החיים שלה בלעדיו – פרק 7 נעים מאד אני

פרק 7 נעים מאד אני 26.6.2010 יום שישי

התעוררתי , כמו תמיד לבוקר השמח הזה עם הפרצוף העצוב הזה . התרוממתי על המרפקים , נשארתי בתנוחה כמה שניות ופתאום חזרתי למצב שכיבה והתחלתי לבכות , בכי כ"כ פתאומי אבל מוצדק .. מה זה הדיכאון הזה ? אני לא ילדה של דיכאון , אפעם לא הייתי בדיכאון אני .. אני .. כבר לא מכירה את עצמי . רע לי , רע לי בנשמה , רע לי בלב , באלי למות . הייתי כ"כ בטוחה שתל אביב היא העיר האידיאלית בשבילי , שיהיה כ"כ כיף שאני אשכח את כולם תוך זמן קצר אבל בדיוק ההפך .. כ"כ רע לי , אני כ"כ לא שייכת שאני לא מצליחה להתנתק מהעבר ומהחברים שהשארתי מאחור . הריחוק רק גרם לי להעריך אותם , את כולם ! כל החודש וחצי האחרונים עברו לי כמו סרט של שתי שניות בראש בזמן הבכי . לא היה לי חשק בכלל ללכת לבית ספר , נשארתי במיטה עצמתי את העיניים ושקעתי לעוד שינה ..
קמתי מכאב ראש מטורף כמו מאחרי האנג אובר . תפסתי את ראשי וניסיתי להפסיק את הסחרחורת . כשהחדר חזר למקומו העליתי את אתמול במוחי . קמתי לאט , רגל אחר רגל ונעמדתי , עוד סחרחורת קלה ונכנסתי למקלחת . עמדתי מתחת לזרם המים ודמיינתי איך אני רק נעלמת מכאן , לא אכפת לי לאן לא אכפת לי עד מתי , פשוט לא רציתי להיות כאן , לא רציתי את ההרגשה המגעילה הזאת ולא את המחשבות המעיקות האלה . ממתי אני לא אוהבת את החיים ? יצאתי מהמקלחת עטופה במגבת לעבר המטבח , סופיה השאירה לי פתק על המקרר בכתב הרופאים הזה שלה שאפילו היא לא מצליחה לפענח לפעמים ..

' ליפייפיה הנרדמת !
אוי כמה את מחזירה לי את הרצון להיות קטנה ' דפקתי פרצוף רוטן , אני לא קטנה .
'הבנתי שלא תקומי בזמן כבר לבית ספר אז הכנתי לך ארוחה טובה מהזמן הרב שנותר לי , יום חמישי פנוי לי בשעות הבוקר כפי שאת יודעת , והשארתי לך כסף למקרה שתרצי לצאת או לקנות את הדברים שאמרת לי שאת רוצה כבר די הרבה זמן , אם בכל זאת ייחסר לך את יודעת אפה יש , אבל לא להגזים חמודה . בוקר טוב נשיקות . '

