאני הולכת אחרונית ונופלת על המיטה שלו כשהוא מעליי ומנשק את הצוואר שלי "אני אוהב אותך" הוא אמר מחייך והמשיך לנשק אותי כשאנחנו מתפסים למיטה, ועומדיים על הברכיים אחד מול השנייה "אני רוצה להיות איתך" אמרתי בשני המובנים של המשפט והמשכנו להתנשק באיטיות, הורדתי לו את החולצה ותפסתי גופו הגדול בידיי הקטנות והוא המשיך לנשק אותי, הרגשתי את הידיים הגדולות שלו על המותניים שלי, אוחזות בקצוות החולצה שלי כאשר באיטיות הוא מוריד אותה ממני עד שנשארתי עם חזיית התחרה השחורה שלי, הוא נישק לי את הצוואר והלב שלי פעם בחוזקה, הרגשתי את היידים שלו יורדות לכיוון החצאית הלבנה שלי, פתח את הכפתור שלה, והוריד לי אותה והוא הוריד את מכנס הספורט שלו, שכבנו במיטה מחובקים ומתנשקים והידיים הגדולות שלו נגעו לי בכתפיים ואט אט ירדו במורד גבי עד שהגיעו לפתח החזייה שלי, "את בטוחה?" הוא שאל לפני שפתח את קרסיי החזייה "יותר מכל דבר אחר" עניתי בחיוך והוא באיטיות פתח אותה ועם האצבעות שלו הוא הוריד את הכתפיות ממני בעדינות והצמיד אותי אליו…לא הרגשתי נבוכה בכלל, הרגשתי בבית, כמו ליטוף לנשמה, הרגשתי אהבה גדולה, הוא שמר עליי כל כך, עשינו אהבה והבנתי שהוא האהבה הכי גדולה שלי.
קמנו בבוקר, אחד לצד השנייה, עירומים מתחת לשמיכות וחייכנו זה לזה "בחיים לא חשבתי שאני ארגיש ככה מלא" הוא אמר ונישק אותי "בחיים לא חשבתי שאני אתאהב במישהו כמוך" צחקתי עליו והתנשקנו עד שקיבלתי הודעה בטלפון "תודה על הכל אבל אני יודע שבינינו זה לא יקרה, אני מאחל לך בהצלחה♥" זה היה מדניאל, הוא הבין אותי, ידע מה קורה לי באמת "טוב חייב לחזור לבית ספר" התיישבתי על המיטה מכוסה בשמיכה והוא ליטף לי את הגב שהיה חשוף "לא היית רוצה לעשות משהו אחר?" הוא שאל מחייך ומשך אותי אליו "די אידיוט יאלה" אמרתי וקמתי להתלבש, ירדנו לרכב שלו ונסענו לבית ספר.

כעבור חודש
אני ועומרי ביחד, הצלחנו להתמודד מול אבא שלו, תום ועדן גם ביחד, אנחנו יוצאים ביחד ארבעתנו, צוחקים נהנים, שנה הבאה זו השנה האחרונה שלי בתיכון ועומרי מתגייס.
ממש כמו שהתחילה השנה הזו-החיים שלי מאושרים, אני במקום שאני אוהבת עם האנשים שאני אוהבת ועושה את מה שאני אוהבת, השנה התאהבתי והכרתי אנשים נוספים, אין ספק החיים שלי הם חלום שהתגשם, שנעשה למציאות.

-סוף-

הסיפור "החיים הם חלום-אלמה ועומרי" נגמר, מקווה שאהבתן החל ממחר אני אעלה סיפור חדש "נולדנו לאהוב-גבריאלה ואדם"