החיים שלה בלעדיו – פרק 6 רגשות מעורבים בגעגוע

פרק 6 רגשות מעורבים בגעגוע

נשכבתי על המיטה ובהיתי בנקודה לא ברורה בתקרה . חשבתי .. חשבתי על הכל ולא חשבתי על כלום . צלצול הטלפון ניער אותי , הושטתי יד ולקחתי את הפלא' שעל הצג הופיעה המילה ' מוסתר ' כמה אנשים עברו לי בראש באותה שנייה , עניתי
" הלו .. " היססתי
" שחר ! ? " קול נרגש קרא בשמי . זיהיתי אותו .
" מיטר ! " צעקתי בשמחה ועברתי במהירות למצב ישיבה .
" חיים שלי את לא מבינה כמה אני מתגעגעת ! " אמרה . שתקתי .
דמעות איימו לרדת , כ'כ התגעגעתי אליה . אליהם . אל כולם שם ברמ'ג . אני פשוט לא יכולה לחיות פה , לא יכולה . כמעט ואין לי חברות שלא נדבר על חברה אחת טובה . אני לא רגילה להישאר בבית כל השבוע ולא לצאת . מוזר לי שכבר עבר יותר משבוע ולא עשיתי אפילו שיחת נפש אחת . לא רגילה לחיים בלי בנים בלי אקשן , לא רגילה לחים בלי .. חיים ! דמעה אחת ירדה .. " גם אני כ'כ כ'כ מתגעגעת אליכם שם . אני רוצה לחזור " אמרתי בקול רועד מעט .
" הי הי , אני שומעת אותך בוכה ? שחר אלמקייס בוכה ? סקווווופ ! אני רוצה לראות את החיוך היפה שלך מיד ! " רק היא יכולה לגרום לי לחייך שנייה אחרי שנודע לי שהכלב שלי מת . ורק היא יכולה לגרום לי לצחוק אחרי שקיבלתי השעיה ליומיים . רק היא יכולה כי זאת היא וכי היא פשוט .. מיטר . גיחכתי " איך תראי אותו ואת בטלפון " אני כבר רגילה להגיע למצבים האלה שבהם אני מוציאה אותה מטומטמת ועוד בגלל משו שהיא אמרה . " אהה .. ידעתי את זה " שתינו צחקנו בקול . צחוק אמיתי , צחוק משחרר .
" מה דעתך ש .. נצא היום ? " הציעה
חשבתי מעט , לא נראה שיהיו לי תכניות ל20 השנה הקרובות אז .. למה לא ?
" ווואי , בואי נצא למסעדה הזאת שיצאנו אליה בפעם האחרונה ! "
מיטר היססה מעט . " איזו ? " שאלה והרגיש כאילו היא מתחמקת מלזכור אותה .
" נו זאתי שסיפרת לי שאלמוג זר.. " הזכרתי לה ביתר התלהבות אך השתתקתי מיד . שיט ! שחכתי מזה לגמרי , איזו מטומטמת אני ! זאת הייתה היציאה האחרונה שלנו ושם אלמוג נפרד ממנה , אמ'אלה אני כזאת פסיכית !
" יאו טרטר .. אני כ'כ מצטערת , שחכתי מזה לגמרי ! " אמרתי בשקט .
" לא .. זה .. זה בסדר אמרתי לך כבר שהתגברתי ושבכלל לא אהבתי אותו והוא רק היה הנשיקה הראשונה שלי ו.. " פה היא כבר התחילה לבכות . " הרגשתי כ'כ אשמה בזה .
חשבתי על משהו שהיא תאהב ועלה במוחי רעיון אדיר " טוב שמעי טרטר ב 7 וחצי תהיי מוכנה , אבל לא חגיגי למסעדה או משו " אני מקווה שלא הייתי שקופה מדי .