חיוך קטן עלה ואז רצתי להתלבש משו נוח שיהיה לי לארוחה .
פתחתי את המקרר והוצאתי את קנקן התפוזים הסחוטים ,לקחתי כוס גדולה מהארון למעלה .
חיפשתי את ה'ארוחה' שסופיה הכינה , התכופפתי מעט וחיפשתי במדפים התחתונים ומצאתי צלחת גדולה עם הקינוח המועדף עליי כוס גדולה של יוגורט ולצידה קערית עם מלא דגנים ,
תפוח ירוק גדול חתוך לרבעים וקצפת ללא סוכר שדרך אגב טעימה לא פחות ועליה פירורים של שוקולד מריר . זה הקינוח של שבתות .. או של מי שחולה .
אכלתי את הכל בתיאבון גדול , בדקתי כמה כסף השאירה לי סופיה -450- אני יודעת שזה נשמע הזוי אבל אם תחשבו על זה 450 שקל נגמר ככה , במיוחד בת'א שהמוכרים פה עפים על עצמם גם ככה , וגם לא חסר ברוך ה' אז .. למה לא ? חשבתי מה אני יכולה לעשות עם הסכום הזה , ומזה לדעת לאפה ללכת , חישבתי בערך את הדברים שאני חייבת ונשארתי עם משו כמו 270 שקל . אז לקחתי עוד מאה מהמגרה הקטנה של אבא והלכתי להתארגן .
לבשתי טייצ שחור מבריק גבוה שבסוף החלפתי בשמלה קייצית בצבע תורכיז בהיר שהגיעה לי עד מעט מעל הברך ובמחשוף שלה היית תחרה בצבע שמנת . שמתי נעלי בובה שמנת ושלושה צמידים עבים בצבעי תורכיז וורוד וצהוב הוספתי את השרשרת האהובה עליי שהולכת עם הכל : זהב אמיתי בלי תיליון . ועגילי זהב עגולים עם תבליט כזה של עוגן . עשיתי קוקו גבוה מתוח ומחליק שיצא קרשים במיוחד . מסקרה וסומק עדין שגרם לפניי להיראות צרות , כמו שאני אוהבת , לקחתי איתי את הארנק שהתאים ביותר – מלבן וורוד די גדול הכנסתי בו את הכסף , לקחתי את הפלאפון ומסטיק מנטה שיעביר את הטעם המעט חמצמץ של התפוזים , השפרצתי על עצמי מלא בושם יצאתי ונעלתי אחריי .
כשיצאתי מהבניין קרני השמש סינוורו אותי בפתאומיות , הרכבתי את משקפי השמש , טייסים שחורות עם מסגרת זהב ואת אוזניות הפלאפון לאוזניי .
כשהגעתי לתחנת האוטובוס קפאתי , בין כל האנשים שהיו שם קלטתי אותו מיד , בכיסא הכי ימני קיצוני . כ"כ שנאתי אותו באותו הרגע , איך שיצא לי מהחיים במהירות בדיוק כמו שנכנס אליהם , חשבתי עליו באותן שניות שהוא כזה .. כמו כולם . בא , מחייך חיוך מטריף , זורק מילים ממגנטות ואז הולך ומשאיר לב מנופח שמיום ליום מתכווץ יותר ויותר . הוא ישב בפיסוק רגליים ונשען לאחור עם קיסם בפה . נדמה היה שכלל לא הבחין בי . עצרתי צעד אחד משמאל לתחנה בעמידה זקופה ככל שיכולתי , בכל גופי זרמו עצבים בלי סוף , עצמתי את עיניי מאחורי עדשות המשקפיים והתפללתי שהאוטובוס יגיע כבר , התבוננתי בשעון הזהב , הוא אמור להגיע כל רגע . לאחר פחות מדקה הוא הגיע , עליתי עליו בין הראשונים וחיפשתי מקום ליד מישהו אך מפני שזו הייתה תחנה ראשונה האוטובוס עמד ריק ואם הייתי מתיישבת ליד מישהו זה היה ממש מוזר , בכל זאת , כל האוטובוס ריק ! נאלצתי לשבת לבד . צעדתי במהירות לשורת המושבים האחרונה והתיישבתי בכיסא הצמוד לחלון והתחבאתי מאחורי שאר המושבים . הצמדתי את מצחי לחלון הגברתי את המוזיקה וחיכיתי שהאוטובוס יגיע ליעד שלי . אט אט התמכרתי לנוף החצי מוכר ושקעתי כולי בו . לפתע הרגשתי משקל כבד נוחת לידי , ידעתי שהוא התיישב לידי
שמעתי אותו מתחיל לדבר אבל שמרתי על ארשת פנים רגילה . פתאום הוא הוריד לי את אחת האוזניות , הסתובבתי במהירות והבחנתי במבט המשועשע שלו .
" אז מה .. מה יפה כמוך עושה כאן ? "
כששמעתי את המשפט המשומש והדפוק הזה התחלתי לצחוק , זה הוריד לי ממנו לגמרי ! או.קי מודה . לא ירד לי ממנו בכלל .. אבל לא חשבתי שהוא מהאלה . הייתי בטוחה שיש לו פתיחות יותר טובות .
החזרתי את האוזנייה בזמן שאני מנידה את ראשי כלא מאמינה עם חיוך קל , והנמכתי את המוזיקה די הרבה . הרגשתי שהוא הולך ונאנחתי בהקלה . האוטובוס עצר בתחנה שלי , אספתי את עצמי והלכתי לכיוון הדלת האחורית , הבחנתי בו יושב עם מבט די מתוסכל מביט אל החלון אבל לא באמת מתסכל על הנוף , המחשבות שלו היו במקום רחוק , יכולתי להבחין בזה בעיניו . הנהג פתח את הדלת האחורית וירדתי . כשהייתי בחוץ תפסתי את תשומת לבו , ראיתי אותו מביט מעט מבולבל בסביבה ואז ירד במהירות מהאוטובוס . חייכתי חיוך קל והאטתי מעט את צעדיי . הורדתי מעליי את האוזניות והכנסתי לארנק .
" היי " שמעתי אותו קורא לעברי
