החיים על פי שיר- פרק 2(:

בבוקר קמתי לבד, שטפתי פנים ובחרתי מה ללבוש, אחרי כל הסידורים ירדתי למטה וראיתי את גיא וגל יושבים בשולחן אוכל ושותים, התיישבתי לידם והכנתי לי שוקו.
"תינוקת" אמר גיא
"מדבר המבוגר" אמרתי לו
"כל בוקר אתה חייב להגיד לה ככה?" שאלה אמא
"כן" אמר גיא
"טוב תצאו כבר עשרה לשמונה" אמרה אמא
"שכחת שהבית ספר ממול?" צחק גיא
"בכל זאת, איתכם הכל אפשרי" אמרה וצחקה
"עם גיא הכל אפשרי" אמרתי ותיקנתי אותה
"טוב יאאלה בואו נצא" אמרתי, ולקחנו את התיקים, אמרנו שלום לאמא ויצאנו מהבית.
בכניסה לבית ספר ראיתי את נויה מכה לי, התקרבתי אליה והלכנו יחד לכתה.
"בוקר טוב" חייכתי אליה
"בוקר מדהים" חייכה
"מישהי מאושרת?" שאלתי
"כן" צחקה
"ומי המאושר?" שאלתי
"בן" אמרה וחייכה
"אוי איזה חמודים!!" צחקתי
"גם את ושלומי, את חושבת שלא שמענו?" אמרה
"מה שמעתם? לא קרה כלום" אמרתי
"שהייתם לבד בבית שלו והוא היה בלי חולצה.. זה כבר סימן" אמרה וצחקה
"לא, זה בגלל ששפכתי עליו את האקסל שלי" צחקתי
"אה אה" אמרה
"אל תאמיני" צחקתי ונכנסנו לכתה, ראיתי את ירדן יושבת בצד אחד של הכתה ואת שי בצד אחר.
התקדמנו לירדן "מה קרה?!" שאלתי
"רבנו" אמרה
"מה חדש?" צחקה נויה
"לא עכשיו זה רציני" אמרה ירדן
"על מה?" שאלתי
"שהוא ליווה אותי אתמול הביתה סתם דיברנו והגענו איכשהו לבנות ולבנים, והוא אמר לי חבל שאת לא כמו כולם.. וזה פוגע! כאילו הוא לא אוהב אותי כמו שאני?" שאלה
"איזה מגעיל" אמרה נויה
"מגעיל, זה לא הולך לעבור לו בשתיקה" אמרתי וגררתי את נויה איתי אל שי
"שיר לא צריך!" אמרה ירדן אבל התעלמתי מימנה.
אני ונויה נעמדנו ליד שי שהיה עם בן ושלומי "מה הקטע המסריח הזה אה?!" צעקתי על שי
"איזה קטע? מה את רוצה?!" אמר שי
"מה היא רוצה?! היא לא מספיקה בשבילך אה?!" אמרה נויה
"לא לא מספיקה יאאלה לכו מפה" אמר וצעק, כל הכתה הסתכלה עלינו וחיכתה לתגובה
"בואנה מה אתה צועק עליה?!" נכנס גיא בהתפרצות לכתה
"אחי, לך אני לא רוצה שתתערב" אמר ישי
"אז אל תצעק עליהם שמעת?!" צעק גיא
"מה יש לכם היום? משוגעים פה אחד אחד" אמר שי
"ואתה הראשי" אמרתי ואני ונויה הלכנו משם, ומשכתי איתי גם את גיא.
"תודה על ההגנה, זה בסדר אני מסתדרת" אמרתי והוא חייך והלך.
היה צלצול וישבתי במקום שלי ראיתי שגל יושב ליד מישהי בלונדה כזאת, אוקי אתה מעדיף אותה עלי? סבבה, מה אני יעשה לו. לידי התיישב ילד חתיך שיער בלונדיני עיניים ירוקות נראה טוב.
"היי, רון" חייך זה אחד מהחברים של גיא
"כן, אני זוכרת אותך…שיר" חייכתי
"מאיפה את מכירה אותי?" צחק
"מאתמול, שהצצתם לי דרך החור שבדלת" צחקתי
"אה.. לגבי זה, ממש סליחה" צחק
"זה בסדר" חייכתי. המורה נכנסה לכתה והתחילה ללמד, בינתיים אני ורון דיברנו והוא הציע לי שנצא היום לאיזה מסעדה ברור שהסכמתי הרי למה לא?
"אני יבוא לאסוף אותך בשמונה" קרץ לי ויצא מהכתה, נויה וירדן התקרבו אלי וצחקו ואיחלו לי בהצלחה ושרון מדהים. בסוף היום חיכית לגל בשער בית ספר, הוא היה עם גל ועוד ילד שאני לא מכירה. "אני יוצאת היום" אמרתי לו
"עם מי?" שאל
"עם רון" אמרתי וגל החל להשתעל
"טוב.. בהצלחה" אמר
"לא אכפת לך?" שאלתי בסקרנות
"רון הוא אחלה גבר, אני בטוח שהוא ישמור עליך, ועם לא הוא יודע מה יקרה לו" צחק גיא
"אהאה" אמרתי.