בעשרים ל 7 נכנסתי להתקלח . בזמן שחפפתי היה לי טלפון , בטח מיטר , אני אחזור אליה שאצא . שסיימתי יצאתי מהמקלחת , ועטפתי את גופי שנטף מים במגבת לבנה . הבטתי בפלא' ועל הצג הופיעה שיחה שלא נענתה ממספר שלא הכרתי .. אז פשוט הנחתי את הפלא' בחזרה על המיטה והמשכתי להתארגן כי לא ממש היה לי זמן . סירקתי את שיערי , ולבשתי בגדים שיהיו נוחים ליציאה הזאת . טייצ שחור גזרה גבוהה וגופיית סבא ורוד זוהר עם נעליי ספורט נייק גבוהות לבנות כולן . פתחתי את מגירת האביזרים שלי , הוצאתי משם שני שרוכים ורודים זוהרים שתאמו לגופייה , והשחלתי אותן לנעליים . הבטתי בראי וממש אהבתי ת'הופעה הזאת . אז עשיתי כמה תמונות לאחר שהתארגנתי עם מעט איפור מטשטש ועשיתי קוקו מתוח גבוה . טוב , אני מוכנה . לקחתי תיק קטן ושמתי בו מה שצריך . פלא' , מפתחות היה בפנים כבר מסטיקים ויצאתי לכוון המטבח . פתחתי את המקרר והוצאתי את קנקן התפוזים . " אבא אני מוכנה ! " קראתי ותוך כדי מזגתי לי לכוס . " אני תכף מגיע שחר אני בטלפון " . " כמו תמיד " שתיתי ואבא יצא מהחדר , לקח את הקסדה מהשידה שבסלון הביא לי ולקח אחת לעצמו . לאחר כמה דקות של נסיעה , או יותר נכון טיסה על הכביש הגענו לביתה של מיטר . הייתי חייבת להיכנס ולהגיד שלום לאמא שלה ולאח שלה הקטן והמתוק הזה ! דפקתי בדלת ואחיה הגדול פתח לי . הוא כיווץ את העיניים והיה נראה שניסה להיזכר מי אני . החזרתי לו מבט של ' אתה לא זוכר אותי ? ' ואז הוא פתח את עיניו לרווחה " שחר " קרא . חייכתי " וואי כמה זמן לא ראיתי אותך יא'אללה ! " צחקקתי מעט . איך אני אוהבת שהוא מדבר בטון הערסי שלו . איך אני אוהבת ערסים בכללי ! " כן .. המון זמן " אישרתי
" מזה כל הצעקות האלה ? " מישי יצאה עם מגבת על הראש
הבטתי עליה ופתחתי את ידיי מעט " גם את לא זוכרת אותי ? " שאלתי בפליאה מוגזמת .
" שחר ! " ואת קרב החיבוקים שהלך שם אי אפשר לתאר במילים . א'חח כמה שהתגעגעתי לקופה הזאת ( : חיכיתי בסלון כמה דקות עד שתסיים להתארגן . " יאללה אני מוכנה " הסתכלתי עליה בפליאה . היא הייתה עם בול אותה הופעה שלי רק בצהוב זוהר . דפקתי לה מבט " מה ? " שלחה לי מבט מיתמם " חשוך בחוץ , אני רוצה להיות בטוחה שיראו אותי בכביש " צחקתי והיא הצטרפה לצחוק שלי " יאללה יאללה , תירוצים בשקל יש לך . טוב , שנצא ? אבא שלי ועמוס מחכים בחוץ , לא נעים " אמרתי והקדמתי לכיוון הדלת . " מזתומרת מחכים ? לאן הולכים בכלל ? " שאלה שנזכרה שאין לה מושג לאפה אני לוקחת אותה . הסתכלתי עליה במבט ממזרי " תגלי שנהיה למטה , יאללה ביי עידו תמסור דש לאמא שלך " היא החזירה לי מבט , לקחה ת'תיק שלה וירדנו למטה .
איך שיצאנו מדלת הבניין והיא קלטה ת'אופנועים היא דפקה ת'צרחה של החיים ! חייכתי . יש רק דבר אחד שמכניס לילדה הזאת אנדרנלין והוא מסתכם במילה אחת : סיכונים .
היא עלתה מיד על האופנוע עם עמוס שהגיש לה קסדה . אני עליתי על האופנוע של אבא שלי ובמשך 40 הדקות הבאות .. התחלתי להרגיש כאילו הייתי חייבת את זה לעצמי יותר מאשר למיטר . הרגשתי שאני מרחפת . אלו לא היו הנסיעות הרגילות שאבא היה מסיע אותי לבית ספר ברמ'ג . זאת הייתה נסיעה מלאה בפיתולים , בכבישים ריקים ללא מוכניות . עשינו גם כמה תחרויות שברובן כמובן לחשתי לאבא שייתן להם לנצח . בשביל מיטר .
כשהחלק עם האופנועים הסתיים אבא ועמוס הורידו אותנו בביתה של מיטר כי היה להם איזה משו ' לא סובל דיחוי בעבודה ' . משם הלכנו לבית קפה קטן שהיה במרחק של כמה מטרים בודדים מהבית שלה . הוצאתי את הטלפון בשביל לראות עם מישו חיפש אותי בזמן הזה . ושוב .. היו שתי שיחות שלא נענו מאותו המספר הלא מוכר הזה . התחלתי להתעצבן ולהיכנס לפחד . יאללה זה טעות , פרשו . מיטר שראתה את הדאגה על פניי שאלה אותי מה קרה .