הרגשתי את ידו תופסת בזרועי והסתובבתי מעט אך המשכתי ללכת והוא לצדי
" אני מכיר אותך ? " שאל די בטוח בעצמו
" לא חושבת " עניתי בקצרה
"תורידי שנייה ת'משקפיים " פקד עלי
דפקתי לעברו מבט וגיחכתי בקול
" נו .. אל תהיי קשה , תורידי אותם שנייה " ביקש ברוך שלא יכולתי לעמוד בפניו
הורדתי אותם ולראשונה מאז הפגישה האחרונה עיניי פגשו את עיניו ללא מחסום .
" היי " לחש וכיווץ את עיניו כמנסה להיזכר
" שחף " שאל בזהירות והטה מעט את ראשו
" שחר " אמרתי בשעשוע , החזרתי את המשקפיים והמשכתי ללכת . החמיא לי שהוא זכר את השם , בערך ..
הוא שוב צעד לצידי
" אז למה את לא בבית ספר ? " שאל בנימה של דודה
מה אני אגיד לו ? שלקחתי לעצמי יום חופש מהלימודים ? הוא בטח יחשוב עליי שאני מהבנות הצפוניות האלו שמזלזלות בלימודים , ושופינג הוא בראש סדר העדיפויות שלהן . אני הרי לא כזאת .
" אה .. אני לא הרגשתי הכי טוב אתמול בלילה ו.. אה .. העדפתי להישאר בבית " עניתי לבסוף
זה לא היה שקר , אני באמת לא הרגשתי טוב אתמול בלילה , אבל מצד שני זאת גם לא הייתה כל האמת , אני לא בבית עכשיו , נכון ?
הוא הביט בי שנייה במבט מאוכזב והחזיר את מבטו קדימה
" אני לא מאמין לך " אמר בפסקנות והתיישב בכיסא שהיה מונח סביב שולחן עגול של איזשהו בית קפה , אותה ישיבה כמו בתחנה , אני אצטרך להתרגל אליה .
לא התיישבתי לידו כי הוא לא הזמין אותי .
" אל תאמין " זרקתי והמשכתי בדרכי .
" אה או , שחר " קרא שוב , קול כיסא נגרר נשמע , הפעם הוא נעמד למולי וחסם לי את הדרך . באתי לפנות לימין את הוא זז במהירות לאותו הכיוון
" רד ממני טוב ? "
" מה יש לך ? " שאל מעט פגוע
" מה יש לי ? " עניתי בשאלה " אתה זה עם הבעיה , חוסר אמון " עניתי לו , שהבחנתי במבטים השואלים שאנשים זרקו לעברנו הבנתי שהרמתי את קולי יותר מדי . אור הביט מסביבנו ואז רכן אל אוזני
" די להיות כזאת " לחש לי " בואי שבי איתי "
התבוננתי בעיניו במבט מעט כעוס אך אט אט פניו הרגיעו אותי ולבסוף התרציתי והוא הוביל אותי לאחד השולחנות בחוץ , מתחת לשמשייה .
קצת מביך לשבת איתו שם אחרי כל מה שהיה , לקחתי שקית קטנה של סוכר ופתחתי אותה בקצה , אור לעומתי לקח קיסם לבן ושיחק איתו בפיו והתיישב בישיבה הזרוקה שלא כרגיל , באותו הרגע זה כבר התחיל להרגיז , אפילו מעט מזלזל . דפקתי לו מבט והוא התרומם לישיבה זקופה וזרק את הקיסם על המדרכה לצידו .
הבטתי מאחורי כתפו של אור בזוג הזקנים שישבו גם כן בחוץ ונראו מאושרים כ'כ עם כוסות החלב על השולחן , ניסיתי לדמיין אותי ואת אור בעוד כמה שנים באותו מצב אך מייד התנערתי כשהרגשתי שהוא מביט בי במבט המשועשע שלו , פזלתי עם עיניי לכיוונו וכיווצתי את עיניי .
" מה יש " ? שאלתי בקול עדין
הוא הזיז את ראשו בהיתממות " סתם .. העיניים שלך " חייך , לא יכולתי שלא לחייך גם " מה איתן ? " שאלתי " הן מדהימות , בחיים לא ראיתי מישהו עם עיניים כסופות " הודה . נשענתי אחורה והוא אחריי . הבטנו זה לזה בעיניים כמה שניות ואז הוא הרים את ידו וסימן לקרוא למלצרית .
החזרתי את תשומת לבי אל זוג הזקנים ולאחר מספר רגעים הופיעה המלצרית עם חולצה לבנה צמודה מדי שהדגישה חזה מרשים מדי וסינר שחור שלצערי לא הסתיר את הצד הנכון . פניה היו כ"כ מאופרות שגרמו לי להחליק את ידי על פניי ולחוש הקלה שאין שם שום יציקה חוץ מהסומק העדין . היא עמדה שם עם הפנקס על הזרוע ולא הפסיקה להביט באור
" שלום , מה אפשר להציע לך ? "
אור כחכח מעט בגרונו " לנו " תיקן אותה בפסקנות
המלצרית הסבה לשנייה את מבטה אליי " כן .. " אמרה בשעמום
השפלתי את מבטי כלפי מטה , הזונה הזאת השפילה אותי מולו ואני שתקתי לה !
" אהובתי מה את רוצה ? " שאל בג'נטלמניות מוגזמת
הבטתי בו בבלבול אך מיד חייכתי לו חיוך קונדסי כזה והחלטתי לשחק את המשחק שלו .
" אממ .. " עשיתי כאילו אני מתלבטת ושיחקתי בשיער
" תביאי כוס גדולה של מיץ תפוזים ושני קשים , וליפה שמולי תוסיפי קוראסון ריק חם " אור אמר לבסוף
כשהמלצרית רשמה את זה היא הייתה בהלם , היא הבינה מדבריו שאנחנו זוג !
היא הלכה ושנינו התחלנו לצחקק , בשלב הזה כבר הרגשתי הרבה יותר בנוח
" ככה אני אוהב אותך , לא שאת עצבנית " הסתכל עליי במבט חודר .
הרמתי אליו מבטי וחייכתי לו בחזרה .

