החיים על פי שיר-פרק 19(:

"היי גל" חייכתי, שמחתי לראות אותו הרבה זמן לא נפגשנו.
"היי" חייך אלי
"כנס" אמרתי ונכנסתי בחזרה והתיישבתי על הספה, וגל אחרי
"מה קורה?" שאל אותי ואת נויה
"מצוין.. גיא אצל עדן" אמרתי
"מה הוא עושה אצלה?" שאל
"הם ביחד" חייכתי
"מה איתך?" שאלה נויה
"הכל טוב" חייך שיחה יבשה, מאוד יבשה.
"טוב, אני הולכת כי .. אני.. צריכה לעזור לאמא שלי" אמרה נויה
"חבל.. טוב תדברי איתי כבר" חייכתי והיא יצאה מהבית, נשארנו שוב, אני וגל לבד.
"שיר אני יודע" אמר פתאום אחרי שתיקה
"מ..מה.. אתה יודע?" שאלתי
"שחבר של נאור ניסה לגעת בך" אמר ואני קפאתי במקום, מאיפה הוא יודע את זה?!
"ממש לא.." גיכחתי
"שיר, אל תשקרי כי אני יודע" אמר
"מאיפה אתה יודע?" שאלתי
"שמעתי אותך מדברת עם עדן ונויה"
"שיט" אמרתי והרכנתי את ראשי
"למה לא סיפרת לאף אחד?"
"כי.. לא רציתי לעשות מזה סיפור, אני בסדר עכשיו אתה רואה?" אמרתי
"כן.. אני רואה שאת באה איתי עכשיו למשטרה" אמר
"מה?! לא" אמרתי בכעס
"שיר אני לא שואל אותך ממש, אנחנו הולכים למשטרה עכשיו!" אמר והקים אותי מהספה.
"לא גל, זה עבר לא צריך לעשות מזה סיפור! וגם בסוף הוא לא הצליח!!" אמרתי
"לא מעניין אותי, הוא ניסה? כן אז אנחנו הולכים עכשיו למשטרה" אמר ותפס אותי בכוח ויצאנו מחוץ לבית שלי. תפסנו מונית והגענו לתחנת המשטרה, נכנסנו לבפנים.
"שלום, אני רוצה לדווח על אונס" אמר גל בטוח בעצמו
"אוקי, חכו כאן "אמר הפקיד ואני וגל התיישבנו על הכיסאות.
"זה לא בסדר מה שאתה עושה" אמרתי לגל והרגל שלי רעדה
"שש… יהיה בסדר" אמר והניח ידו על הרגל שלי והרגיע אותי.
"גל ושיר, תם יכולים להכנס" אמר הפקיד והצביע על חדר כלשהו, אני וגל נכנסנו לבפנים.
באמצע החדר היה מונח שולחן חום כזה ועליו כמה דפים, שלוש כיסאות, אחד לחוקר ושתיים לי ולגל.
"שבו" אמרה החוקרת. "רציתם לדווח על אונס, אני פה בשביל זה"
"כן" אמר גל והתיישב, אני התיישבתי על הכיסא ועוד הייתי די בהלם.
"מי הנאנסת?"
"אני" אמרתי בשקט
"טוב.. תתחילי לספר לי מה קרה אני בינתיים יכתוב" אמרה
התחלתי לספר לה את הסיפור והיא הזדעזעה לשמוע את המקרה.
"אוקי, יש לך דרך כלשהי להשיג את אותו בחור?" שאלה, אני ישר חשבתי על נאור.
"כן" אמרתי. התקשרתי לנאור ותוך כמה דקות היה לי המספר של אותו אחד שהשם שלו תומר.
"הנה קחי" אמרתי לחוקרת וכתבתי את המספר על דף.
"אנחנו נתקשר אליו ונזמן אותו לחקירה, את יכולה לישון בשקט בלילה, וכך גם חבר שלך" חייכה
"תודה רבה" חייך גל ואני והוא יצאנו מהתחנה, היה שקט בינינו.
"טוב.. תודה על הכל גל, אבל נראה לי אני ילך הביתה עכשיו" אמרתי
"חכי אני ילווה אותך" אמר והתחלנו ללכת
"את מרגישה יותר טוב?"
"כן.. אתה יודע שעכשיו צריך לספר לגיא" נאנחתי
"כן, טוב את במילא לא יכולת לשמור על זה בסוד לנצח, זה מתישהו היה יוצא"
"בכל זאת, אתה יודע מה הוא יעשה שהוא ישמע על זה?"
"כן אני מכיר את גיא"
"ראית היא חשבה שאנחנו חברים" חייכתי חיוך טיפשי
"כן.. אבל את עם רון" אמר ונשמע בקול שלו ביאוס
"לא.. כבר לא"
"מה? מה קרה?" שאל
"הוא בגד בי עם איזה מורן אחת" אמרתי
"אה החד.."
"כן החדשה שמצטרפת לבית ספר" המשכתי אותו
"אוקי אני רואה שאת כבר יודעת" אמר
"חח, כן" חייכתי
אחרי הליכה של עשר דקות הגענו לבית שלי, גל נתן לי נשיקה בלחי והלך.
נכנסתי לבפנים וראיתי את גיא יושב על הספה ומחכה לי.
"איפה היית? שעתיים אני מחפש אותך! את לא עונה לפלאפונים, החברות שלך לא יודעות איפה את, השעה עכשיו שתיים עשרה בלילה! מה נראה לך שאת עושה?!" צעק עלי
"אני יסביר לך הכל.." אמרתי והתיישבתי בספה שלידו
"אני מחכה" אמר, התחלתי לספר לו את הכל ופשוט ראיתי איך העצבים שלו עולים יותר ויותר.
"איך קוראים לו?" שאל בעצבים
"תומר" אמרתי ודמעות בעיניי
"איפה הוא גר?"
"בטבריה" אמרתי
"קודם כל אל תבכי, ותכיני את עצמך כי מחר נוסעים לטבריה" אמר
"אבל אמא לא צריכה לחזור מחר?" שאלתי
"כן אבל בערב" אמר
"טוב" אמרתי וחיבקתי אותו.
******
בבוקר קמתי מהשעון המעורר ומהצעקות של גיא.
"קומי! אנחנו נאחר את האוטובוס" אמר כי לגיא אין עוד רישיון נהיגה.
קמתי,שטפתי פנים, הוצאתי ג'ינס אפור, לבן עם קרעים וגופייה שחורה, עשיתי מחליק התאפרתי קצת וירדתי למטה. "קחי" זרק לי שקית שוקו ליד
"מתי יוצא האוטובוס?" שאלתי
"עוד חצי שעה" אמרתי
"טוב" אמרתי ושתיתי מהשוקו
******
"יש שמה בנות כוסיות יפריע ל עם אני ילך לשבת לידם?" שאל אותי
"לא" חייכתי והוא קם והלך. המשכתי להסתכל דרך האוטובוס על הנוף היפה, ופתאום התיישב לידי נער שנראה בגיל שלי, הוא היה ממש חתיך