החיים ע"פ קייט! פרק 6

אויי הוא כל כך הולך לרדוף אחריי, וראיין לא מרחם, במיוחד לא עליי.
התחלתי לרוץ לכיוון החוף.
ראיין היה בדילאיי קטן ורק אחרי שקלט שהתחלתי לרוץ הוא רץ אחריי.
"את באמת חושבת שתצליחי לברוח ממני?" של אחרי בהתגרות תוך כדי שהוא רץ אחריי.
"אל תראה אותי ככה, אני רצה מהר" אמרתי מחייכת והמשכתי.
הגעתי לחוף הים, רצתי על החול הנעים והחם. הים היה כחול כל כך.
"הוו באמת.." ענה וצמצם את הפער שהיה בנינו.
הגברתי את המהירות. רק שלא יתפוס אותי!
ואז..מה שהכי לא רציתי שיקרה קרה.
נתקלתי בסלע קטן שהיה בחוף ונפלתי על החול.
זה לא כזה כאב. אבל בדיוק כשבאתי לקום ראיתי את ראיין מעליי מתנשף כולו.
"חשבת שאני לא אתפוס אותך אהה..?" אמר אליי וקירב את פרצופו לפרצופי.
ניסיתי לעקל את המצב האינטימי שבו אנו נמצאים..
"אם לא הייתי נופלת אתה בחיים לא היית תופס אותי" אמרתי לבסוף בתשובה.
"אל תהיי כל כך בטוחה…ועכשיו, בואי נמצא עונש מתאים בשבילך." אמר בחיוך שטני.
בלעתי את רוקי. או או.
"אוו יש לי" אמר בחיוך אליי.
הוא התרומם מעליי ועוד לפניי שהספקתי להבין מה קורה הוא כבר הרים אותי אל בין זרועותיו כמו כלה.
"ראיין מה אתה עושה?" צעקתי עליו.
הוא רק חייך וגיחח אליי כתשובה.
הוא התקרב אל הים. אויי לא.
"דיי לא ראיין בבקשה ממך" התחננתי ונתתי לו אגרופים שאני לא חושבת שהזיזו לחזה המוצק והשרירי שלו.
"ראיין בבקשה" אמרתי ונגעתי בחזהו בשתי ידיי בעדינות.
הוא הסתכל עליי.
הסתכלתי על ידיי ואז רק קלטתי מה עשיתי. העפתי את ידיי מחזהו.
הוא גיחח.
"טוב בסדר" הוא אמר בחיוך והוריד אותי.
נשמתי לרווחה וניקיתי את עצמי מהחול שנדבק אליי כשנפלתי.
"ועכשיו ברשותך , אני אלך הביתה להתארגן לעבודה" אמרתי לו במבט כועס.
"מזה? אין תודה?" שאל.
"תודה על מה? על זה שכמעט זרקת אותי למים??" צעקתי עליו והלכתי.
לפתע הוא בא מאחוריי והרים אותי שוב.
"ואני עדיין יכול כן לזרוק אותך למים ולא רק כמעט" אמר אליי והתקרב למים.
"מה לא,לא ראיין" התחננתי.
"נווו תגידי את זה" אמר.
"אין סיכויי" אמרתי.
"אז אני זורק אותך" אמר והתכונן לזרוק אותי.
"לא!" צעקתי. "תודה,אוקיי?" אמרתי באנחה.
חיוך מנצח התפרס על שפתיו והוא הוריד אותי.
"היה כל כך קשה?" שאל.
"אידיוט" מילמלתי וחזרתי הביתה.
"מה את עושה פה בשעה כזאת בבית?? מה נהיית לי עבריינית? מבריזה משיעורים??" צעקה עליי רנזמי בשנייה שנכנסתי הביתה.
"אני לא הברזתי, אני פשוט לא מרגישה כל כך טוב" לחשתי אלייה באנחה.
"ואת חושבת שזה מעניין אותי??" צעקה עליי. "עכשיו תקחי את זה ותתחילי לשטוף את כל הקומה התחתונה,אני הולכת לקניון" אמרה וזרקה עליי דלי וסמרטוט.
