החיים שלה בלעדיו – פרק 2 עולם קטן

פרק 2 עולם קטן

התחלתי ללכת לכיוון התחנה ותוך 10 דקות כבר הייתי שם .
התיישבתי באחד הספסלים הפנויים שהיו בתחנה ומצידי ישבה זקנה עם שיער אדמוני שקילפה קלמנטינה . לא סובלת קלמנטינה . לפתע בא נער שנראה טיפה יותר גדול ממני . והתיישב מצידי השני .
הוא הוציא חבילת סיגריות מסוג ' קאמל ' מכיסו האחורי של ג'ינס הדיזל שלבש . איזה ניחוחות על הבוקר . זזתי באי נוחות כמה שניות .
הנער לקח סיגריה אחת והכניס לפה . הושיט את הקופסה לעברי
" רוצה ? " הציע לי והרים מעט את הגבות . בשלב הזה לא יכולתי שלא להתעלם מיופיו .
שזוף , עיניים ירוקות בהירות וגלח . ערס משו ..
" לא תודה " סירבתי בביישנות .
" לא מעשנת אה ? " שאל והדליק ת'סיגריה עם המצית .
כיווצתי מעט את עיניי ונענעתי את הראש לאט .
" בחורה טובה " שאף במיומנות את הסיגריה ונשף החוצה את האוויר שבמילא כבר השחיר לו ת'ריאות . חייכתי לעצמי .
האוטובוס הגיע והזקנה עלתה . הנער בא לעלות אבל אז עצר ליד דלת האוטובוס ,שאף נשיפה אחרונה וארוכה מהסיגריה זרק אותה על הכביש ודרך עליה עם הנעל בתנועות סיבוביות .
חיכיתי שיעלה .
" ליידיז פירסט " אמר וכיוון את ידו אל תוך האוטובוס . פעם שמעתי שכל הקטע של ה ' ליידיז פירסט ' הומצא ע"י הבנים כדי שתהיה להם עוד הזדמנות להסתכל על התחת של הבנות . נגיד .. הסמקתי מעט כשנזכרתי בזה . עליתי והוא עלה אחריי .
באתי להגיש את הכרטיסייה לנהג אך ידו של הנער נדחפה לפני והגישה לו ת'כרטיסייה לפניי .
מה הקטע שלו ? פעם נותן לי זכות קדימה בטענה ש ' ליידיז פירסט ' ושנייה אחרי זה נדחף לפניי בתור שהוא עצמו פינה לי ? הוא התיישב שני מושבים אחרי מושב הנהג .
הושטתי את ידי אל עבר הנהג אבל הוא עשה תנועת ביטול עם ידו והחל לנסוע . הוא לא רוצה לקבל את הכרטיסייה שלי ! מה קורה פה לעזאזל ?הסתכלתי לעבר הנער .
הוא חייך חיוך ממזרי וקרץ לי . הוא ניקב עליי . גלגלתי עיניים וחיפשתי בעיניי מקום לשבת , אבל מכיוון שכל האוטובוס היה מלא זקנים ואתיופים לא רציתי לקחת סיכון והתיישבתי מולו .
" אור . אור גואטה " אמר מרוצה מעצמו .
" שחר " קיצרתי בפרטים
" אז .. שחר , חדשה פה ? " שאל בהתעניינות , כאילו הכיר את העוברים והשבים בתחנה הזו , כאילו הייתה ביתו .
" כה , אפשר לומר . עברתי לפה מרמ'ג " השבתי בנעימות , שוכחת את המקרה המכעיס .
הוא הסתכל עליי במבט מעט מופתע " ספרי לי קצת על החיים ברמת גן "
" אה .. תראה .. זה לא כמו החי .. "
" כן , מרתק ממש . פלאפון יש ? " הוא השתיק אותי בבהמות כזאת . הסתכלתי עליו בהלם . ובעיקר בעלבון .
" יש , אבל אני לא מחלקת אותו לכל אחד " ניסיתי להישמע תקיפה .
" או או . אני לא כל אחד " אמר בקול מתגרה .
" ובכלל , אנחנו לא מכירים "
" מכירים , מכירים . אז את מביאה לי אותו ? " שאל אדיש ל 'תוקפנות ' שלי .
" מה .. מאפ.. " גמגמתי – מה שכבר לא גרם לי להיראות תקיפה , אך הוא קטע אותי .
" פשוט תביאי לי את המספר " אמר בטון של 'סמכי עליי '
" נגיד .. " מלמלתי ומסרתי לו אותו .
האוטובוס עצר בתחנה שלי וירדתי ממנו כשלפתע צליל קבלת הודעה נשמע מהפלא' שלי .
' אולי דווקא כן ' היה כתוב בהודעה . למה המשפט הזה מוכר לי ? חזרתי עליו מספר פעמים בראשי ואז נזכרתי . אתמול ! זה הנער של אתמול בלילה – לא יכול להיות שלא ! עיניי נפערו מעט בתדהמה והבטתי בהלם על האוטובוס שחלף על פני . איך הוא זכר אותי כשאני אפילו לא זיהיתי אותו ? שמרתי את המספר והמשכתי ללכת לכיוון בית הספר .