אני וגיא נכנסנו הביתה וראינו את אמא יושבת עם איזה אחד שאני לא מכירה..
"אנחנו בבית" אמרתי כדי שישימו לב אלינו
"או טוב שבאתם" חייכה אמא "תכירו זה אריק אנחנו מתחילים לצאת" אמרה וחייכה, ראו אושר על פניה אז מי אני שתהרוס לה?
"היי" חייכנו אני וגיא ולחצנו לו את היד
"היום אנחנו נעשה ארוחת ערב ונכיר גם את הילדים שלו… אז תבטלו את כל התוכניות שלכם"
"מה לבטל?" שאלתי
"כן, תקבעי את הדברים האלה ליום אחר" אמרה אמא.
"טוב" אמרתי בכעס ועליתי להתקשר לרון להסביר לו שאני לא יכולה לצאת היום.
'הלו?' אמר
'רון.. זאת שיר' אמרתי
'אה.. מה קורה יפיופה?' שאל
'לא ממש בסדר.. אנחנו לא יכולים לצאת היום' אמרתי
'אה.. למה?' שאל
'יש לי איזה עניין משפחתי' אמרתי
'טוב, אז נעביר את זה למחר?' שאל
'הממ.. כן' אמרתי וחיוך קטן עלה על פניי
'יאאלה אין בעיה, ביי יפיופה' אמר וניתק.
ירדתי בחזרה למטה ואמרתי לאמא שאני הולכת לעדן, שלחתי לה הודעה שאני באה אליה,היא כתבה שהיא מחכה לי. יצאתי מהבית ונזכרתי בימים הטובים שהיינו משפחה מאוחדת, עד שההורים שלי התחילו לריב ובסוף הם התגרשו. אני זוכרת את גיא כל הזמן אומר לי שבסוף יהיה בסדר, בסוף הכל יסתדר, ועכשיו שכבר שנתיים וחצי לא ראיתי את אבא שלי, אמא מוצאת אהבה חדשה. מצד אחד אני מרוצה ושמחה בשבילה, אבל זה גם יכול להשפיע עלי.
הסתכלתי לשניה על הרצפה ותוך שניה נפלתי על הרצפה הרמתי את ראשי וראיתי ילד חתיך, שיער חום עיניים ירוקות כחולות.
"אתה לא רואה לאן אתה הולך?!" צעקתי
"את לא רואה, את הורדת את הפנים שלך!!" צעק
"אז אתה ראית שהורדתי את הפנים אז תזוז לי מהעניים!!!" צעקתי וקמתי, ניקיתי את החול והליכלוך שנדבקו לבגדיי. המשכתי ללכת ואחרי כמה דקות הגעתי לעדן, דפקתי על דלת ביתם ואמא שלה פתחה לי.
"שירוש, מה שלומך? איך בבית הספר החדש?" שאלה
"הכל מצוין" חייכתי
"בואי.. עדן למעלה" חייכה. נכנסתי ועליתי למעלה, פתחתי את הדלת וכרגיל עדן עם מוזיקה בפול וויליום, שוכבת על המיטה שלה ומזמזמת אותם.
"חיים שלי התגעגעתי!!" צחקתי וחיבקתי אותה
"יש חדשות טובות!!!" צעקה
"נו!" אמרתי והתיישבתי על המיטה שלה
"אני עוברת לבית הספר שלך!!" צעקה ואני אחריה
"יואו איזה כיף!!" צחקתי
"כן אה" חייכה
"מתי?" שאלתי
"בעוד יומיים" חייכה
"איזה כיף" חייכתי והמשכנו, לדבר,לרכל, לשיר בזיופים… אני ועדן מכירות מאז שאנחנו ילדות קטנות, אף פעם לא רבנו ואני מקווה שגם לא נריב..
******
"גיא שיר!! בואו למטה הם הגיעו" צעקה אמא
"אנחנו באים" צעקתי ויצאתי מהחדר, לבשתי מכנס קצר וחולצה נופלת, אספתי את השיער לקוקו גבוה וירדתי למטה. אמא פתחה את הדלת ואריק נכנס עם שלושת ילדיו. אחת קטנה ונראלי יו עוד תאומים בגיל שלי ושל גיא.
"היי" חייך אריק והם נכנסו לבפנים
"היי.." חייכנו
"גיא שיר תכירו, זאת נועה, זאת רוני וזה אושרי" חייך אריק. נועה הייתה הקטנה נראלי בסביבות שמונה תשע, רוני ואושרי נראו בגיל שלי ושל גיא.
"היי" חייכו אלינו וכולם התיישבו בשולחן….