אני לא יודעת מי יותר גרוע? היא או ראיין.
החלון היה פתוח ויכולתי לראות שאישה הבחינה במקרה המצער שקרה כאן.
רנזמי לא שמה לב ויצאה בהפגנתיות מהבית.
האישה שכניראה הייתה באמצע הרחוב ועצרה כששמעה רעש הייתה עם שיער שחור חלק ועיניים ירוקות,היה לה גוף יפה יחסית למישהי בגילה, היא נראתה בת שלושים.
היא כווצה את גבותיה.
נאנחתי וסגרתי את החלון. היא כניראה הלכה.
התחלתי לשטוף את הקומה התחתונה של הבית הרחב.
אחריי שעתיים סיימתי,בדיוק אז דונה וגרייט נכנסו הביתה.
"יצור,יש לי עבודה במדעים" אמרה עליי דונה בקולה המעצבן.
"תני לי לנחש, את רוצה שאני אכין לך אותה" אמרתי בקול עייף.
"בדיוק,תתחילי היום אני רוצה להגיש למורה ראשונה כדי שתעלה לי ציון,אהה ותנמיכי את הרמה, נימאס לי כל פעם למצוא תירוץ לאיך אני חכמה כל כך בעבודות.." אמרה ועלתה לחדר.
"ולי יש שעורי בית במתמטיקה,וזה למחר אז תתחילי עכשיו" אמרה גרייט וגם היא עלתה לחדר.
עליתי חדר הקטן שלי. ולולו הקטנטן ישר קפץ עליי בליקוקים.
התחלתי לצחוק.
הרמתי אותו אל מול פרצופי.
הבטנו אחד לשני בעיניים ,הוא כל כך חמוד הכלבלב הזה.
"אתה היחיד שמצליח לשמח אותי" לחשתי אליו והוא בתשובה ליקק אותי באף.
צחקתי והורדתי אותו.
נכנסתי בזריזות להתקלח.
יצאתי וראיתי שלולו הקטן נרדם על הרצפה.
ניסיתי ללכת בשקט אך הוא ישר פקח את עיניו.
חייכתי מעט והתיישבתי בשולחן הכתיבה הקטן כדי להכין את שיעורי הבית של גרייט .
אחרי חצי שעה גמרתי את כל שיעורי הבית של גרייט והשעה כבת הייתה חמש וחצי..
מלאתי ללולו אוכל ומים והחלפתי לו את העיתונים בעיתונים נקיים. אני לא חושבת שהמסכן הקטן יזכה לראות קצת אור בזמן הקרוב.
התקדמתי לעבר האוטובוס, בית הקפה הוא בצד השני של העיר.
כשהגעתי לבית הקפה לא היה כל כך הרבה לחץ.
"ג'ון? איפה המנה לשולחן שלוש?"צעקתי לג'ון הטבח שהיה במטבח מהמזנון.
"כאן" אמר והגיש לי אותה.
"אוו תודה באמת" אמרתי והתקדמתי לעבר שולחן שלוש.
הבטתי על כל השולחנות, לפתע ראיתי את האישה שראתה את מה שקרה לי היום עם רנזמי.
אויי נו באמת.
חזרתי בחזרה למטבח.
המשכתי להגיש הזמנות כרגיל קיוויתי שהיא כבר תלך.
הבנתי שהיא לא מתכוונת ללכת בזמן הקרוב.
"ג'ון,אני יושבת רגע. כואב לי קצת הראש" אמרתי לג'ון והתיישבתי על שרפרף קטן שהיה במטבח.
"אין זמן לשבת,המקום עמוס,קדימה קומי כולם עסוקים. רום ,מייקל, מיאנה,דייאנה ,ג'ייק" אמר לי.
"מה עם ראיין?"שאלתי.
"יום חופשי שכחת?"אמר לי.
אהוו בגלל זה היה לי שקט היום בעבודה.
"אוככ אוקיי" השבתי וחזרתי לעבוד.
האישה עם השיער השחור הלכה סוף סוף.