ישבנו באחד השולחנות שם , לאחר כמה שניות ניגשה אלינו מלצרית עם תפריטים ושתינו הזמנו אייס וניל – וכשהוא הגיע התחלתי לספר לה על היום הראשון שלי בבית ספר , על אור ואפילו על הילד שתקף אותי . כשסיפרתי לה עליו פניה התקשחו והיית לה את ההבעה הזאת של ' אני אראה לו מזה ' החזרתי לה מבט מרגיע והסברתי לה שזה כבר עבר ואני אשתדל להיות כמה שפחות בולטת לידו . היא הסכימה איתי והמשכתי .
סיימתי לספר . סיפרתי לה כל , כמה שאני מרגישה לבד כמה שאני מתגעגעת לכל החברה שלנו ברמ'ג , לצחוקים , לשטויות , לסטלות , ללילות הלבנים באמצע החיים , להכל !
היא הסתכלה עליי במבט חם ואוהב וקמה לחבק אותי " דיי מאמי שלי אל תרגישי ככה "
שוב פלא' . שוב מאותו מספר . טוב הפעם אני אענה , כמה אנשים יכולים להיות עלוקות זה לא יאמן . " מה ?? " עניתי עצבנית " מיטר חייכה מעט . " שחר ? .. " קול שקט שאל
" כן , מי זה ? " פחות עצבנית
" זאת .. זאת נועם " פניי התחלפו במהירות , מיטר הטתה מעט את הראש כלא מבינה .
נועם ? .. לא נכון ! יאו אני כזאת מפגרת בזמן האחרון ! איך שחכתי שהיא צריכה לישון אצלי ? ! דפקתי לעצמי מכה קטנה במצח ועצמי את עיניי .
" וואי נועם , אני מצטערת , זה פרח לי לגמרי מהראש שאת צריכה לבוא לישון אצלי ! "
" כן .. שמתי לב .. "
" רגע רגע , אפה את עכשיו ? "
" עכשיו ? בבית . ניסיתי לתפוס אותך כבר מאה פעם " . הרגשתי כ'כ רעה , אין אצלי לשכוח חברות . באמת שאין לי מושג איך זה פרח לי מהראש . אולי בגלל כל הקטע עם מיטר .
" נועם תקשיבי , את רוצה שנצא עכשיו לאן שהוא ואז תבואי אליי ? " ניסיתי לפייס אותה .
היא נאנחה . " עכשיו אני לא יכולה , די מאוחר . תראי שחר , זה לא מה שחשוב לי . יש לי אפה לישון ברוך ה' , אני פשוט פגועה מזה שאני לא מספיק חשובה לך כדי שתזכרי שאני באה לישון אצלך . " בואי נגזים עוד קצת , מי ישמע כמה שנים אנחנו חברות חשבתי לעצמי . "אני יודעת אני יודעת , ואני מצטערת . אמרתי כבר .. אני לא כזאת בדרך כלל ! פעם אחרת או.קי ? " היא לקחה נשימה ארוכה " סבבה , פעם אחרת "
הרגשתי הקלה גדולה , לא רציתי לסכן את הידידות בינו , במיוחד שאני לא בדיוק מלכת הכיתה .
" טוב אז תדברי איתי .. לילה טוב " . " לילה טוב , ביי " ניתקתי וחייכתי למיטר .
" אז אפה היינו ? " . . היא חייכה לי בחזרה (-: השלמנו פערים – והיה מה להשלים !!
היא עדכנה אותי בכל מה שקורה .. " דאאאי ! מורן ואליאל ביחד ? איך ? "
היה הנהנה וחייכה אליי חיוך מרוצה . " תשבעי ששידכת ביניהם ! " " לא לא שידכתי .. רק חיממתי את אליאל , את יודעת .. הוא צריך קצת תמרון הילד הזה " " ספרי לי " אמרתי והרמתי את הגבות . זה היה ערב פשוט מדהים ! כיף להתעדכן עם חברה שלא ראית מלא זמן . התקשרתי לאבא שיבוא לקחת אותי מהבית של מיטר . " יאללה ביי יפה שלי , דברי איתי "
אמרתי . " טוב , לילה טוב מאמי " . הגענו , עלינו לבית . באתי להיכנס להתקלח אבל אז מיד הסתובבתי ונתתי לאבי חיבוק חזק שנמשך כמה שניות ארוכות . הוא היה די מופתע . כשהתנתקנו הסתכלתי עליו וחייכתי . " על מה זה ? " שאל " ממש נהניתי היום . שתינו נהנינו . תודה על הכל "הודיתי לו והסתובבתי למקלחת . התקלחתי אחרי כל היום הזה ונשכבתי לישון . מוכנה לעוד יום של חוסר הפתעות .