מזג האוויר כבר היה הרבה יותר נוח כשאור ואני ישבנו קרובים מתמיד על הספסל בפארק , רוח קלילה ליטפה את פניי והעיפה את עשן הסיגריה של אור לכיוון נגדי ,
" ממש נהניתי איתך היום " אמר אור כדרך אגב לאחר שאיפה ארוכה מהסיגריה .
" כן .. זה היה שינוי טוב בשבילי " חשבתי בקול והצטערתי על זה מיד
הוא הפנה אליי את מבטו " מה זאת אומרת ? " שאל מעט מופתע .
שיט " זאת אומרת ש.. " מה אני אומרת לו עכשיו
" זאת אומרת שהרבה זמן מאז שהגעתי לכאן לא נהניתי ככה " אמרתי לבסוף במהירות
הוא חייך אליי חיוך אוהב . דיברנו עוד כמה רגעים ואז נגמרו הנושאים .
הבטתי ישר ושקעתי במחשבות .

לאחר כמה דקות הבטתי בשעוני שהראה את השעה 7 ורבע , סופיה כבר בבית ואבא שלי אמור לחזור עוד חצי שעה . מזג האוויר היה כ"כ נעים שרציתי לישון שם , איתו , לידו , אך לבסוף קמתי , סידרתי את שמלתי , אור שהיה שקוע גם הוא במחשבות הפנה אליי את מבטו כשקמתי,
" מה את כבר הולכת ? " שאל ואכזבה קלה נשמעה בקולו
" כן , אני צריכה להגיע הביתה לארוחת ערב , ושאבא שלי לא ידאג לי " הסברתי
הוא התרומם ונעמד על רגליו " טוב אז חכי אני אלווה אותך " אמר ותוך כדי שילב את כף ידו בשלי כאילו זה הדבר הכי טבעי לעשות , הנגיעה הפתיעה אותי אך חום ידו הרגיע בשניות ..
וככה צעדנו עד שהגענו לבניין , איך נפרדים עכשיו ? ..
באתי לפתוח את דלת הכניסה ואור משך את ידי וקירב אותי איליו , לא צמוד אך קרוב מאד למולו , ראיתי את עיניו מקרוב , כמו סלע בצבע ירוק , עיניו ריצדו מול שלי , לבסוף נשק למצחי בעדינות " לילה טוב " אמר לי כמו בלחש " לילה טוב החזרתי לו בנועם
פתחתי את דלת הכניסה ובאתי להיכנס כשהוא קרא אליי " תחלמי עלי " וקרץ לי , צחקתי
' זה באמת מה שאני הולכת לעשות ' אמרתי בראשי אחרי שחשבתי על זה .

פתחתי את דלת ביתי ונתקלתי במבטים המופתעים של כולם
" אני מכיר את החיוך הזה .. " אבא שלי אמר מיד , הוא כבר הגיע ?
רק אז שמתי לב שיש לי חיוך ענק ודפוק על הפנים
" היושש " קראתי אליהם וצעדתי לכיוון חדרי " אל תחכו לי לארוחה אני לא רעבה , אני במקלחת , השארתם לי מים נכון ? טוב לא נורא אני אוהבת אתכם עדיין , איזה כיף שאתם המשפחה שלי נכון ? " יריתי את כל מידע הזה במהירות מבלי ששמתי לב בכלל
הסתובבתי וראיתי את כולם מביטים עלי כשהשפה העליונה שלהם מתוחה מעלה והמבט שלהם משדרים ' אעא ?? '
" אני .. " התחלתי להגיד בשקט והפנתי את האגודל אל מאחורי כתפי " אני במקלחת " הודעתי לבסוף . לאחר שיצאתי מהמקלחת עטופה במגבה התלבשתי בפיג'מה קייצית
נשכבתי על המיטה ופרשתי את ידיי . ' וואו וואו וואו וואו !! ' ונרדמתי עם החיוך הכי ענק בעולם .